מדי בוקרה של שבת היה סבא, ר' אברהם אליהו כיטוב (מוקטובסקי) ז"ל, מזמין את כל מתפללי שיכון פאג"י ל"קידוש" צנוע בביתו. סבא היה עומד על הקהל שהצטופף ב"חדר הגדול", אחד משני חדרי הבית, לשמשו ולהשביעו ולענגו בצו'לנט שלו, בדברי תורה וחסידות ששמע ולמד בפולניה, באגדות ובזמירות שבת. בהכנת הצ'ולנט ובשיפור מתמיד של טעמו היה סבא טורח מדי ערב שבת, ולא העביר זכות זו לא לאשתו ולא לבנותיו, כמו גם את הזכות לשטוף את עשרות הצלחות שנותרו לאחר שהאורחים נסתלקו.
בזכרוני נמהל הבל הצ'ולנט בהבל שעלה מסיפורי החסידים, מהוואָרטים (מימרות חסידיות הקשורות לפרשת השבוע) ומניגוני זמירות השבת. אף שהובאו עמו מפולין שנים קודם לכן - בלבו נשתמר חומם.
עצי הצפצפה הקרובים דמדמו את שמש השבת. האור בפני סבא מהובהב בזכרוני. אל ה"חדר הקטן", שם המתנו אנו, הנשים והבנות, קולות הגיעו: באוזניי העבריות הוסיפו קריאות ילדים ביידיש חן סתרים לזמירות הסוד. בחדרי זיכרוני דהיום מתערבלת היידיש הילדותית בזוהר הארמית הסתומה של האר"י, ושתיהן נטרפות בערפל הזמן והגעגוע.
המבוגרים לא בעדנה שרו. מבעד לקיר שמעתי גם זללנות. בכל זאת, חסדו של סבא, המתקין סעודתו באמונה שלמה ובשמחה, המשביע מטובו ושר בנהרת פנים "אסדר לסעודתא" ו"חי ה'", ניגר על הזיכרון הזה.
לסבא
בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָא בִּסְעוּדְתָא תִנְיָנָא
אָז הִתְעַנַּגְתִּי עָלֶיךָ וַדַּאי
זוֹ הִיא סְעֻדַּתְךָ,
וַאֲנִי צִיץ שָׂדֶה עָקוּר מִשֶּׁכְּבָר
וּפָנַי זְעִירוֹת
בָּאתִי לִסְעֹד אֶצְלְךָ
מֵעַל קִרְקוּשׁ כֵּלִים
מֵעַל קוֹלוֹת הַגְּבָרִים הַגַּסִּים: "ייש' כוח" "גוט שבת"
מֵעַל סְבַךְ רָאשִׁי הַקָּטָן
הֵהֵל מַבָּטְךָ תָּמִים
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם.
הֵצַצְתִּי.
כָּל יְקָר שֶׁחָזִיתִי בְּעֵינֶיךָ
כָּל יְקָר שֶׁשָׁמַעְתִּי בְּמִלּוֹתֶיךָ רְקִיעִים
בִּזְמִירוֹתֶיךָ עֲנָנִים
וִיקַר טַעַם הַצּ'וּלְנְט שֶׁהֵכַנְתָּ
הֲלֹא בִי עוֹדֶנּוּ שָׁרוּי.
סְתָרֶיךָ שֶׁלָחַשְׁתָּ בִּי
בְּעֵת הִטְרַפְתָּנִי
עֲדַיִן מֵקִימִים אוֹתִי לִמְנוּחָתִי.
לֹא אֶחְסָר
ר' אברהם אליהו כי טוב (מוקוטובסקי)
שרה פרידלנד בן־ארזה היא חוקרת חסידות, משוררת, מרצה לחסידות ומדרש במדרשות, עורכת וכותבת ביאורים לפיוטים באתר הפיוט והתפילה. לתגובות: [email protected]
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
