אביב הגיע – על מלך גואל ומושיע

להאזנה לפיוט מלך גואל ומושיע מפי ר' דוד מנחם ואלעד גבאי

אביב הגיע, כל פרצי החיים מתפרצים וצצים כאחד.

האביב, שמיו זכים וטהורים, אין ענן וערפל, אין קיטור ועשן. זוהר הרקיע מזהיר בגבורה ועוז, אחרי חורף המשרה על הבריאה תרדמת, מקיץ כל היקום מעל ומתחת. השמש יצא על הארץ, שולח את קוויו ממרום להופיע על כל יצורי תבל, בתרועות וגיל מקדמים פניו כל פטורי ציצים, כל הארץ מרופדת בִּיצוּעֵי דשא, משובצים בנטעי נעמנים ופרחי שושנים. ובתוכם עצי השדה המלבלבים, אשר מבין ענפיהם תשמע המיית־רִננת ציפורי כנף למיניהם. אוויר זך ממלא נשמה לכל, ההוויה כולה אומרת שירה.

החיים חוזרים למרוצתם הטבעית.

באביב משפחה של עבדים יוצאת ממצרים, יוצאת לחיים טבעיים. השמחה מעל ומתחת. מלאכי מרום מלווים את צאת ישראל וצאתן של השכינה והמרכבות ממצרים בשמחה בשירים ובתשבחות (זוהר בשלח דף מה.). עם ישראל פוצח בשירתו הנצחית: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'". השמחה פורצת לה בעת ובעונה אחת. סוף וקץ למועקת העם העברי בארץ מצרים, פדות נפשו בחופש נכבד. בו ירונו בכבוד גוויה ונפש, רוח וחומר יחדיו.

כל מחסומי החורף הוסרו, הטבע פורח וחוגג, האדם חופשי מבלי לעטות על גופו בלויי בדים. הפתגם העממי העירקי אומר: "בפְקוּדֵי חִיט עְמָאמַךְ עָאלְעוּדִי", כלומר, כשקוראים בפרשת פקודי האדם יכול להסיר מצנפתו ולתלותה על מקל. משום שבדרך כלל קוראים עם פרשת פקודי את פרשת החודש המבשרת את בוא חודש האביב, הוא חודש ניסן.
זה עתו של "מלך גואל ומושיע", פיוט שחיבר רבי משה חוצין, בן המאה ה־18 בבגדאד. תוכנו הפיוטי מבטא את זיכרון יציאת ישראל ממצרים. ובמנגינתו ניתן לחוש בשפע המקצב ופרץ החיות האביבית המלוה אותו מתחילתו ועד סופו.

בכל שנה, בעת שאני שר את "מלך גואל ומושיע" ראותיי מתמלאות באוויר אביבי צח בריח של לבלוב.

בתפילה להתחדשות.