פרשת ויצא

​בפרשת ויצא, מסופר על קורותיו של יעקב אבינו, במשך כעשרים שנה, מרגע בריחתו מפני עשיו אחיו, כשרק מקלו בידו, ועד לפרידתו מלבן חותנו בהר הגלעד, כשהוא בעל משפחה גדולה ורכוש רב. יעקב אבינו נשא את שתי האחיות רחל ולאה. התורה מספרת על התחרות שבין שתי האחיות על לבו של יעקב. העימות ביניהן מגיע לשיא בסיפור הדודאים שמביא ראובן לאמו, ורחל מבקשת אותם. "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל-לֵאָה תְּנִי-נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:

וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל-לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי". (בראשית ל, יד-יז).

​מהם הדודאים? בשיר השירים נכתב: "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם-יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (ז, יד). מדובר, אם כן, בצמח ריחני. פרופ' יהודה פליקס בספרו עולם הצומח המקראי (תל אביב תשי"ז) כותב: "הפריחה מתחילה בטבת, ובתקופת ניסן מבשילים הפירות הצהובים, דמויי העגבניות, המפיצים ריח חריף ...". כפי הנראה, הביא ראובן את הפירות ולא את הפרחים, כי הרי מדובר על תקופת הקציר. מדוע חשקה רחל בדודאים? אבן עזרא: אמר המתרגם – יברוחין. וכן יקראו בלשון ישמעאל ויש להם ריח טוב. וכן כתוב: 'הדודאים נתנו ריח'. והם על צורת בן אדם, כי יש להם דמות ראש וידים ... כוונתו של אבן עזרא היא לשרשים. פליקס מעיר: יש הרואים בהסתעפות זו [של השרשים] דמות שני אוהבים וגוזרים מכך דודאים – שני אוהבים].

הרמב"ן דוחה את הסברו של אבן עזרא: "והנכון כי רצתה בהן להשתעשע ולהתענג בריחן, כי בתפלה נפקדה רחל לא בדרך הרפואות, וראובן הביא ענפי הדודאים או הפרי, והוא כדמות תפוחים, ולהם ריח טוב, אבל השרש, והוא העשוי בצורת ראש וידים, לא הביא. והשרש הוא שאומרים עליו האנשים שיועיל להריון. ואם הדבר אמת, הוא בסגולה בהם, לא בטבעם. אבל לא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהם". למרבה האירוניה מעיר פליקס: "דוקא לאה שויתרה על הדודאים נתעברה, ולא רחל שקיבלה אותם".

מחברים שונים עיטרו את שמו של ספרם בדודאים. נציג בפניכם מספר דוגמאות.
דודאי יששכר – שירים מאת יששכר בער בינג. וירצבורג 1821.
דודאי מהרא"י על התורה מאת יצחק איציק יוסף עטטינגר. קראטאשין תר"ז (1847).
דודאים בשדה על חמשה חומשי תורה מאת הרב ראובן הלוי הורביץ, תלמיד של רבי אלימלך מליזנסק ו'החוזה' מלובלין. קראקא תרנ"ז (1897).
דודאי השדה על הלכות שמחות מאת הרב אליעזר חיים דייטש, סאיני (רומניה) תרפ"ט (1929).