כרטיס למחלקה שנייה מתחנת ביתיר לירושלים. הכרטיס הוא מסוף המאה ה־19. הכרטיס כתוב בצרפתית ובערבית ומלמד אותנו על מסלול הנסיעה של הרכבת הראשונה בארץ ישראל.
מסילת הרכבת בין יפו לירושלים החלה לפעול בשנת 1892. אורך המסילה היה 87 קילומטרים, והיא תוכננה בידי "החברה הפריזאית לעבודות ציבוריות ולבנייה". המשקיעים העיקריים היו חוגים קתוליים צרפתיים שראו במסילת הברזל אמצעי שיקל על הצליינות הנוצרית לירושלים. הנסיעה ברכבת ארכה כשש שעות, ולא שלוש כפי שחזו המתכננים, אך עדיין פחות זמן מאשר נסיעה בסוסים ועגלות, שנמשכה לפחות תשע שעות. אף שבשנים הראשונות פעלה רק רכבת אחת ביום בכל כיוון, שיפרה המסילה את התחבורה בארץ ישראל וסייעה לעולי הרגל להגיע ביתר קלות מיפו לירושלים. בשנת 1900 כבר פעלו שתי רכבות ביום.
המסילה החלה בתחנת הרכבת ביפו – הנמל העיקרי של ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית. משם היא פנתה לכיוון צפון־מזרח, לאורך רחוב אילת ודרך יפו בתל אביב של ימינו, עברה ברחוב הרכבת ופנתה לכיוון דרום ומשם אל תחנות הרכבת לוד ורמלה. הרכבת עצרה ליד הכפרים הערביים סג'ד, דיר־לאבן וביתיר, ומשם המשיכה הרכבת לטפס לאורך יובלו של נחל שורק עד תחנת הרכבת בירושלים בסמוך לחאן.
חנוכת המסילה בחול המועד סוכות תרנ"ג (26 בספטמבר 1892) הייתה אירוע מרגש. בעיתון "המליץ" נכתב "מיום שנגמרה מסילת הברזל החלו בעירנו חיים חדשים, חיים של פרנסה וכלכלה".
הכפר ביתיר (בתיר) הוא כפר ממערב לבית לחם ומדרום־מערב לירושלים. הכפר הערבי משמר את שמו של היישוב היהודי ביתר שנהרס בשנת 135 לסה"נ בקרב האחרון של מרד בר כוכבא. תחנת הרכבת לאורך מסילת הברזל הביאה לפיתוחו של הכפר, הן בזכות הסחורות שהגיעו אליו והן כתחנת רענון לנוסעים לירושלים או ליפו.