פרשת השבוע

על פרשת השבוע

פרשת השבוע היא קטע מספר התורה, ולפי המסורת היהודית נוהגים מדי שבת לקרוא פרשה אחת במסגרת "קריאת התורה" בתפילה בציבור בבית הכנסת. התורה כולה מחולקת לחמישה חומשים – בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים – המחולקים ל-54 פרשות, ובכל שבת נקראת פרשה אחת (מלבד מקרים חריגים שבהם נקראות שתי פרשות). וכך בכל שנה משלימים את קריאת התורה כולה. מנהג הקריאה בתורה, כפי שמוכר לנו כיום, התפתח בהדרגה לאורך הדורות במטרה להרבות בלימוד התורה.

במורשת היהודית מיוחסת לפרשת השבוע משמעות תרבותית רחבה. נוסף על הקריאה בתורה, מדי שבוע רבים בעולם היהודי, ממגזרים מגוונים בישראל ומחוצה לה, מתעמקים בלימוד פרשת השבוע, פירושיה ומדרשים הקשורים אליה. רבנים ומרצים נושאים דרשות וכותבים תכנים הנוגעים לפרשת השבוע, ורבים מזכירים רעיונות מהפרשה בארוחות שבת וחג, באירועים משפחתיים, חגיגיים או רשמיים.

במשפחות רבות, ובהן גם מסורתיות ושאינן דתיות, נוהגים שנער שהגיע לגיל 13 וחוגג בר מצווה קורא בציבור את פרשת השבוע או חלק ממנה.

בתקופות קודמות נודעו חלוקות שונות של הטקסט המקראי. לפי החלוקה המקובלת בימינו יש 54 פרשות, הן מחולקות לפרקים, וכל פרק מחולק לפסוקים. כל פרשה מחולקת גם לשבע פרשיות (מעין פסקאות). לכל פרשה ניתן שם על-פי המילה או שתי המילים הפותחות את הפרשה או המופיעות בשני הפסוקים הראשונים שלה.

פרשות השבוע נקראות לפי סדר הופעתן בתורה, החל מפרשת בראשית, הפותחת את ספר בראשית ונקראת בכל שנה בשבת הראשונה שלאחר שמחת תורה. לכן שבת זו מכונה "שבת בראשית". הפרשה האחרונה, "וזאת הברכה", הסוגרת את ספר דברים, נקראת בשמחת תורה.

פרשת השבוע נקראת בבית הכנסת מתוך ספר תורה המוצא במיוחד מארון הקודש. בין פרשייה לפרשייה אחד המתפללים "עולה לתורה", כלומר עומד בפני ספר התורה וקורא ברכות בתחילת הפרשייה ובסופה. מקובל שהעולה הראשון לתורה הוא כהן, השני לוי, והבאים אחריהם הם "ישראל", כלומר שאינם כהנים או לוויים.

יש קהילות הנוהגות שקורא אחד (המכונה "בעל קורא") קורא את הפרשה כולה, ואילו אחרות נוהגות לחלק את הפרשה בין כמה קוראים. בקהילות רבות נהוג כיום שהעולה לתורה אינו קורא בתורה אלא עומד לצד הקורא בתורה. בחלק מהקהילות נוהגים למכור את העליות במכירה פומבית ולהשתמש בכספים שנתרמו למימון הוצאות בית הכנסת.

כל פרשת שבוע נקראת במלואה בתפילת שחרית (תפילת הבוקר) של שבת, ומייד אחריה נקרא קטע מספרי נביאים בתנ"ך, המכונה "הפטרה". נוהגים לקרוא את הפרשייה הראשונה של פרשת השבוע הבאה בכל תפילת מנחה (תפילת אחר הצוהריים) של שבת וכן בימי שני וחמישי. הקורא בתורה קורא את הפרשה בהטעמה וניגון בהתאם ל"טעמי המקרא", כלומר מערכת הסימנים המסומנת בנוסח המנוקד של המקרא. מנגינות הקריאה משתנות בין קהילות ועדות שונות.

בספרייה הלאומית שמורים שפע חומרים היסטוריים הנוגעים לפרשת השבוע ולחשיבותה בתרבות היהודית לאורך הדורות, בישראל ובתפוצות. בספרייה נאספו מבחר מהדורות של פרשת השבוע, חלקן נדירות, בדפוס ובכתב יד. כמו כן בספרייה אפשר להתרשם מספרים, פרשנויות, מחקרים, צילומים, גלויות, כרזות והקלטות המאירים היבטים מגוונים של פרשת השבוע. רבים מהפריטים הללו נגישים לצפייה דיגיטלית גם מחוץ לספרייה.

קראו על פריטים השמורים בספרייה הלאומית והקשרם לפרשת השבוע, בטקסטים ייחודיים שכתב יוסף לייכטר, ממחלקת הקטלוג העברי בספרייה הלאומית.

חומש בראשית

חומש בראשית הוא הספר הראשון מחמשת חומשי תורה, שהיא חלקו הראשון של התנ"ך (תורה נביאים כתובים). לפי האמונה היהודית, חמשת החומשים נכתבו בידי משה מפי האל. מקור השם "בראשית" הוא במילה הפותחת את הספר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א). בספר בראשית 12 פרשות הנפרסות על-פני 50 פרקים, ובהם 1,533 פסוקים. התכנים בספר הם מעין הקדמה לתורה כולה, והם מציגים את תיאור בריאת העולם כראשית האנושות. בספר מובאים קורותיהם של אבות העם היהודי – אברהם, יצחק ויעקב ו-12 בניו – ומתוארים הסיפורים על אדם וחווה בגן העדן, נוח והמבול, מגדל בבל, עקדת יצחק וירידת בני ישראל למצרים. בספר עולים כמה מיסודות האמונה היהודית, ובהם האמונה באל אחד בורא עולם, בחירת האל בעם ישראל, חוקי האל ומערכת שכר ועונש.

חומש שמות

חומש שמות הוא הספר השני מחמשת חומשי תורה. השם "שמות" ניתן לפי המילה השנייה בספר: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א, א). בספר 11 פרשות המחולקות ל-40 פרקים. בספר מתוארים כמה מהאירועים המכוננים בתולדות העם היהודי לפי המסורת היהודית. הספר מגולל את הסיפורים על שעבוד בני ישראל במצרים, שחרורם מהעבדות, יציאתם ממצרים, קריעת ים סוף והנדודים במדבר, ששיאם במעמד הר סיני. הספר מתמקד ביסודות חשובים במורשת היהודית, ובהם יציאת מצרים, עשרת הדיברות, מתן התורה, הברית בין האל לעם ישראל ובניית המשכן בהנהגת משה. בספר מוזכרות מצוות רבות ומסופר בו גם על מלחמת ישראל בעמלק.

חומש ויקרא

חומש ויקרא הוא הספר השלישי מחמשת חומשי תורה. שמו ניתן על-פי המילה הראשונה בו: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א). בספר עשר פרשות, והן מחולקות ל-27 פרקים. ספר ויקרא ממשיך את ספר שמות, שבסיומו תוארה הקמת המשכן, ומתמקד בעבודת המשכן ובעבודת בני ישראל את האל. זהו החומש שבו נכתב מספר המצוות הגדול ביותר, הן לכוהנים והן לעם כולו. בספר ויקרא מובאות מצוות הקשורות לקורבנות, טומאה וטהרה, קדושה, שבת ומועדים, איסור עריות, שמיטה ויובל, חוקי מוסר ומצוות שבין אדם לחברו. בתחום הזה מוכר במיוחד הציווי "ואהבת לרעך כמוך", שמקורו בספר (ויקרא יט, יח).

חומש במדבר

חומש במדבר הוא הספר הרביעי מחמשת חומשי תורה. השם "במדבר" נלקח מהפסוק הפותח את הספר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי..." (במדבר א, א). בספר 11 פרשות הנפרסות על-פני 36 פרקים. הספר מתמקד בתקופות וחוויות נבחרות בנדודי בני ישראל במדבר במשך 40 שנה, מצאתם ממצרים ועד כניסתם לארץ ישראל, ובפרט בראשית הנדודים ובסופם. הספר נפתח בחניית העם לרגלי הר סיני ובהכנות והציוויים שהצטוו לקראת המסע במדבר. בהמשך מתוארים אירועים שהתרחשו במהלך המסע, ובעיקר תלונות העם וחטאים דוגמת חטא המרגלים ומחלוקת קורח ועדתו. בספר מוזכרות גם מלחמות מול עמים אחרים ומצוות שונות. הספר מסתיים עם מינוי יהושע בן-נון למחליפו של משה כמנהיג, סיום המסע ופירוט גבולות הארץ וחלוקתה לנחלות.

חומש דברים

חומש דברים הוא הספר החמישי והאחרון מחמשת חומשי תורה. שמו הוענק על שם המילה השנייה בו: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן..." (דברים א, א). בספר 11 פרשות המחולקות ל-34 פרקים. חלק ניכר מהתכנים בספר דברים חוזרים על אירועים שתוארו בארבעת החומשים הקודמים, אך הדברים בו כתובים בסגנון שונה ומוצגים כנאומי פרידה שנשא משה אל בני ישראל לפני מותו. בדבריו מזכיר משה אירועים שהתרחשו במצרים ובנדודים במדבר, סוקר את מצוות האל ומפציר בעם ללכת בדרכי האל, לאהוב אותו ולקיים את מצוותיו. כמו כן משה מברך את העם כולו וכל שבט בנפרד. הספר מסתיים במותו של משה לאחר שהביט אל הארץ המובטחת אך לא נכנס אליה.