אמנות השיר: אאביך ביום מבך

אאביך ביום מבך – מילים וביצועים

ייעוד:
"קרובה" [=סוגה פייטנית קדומה המיוסדת על סדר ברכות תפילת העמידה] לתשעה באב. קרובות מסוג זה מכונות לעתים גם "קרובות י"ד", משום שעל פי רוב הן כוללות קטעי פיוט לארבע עשרה הברכות הראשונות מתוך שמונה עשרה או תשע עשרה ברכות תפילת העמידה של כל יום שאינו שבת או חג. ה"עצירה" בברכה הארבע עשרה משרתת את מגמת ההרחבה הפייטנית שנועדה לברכה זו – ברכת "בונה ירושלים" – לתוכה שיבצו פייטנינו הקדמונים את הקינות, בהתאם לעניינו של יום תשעה באב, יום חורבנה של ירושלים. במהלך הדורות, ובעיקר בדורות האחרונים, הופרדו הקינות מן ה"קרובות" והוצאו אל מחוץ לתפילת העמידה.

סימן:
מערכת סימנים מורכבת. המחרוזות הארוכות יותר המוקדשות לכל ברכה בנויות על סדר האל"ף־בי"ת, כאשר לאחר האות אל"ף הפותחת את כל טוריהן מופיעה בכל מחרוזת שש פעמים אחת מאותיות האל"ף־בי"ת לפי סדרן; כך למשל במחרוזת הארוכה השלישית שבה וחוזרת האות גימ"ל: "אֶגְמֶה... / אַגִּיר... / אֶגְעֶה... / אֲגַלֶּה... אַגִּישׁ...". המחרוזות הקצרות יותר אינן בנויות על סדר האל"ף־בי"ת, אלא מביאות את חתימת שם הפייטן – פעמיים: פעם אחת באות הראשונה של המילה השנייה בטור הראשון של כל מחרוזת קצרה ("אַנְשִׁית... לְחַכּוֹת... עָצוּר..."), ופעם שנייה באות הראשונה של המילה הראשונה בטור השני של כל מחרוזת קצרה ("אַחֲזִיק... לְהַטְלִילְכֶם... עֵת..."). נוסח שתי החתימות זהה: "אלעזר בירבי קליר".

מבנה וחריזה:
הפיוט כולו בנוי ארבע עשרה מחרוזות כפולות, האחת ארוכה בת שבעה טורים, והשנייה קצרה יותר ובת שלושה טורים בלבד; עניינה של הראשונה, תמיד, בחורבן ובקינה עליו, בעוד השנייה מבקשת נחמה וגאולה. לכל אחת מן המחרוזות חריזה עצמאית, בהתאם לסכמה הבאה: אאאאאאא / בבב // גגגגגגג / דדד // ההההההה / ווו // וכן הלאה. הקשר בין כל שתי מחרוזות נבנה בדרך המכונה "שרשור": המילה האחרונה של המחרוזת הראשונה זהה למילה הראשונה של המחרוזת השנייה. כמה דוגמאות: "אֵיכָה יָגַעְתִּי בְּקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי" // "גְּרוֹנִי אַנְשִׁית צְחִיחָה אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ"; "אֵיכָה חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן" // "עֶלְיוֹן בְּרֹאשׁ הָרִים תְּכוֹנֵן אַרְמוֹנֶךָ". הפיוט עשיר בקישוטי צורה נוספים: הטור האחרון בכל אחת מהמחרוזות העיקריות נפתח במילת הקינה "אֵיכָה", המזוהה עם תשעה באב ועם מגילת איכה הנקראת ביום זה; המשכו של אותו טור, לאורך הפיוט כולו, מקורו תמיד בשיבוץ מפסוק מקראי. כך למשל נחתמת אחת המחרוזות: "אֵיכָה נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אוֹבֵד" – טור המיוסד על צירוף מילת הפתיחה "אֵיכָה" עם פסוק מתהלים (לא, יג): "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד". גם הטור האחרון במחרוזות הקצרות יותר מקורו בשיבוץ מקראי – כמו למשל בחתימה הבאה: "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ", שמקורה בפסוק מספר דברים (לא, כא): "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי". מעבר לכך, כל אחת מהמחרוזות הקצרות מטרימה בלשונה או בעניינה את מטבע הברכה הסמוכה לה על פי סדר ברכות תפילת העמידה; על פי רוב הטרמה זו מופיעה בטור האמצעי של המחרוזת הקצרה, ולא בסופה (אם כי לעתים חורג הפייטן ממנהגו בעניין זה). כך למשל המחרוזת הקצרה החמישית מעבירה לברכת "הרוצה בתשובה" כך: "אַשּׁוּרַי רֻדְּפוּ בְכֶבֶל לְהֵאָסֵר / רְצֵה תְשׁוּבָתִי בִּסְלִיחָה לְהִתְבַּשֵּׂר / מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר".

משקל:
משקל הטעמתי [=משקל המבוסס על מניית מספר שווה של מלים מוטעמות עיקריות בכל טור. אופייני לפיוט הארץ־ישראלי הקדום]. בכל אחד מן הטורים, בשני סוגי המחרוזות, ארבע מלים מוטעמות עיקריות – אם כי בצורה רופפת למדי ולא עקבית במיוחד, כדרכו של משקל זה (מילות סמיכות וקישור אינן נמנות, על פי רוב):

זאת, למעט שני הטורים הקצרים במיוחד המופיעים בכל אחת מן המחרוזות העיקריות (טורים 5 ו־6), לפני חתימתן בטור הפותח ב"אֵיכָה"; טורים אלה בנויים תמיד משתי מלים מוטעמות בלבד, זאת לפני החזרה לתבנית של ארבע המלים המוטעמות בטור האחרון: