ברכה צפירה

הזמרת ברכה צפירה הייתה מחלוצות הזמר העברי, בעלת סגנון עברי מקורי וייחודי, שעבדה בשיתוף פעולה עם מלחינים ומוזיקאים ישראלים רבים. היא נולדה בשנת 1911 בירושלים. אביה, יוסף צפירה, עלה לארץ בשנת 1897 וגר בשכונת נחלת צבי, אשר נוסדה באותה השנה, ונפטר בהיותה בת שלוש. אמה, נעמה עמרני, נפטרה בעת הלידה. בהיעדר בית יתומים תימני, נאספה ברכה צפירה לאומנה אצל משפחות ממוצאים מגוונים, וכך החלה לספוג מסורות מוסיקליות שונות אשר הפנימה וזכרה לאורך השנים. מהשכונה התימנית עברה צפירה לשכונת הבוכרים ואחר כך לשכונת מונטיפיורי, השכונה הספרדית של ירושלים. היא למדה בבית הספר "למל" בעיר העתיקה. בשנת 1924 הועברה למוסד הילדים "שפיה", שם עלתה לראשונה לבמה ושרה את השירים שזכרה מילדותה בירושלים.

בבגרותה עברה לתל אביב והצטרפה לפלג של "תיאטרון הארצישראלי" של מנחם גנסין, ולאחר מכן עברה לתיאטרון הסאטירי "הקומקום". בתקופה זו גילתה מחדש את המסורת התימנית ב"כרם התימנים" בתל אביב. בשנת 1929 נסעה לברלין להשתלם בתיאטרון, שם פגשה את הפסנתרן נחום נרדי (נארודיצקי) והם החלו להופיע עם השירים שזכרה מילדותה, בליווי פסנתר, ברחבי אירופה. את הופעותיהם החלו בוורשה ובברלין וזכו להצלחה רבה. ב-1930 חזרו לארץ וברכה המשיכה להופיע ברפרטואר מסורתי-מזרחי בקונצרטים בארץ, שכותרתם הייתה "מזמרת הארץ", וכללו "שירי תימן, שירים בדואים ורועים, תפילות ושירים ספרדיים" (מתוך מודעה בעיתון "דבר", 26.9.30). נוסף על כך, שרה צפירה משיריו של נרדי, בעיקר שירי ילדים שהלחין.

צפירה ונרדי נישאו והמשיכו בעבודתם המשותפת כתשע שנים (1929-1938). בסוף שנות ה-30 הם נפרדו, וברכה נשארה ללא מלווה. כדי להמשיך ולהופיע על במת הקונצרטים בשירתה – שהייתה מזרחית בלבוש מערבי – פנתה צפירה לכל המלחינים אשר עלו זה מכבר מאירופה לארץ, שיכתבו לה עיבודים וילוו אותה. בין השאר פנתה למלחין פאול בן חיים, אשר ליווה אותה והמנגינות שלמד ממנה השפיעו על יצירתו האמנותית. צפירה היוותה "מתווכת" בין מזרח ומערב בעיקר למלחינים בני העלייה החמישית, שכללו גם את עדן פרטוש, מרק לברי, א.א. בוסקוביץ ועוד.

המלחינים רשמו את השירים המסורתיים בתווים אשר צפירה פרסמה לימים בספרה "קולות רבים". צפירה זכתה להצלחה רבה בשנים טרם קום המדינה. היא הוזמנה לשיר בחודש מרץ 1936 באולפן בפתיחת שדורי הרדיו "קול ירושלים" ושרה שירים תימניים מסורתיים. מאוחר יותר המשיכה לשיר את שיריה המסורתיים בעיבודים אמנותיים לפסנתר, רביעית מיתרים, תזמורת סימפונית ועוד, אולם כוכבה דעך עם עליית הפזמון הישראלי הפופולרי, בעיקר לאחר קום המדינה.

ברכה צפירה השפיעה רבות על חיי המוסיקה בארץ. המוסיקה שלה משלבת "מזרח" ו"מערב", והיה ללא ספק יסוד חלוצי בעבודתה שכללה איסוף, תיווך וביצוע. היא העמידה בסיס למוסיקה האמנותית בארץ, למוסיקה הפופולרית, ולשילוב חומר מסורתי יהודי במוסיקה הישראלית. באוסף המוזיקה של הספרייה הלאומית ניתן למצוא מגוון הקלטות בקולה של ברכה צפירה, וכן באוספי הספרייה השונים שמורות כרזות רבות המאזכרות אותה, מאמרים וספרים שנכתבו עליה.