בשנת 1913 פרץ ביישוב העברי בארץ ישראל מאבק שלימים נודע בשם "מלחמת השפות". גילוי הדעת שלפנינו הוא אחד הכרוזים שפורסמו נגד החלטתה של חברת "עזרה" כי הגרמנית תשמש שפת ההוראה הראשית בבית הספר הריאלי בחיפה ובטכניקום העתיד לקום.

החתומים על גילוי הדעת ראו בהחלטה זו "התנקשות בנפש האומה העברית" ו"אסון לאומי". הם מבהירים שאינם מתנגדים ללימוד של לשון זרה, אך לדעתם אין היא יכולה לתפוס מקום של שפת הוראה. הם מסבירים מהי חשיבות השפה העברית בחיי העם ובתהליך התחייה שלו ומה התפקיד של בתי הספר בהנחלתה לעם. בין החתומים על הכרזה הד"ר יוסף לוּריא ואליעזר בן יהודה. עוד חתומים על הכרזה חברים בוועד לחיזוק החינוך העברי בארץ ישראל.

בימי העלייה השנייה התנהל בארץ ישראל מאבק על מעמדה של השפה העברית. לצד כיבוש העבודה וכיבוש השמירה נאבקו העולים גם על שימוש בשפה העברית בחיים הציבוריים. החלטת חברה "עזרה" על הוראה בגרמנית התקבלה בשעה שהיישוב בארץ כבר רכש השכלה עברית ובעברית בכל שלביה של מערכת החינוך. המאבק שהתנהל מחודש אוקטובר 1913 ועד חודש פברואר 1914 הסתיים בניצחונם של תומכי השפה העברית, ושפת הוראה בטכניקום (המוכר לנו בשם הטכניון) הייתה עברית.