הכתבה פורסמה בעיתון "מעריב" ב־27 באוגוסט 1951, והיא מדגישה את המאמצים שעשתה מדינת ישראל הצעירה להעלאת יהודי פרס.

לפי הכתבה, המחסור במטוסים לא אפשר להעלות את יהודי פרס בדרך האוויר, ועל כן הוחלט להעלותם באוטובוסים, רכבות וספינות. נציגי הסוכנות היהודית ריכזו שלושת אלפים עולים בטהרן ועוד כאלף עולים המתינו לעלייה בפרברי טהרן. הבהילות להעלות את יהודי פרס הייתה תוצאה של העובדה שתוקף היתרי היציאה שלהם עמד להסתיים. לפי הכתבה, לעלייה בדרך היבשה דרך תורכיה היה יתרון נוסף, והוא האפשרות של העולים להביא איתם מטען גדול יותר מזה שיכלו להביא איתם אילו היו עולים במטוסים. 

לכתבה מצורפת מפה של מסלול העלייה, והיא מלמדת על הדרך הארוכה והמפותלת שעשו יהודי פרס מאיראן לישראל – נסיעה בשיירת אוטובוסים מטהרן עד לרכבת התורכית במשך שלשה ימים, משם ברכבת עד לנמל באיזמיר, ומשם במשך יומיים באונייה ישראלית לחיפה.

ערב הקמת המדינה חיו בפרס כמאה אלף יהודים. בעקבות השמועה כי מדינת ישראל פתחה את שערי העלייה החלו יהודים בערי השדה למכור את רכושם ולהתכונן לעלייה. הם עברו לטהרן ושם שהו במחנות עולים עד לעלייתם ארצה. עד שנת 1954 עלו לישראל כ־70 אלף יהודים.