מוזיקה > משה וילנסקי > על אודות משה וילנסקי

על אודות משה וילנסקי

​משה וילנסקי נולד ב-18 באפריל 1910 בוורשה שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היגרה המשפחה לעיירה מוזיר שברוסיה, ובשנת 1917 חזרה המשפחה לוורשה. את חינוכו היסודי רכש וילנסקי בגימנסיה היהודית "אסכלה", ששפת הלימוד בה הייתה פולנית, ובמקביל ללימודים הכלליים (מחברת לימודי טבע מתקופת לימודיו ב"אסכלה") למד גם עברית, תנ"ך ודברי ימי ישראל. ​

משה וילנסקי בצעירותו

​נטייתו וכשרונו של משה וילנסקי למוזיקה נתגלו כבר בגיל ארבע, בעת שפרט על הפסנתר הביתי משמיעה. אך רק בתקופה מאוחרת יותר החל ללמוד נגינה בצורה מסודרת ושיטתית. בהמשך הדרך פנה וילנסקי ליצחק אדל ללימודי תיאוריה ולאחר כשישה חדשים פנה, בהמלצתו של אדל, לקונסרבטוריון הממלכתי בוורשה.
וילנסקי התקבל ישירות לשנת הלימודים השנייה וסיים את לימודיו בשנת 1932 במחלקת הקומפוזיציה והניצוח עם המלחין פרופ' ריטל. ​ עמוד מתוך מחברת לימודי המוזיקה של וילנסקי מתקופת לימודיו בקונסרבטוריון בוורשה
  
ב-1932 עלה עם משפחתו ארצה והתיישב בתל אביב. בין השנים 1939-1936 למד הנדסה בטכניון ע"ש היינריך הרץ בתל אביב ובשנת 1939 נישא לברטה יקימובסקה, אשר הייתה שחקנית תיאטרון.​​

משה וברטה וילנסקי בשנות ה-40 בתל אביב

 

כבר בשנת עלייתו לארץ נתמנה וילנסקי לפסנתרן ולמנהל המוסיקלי של התיאטרון הסאטירי "המטאטא" – שהיה במה לסאטירה פוליטית אקטואלית ששיקפה את הווי היישוב בארץ באותם ימים. במסגרת זו כתב וילנסקי את כל המנגינות לפזמונים של המופעים ואת קטעי הקישור המוזיקליים. כמו-כן ליווה בפסנתר את החזרות ואת ההופעות של התיאטרון. ​בנוסף לפעילותו בתיאטרון "המטאטא" משה וילנסקי הלחין ועיבד מוזיקה לתיאטרון הסאטירי "כל הרוחות", לאירועים מוזיקליים שונים ברחבי הארץ, להצגות ילדים וכן לזמרים שאיתם עבד – כגון אסתר גמליאלית, שאותה אף ליווה בסיבובי הופעות ברחבי הארץ. הוא החל בשיתופי פעולה הדוקים עם טובי הפזמונאים והמשוררים דאז, בהם עמנואל הרוסי, יעקב אורלנד ובעיקר נתן אלתרמן. עד מהרה הפך וילנסקי לנותן הטון העיקרי במוזיקה של הבימה הקלה בארץ ומחברם של "שלאגרים" מצליחים.

משה וילנסקי​ משה וילנסקי עם חברי "המטאטא"
 

וילנסקי היה מראשוני המלחינים בארץ שיצירותיו הוקלטו. שיריו הראשונים (זמזם זמזם, דודה הגידי לנו כן (הרשומה בקטלוג), צלילי הורה ו-שיר השוטר), וכן עיבודים ותזמורים שעשה לשירי עמיתיו ("מה טובו אהליך יעקב" של עמנואל עמירן ו"תן כתף" של מרדכי זעירא), הופיעו בתקליטי קרטון מצופים צלולואיד שיוצרו על ידי חברת "אחוה בית חרושת לתקליטים ולפטיפונים". על עטיפות התקליטים נכתב אז: "תוצרת ארץ ישראל".

 
ב-1936 יזם, יחד עם האמרגן זאב מרקוביץ', את הקמת  אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומולי"ם לשמירת זכויות יוצרים בתחומי המוזיקה והספרות. הם צירפו אליהם משוררים, סופרים ומלחינים חשובים בהם לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, אלכסנדר פן, ידידיה אדמון, מרדכי זעירא, עמנואל עמירן ועוד.
 
בשנת 1937 הקים את רביעיית הגברים "גיללי" אשר ביצעה את עיבודיו לזמר עברי, משלו ומשל עמיתיו, מוזיקה חסידית וסטנדרטים של ג'אז. הופעותיה של הרביעייה, בליווי בפסנתר של וילנסקי, שודרו ברדיו הארץ-ישראלי.
 
ב-1944 התמנה וילנסקי למנהלו המוזיקלי של תיאטרון הרוויו  (Review Theater) "לי-לה-לו" ולמלחין הבית שלו. שיריו הרבים בוצעו על-ידי הזמרות הכוכבות של אותם הימים: ז'ני לוביץ, מינה ברן  וג'טה לוקה, אך בעיקר על-ידי התגלית של אותם ימים, הזמרת שושנה דמארי. מאז נקשר שמה בשמו של משה וילנסקי, והוא כתב לה רבים מלהיטיה הגדולים ביותר (כלניות, אני מצפת (הרשומה בקטלוג), מרים בת-נסים (הרשומה בקטלוג), רובם למילותיו של נתן אלתרמן.
משה וילנסקי ושושנה דמארי בהופעה, 1964
עם פרוץ מלחמת השחרור חיברו וילנסקי והמשורר חיים פיינר (לימים חפר) שירים ללהקת הפלמ"ח, "הצ'יזבטרון", אשר הפכו במהרה לחלק בלתי נפרד מפס הקול של התקופה: שיר החבלנים (הרשומה בקטלוג), הצ'יזבט, היו זמנים, בת-שבע (הרשומה בקטלוג), זה הכל עניין של אופי (הרשומה בקטלוג), הקרב האחרון ועוד. בכל תקופת הקרבות סייר משה וילנסקי עם שושנה דמארי במשלטים והופיע בפני חיילים.
 
את בשורת המדינה הביאו וילנסקי ודמארי בעיצומה של המלחמה למחנות המעצר בקפריסין, בשליחות "הועד למען גולי קפריסין". במשך שישה ימים הופיעו ללא הרף בפני דיירי המחנות, המרפאות ובתי החולים המאולתרים. ההופעות משכו אליהן אלפי מאזינים מכל הגילים ששמעו שם לראשונה שירים עבריים. ​​
תכניית המופע של שושנה דמארי ומשה וילנסקי במחנות המעצר בקפריסין, 1948  ​


בשנת 1949 יצא משה וילנסקי עם שושנה דמארי ועם הזמר יוסף גולנד לסדרת הופעות בארצות הברית. ההופעות, מחוף אל חוף ובמרכזים יהודיים כניו-יורק וברודווי, קצרו הצלחה עצומה בקרב הקהילות היהודיות האמריקאיות.

 

עם חזרתו ארצה, בשנת 1950, ערך משה וילנסקי סדרה של תכניות ב"קול ישראל" בשם "פזמון וזמר". באותה שנה התמנה למנהלה של חברת התקליטים "הד ארצי" אשר הוציאה אז לאור את מרבית התקליטים המקומיים הנפוצים ביותר. שנתיים אחר-כך יצאו משה וילנסקי ושושנה דמארי לסדרת הופעות שנייה בארצות הברית. עם חזרתו לארץ החל וילנסקי בתנופה של הלחנת שירים ללהקות הצבאיות, ובעיקר ללהקת הנח"ל וללהקת "בצל ירוק". כמו-כן חיבר מוזיקה לסרטים ולהופעות ריקוד ואת האופרטה-מחזמר "שולמית" שבה היה לשושנה דמארי תפקיד ראשי. ​
משה וילנסקי וחברי להקת "כרמון" ערב נסיעתם להופעות בארה"ב, 1959

 

​וילנסקי הביע לא אחת בשנים אלו את דאגתו מפני ירידת רמתו של הזמר העברי. "השוק הוצף במוסיקה ובשירים זולים", טען בראיון עיתונאי, "ובכוונתי להחזיר את עטרת הפזמון העברי ליושנה. זה חלומי לקראת זה אני חותר" ("במחנה", דצמ' 1953). בשנת  1959 פורסמו שתי כתבות עיתונאיות של וילנסקי בעיתון "מצעד הפזמונים – עולם הבידור והפזמון הקל" תחת הכותרת "גילגולו של ניגון" (מק"ט מס' 8, MUS 069 F2, 1950-59) ו-"גרורה או יצירה?"(מק"ט מס' 4, MUS 069 F2, 1950-59). בכתבות הללו הוא מעלה את חששותיו מדחיקת הזמר העברי לטובת "השיר המסחרי הלועזי".
 
חודשים ספורים לאחר מכן נסע לתקופה קצרה לארה"ב, נסיעה שהכתה גלים בעיתונות הישראלית (מק"ט מס'4, MUS 069 F2, 1950-59) באותם ימים: "משה וילנסקי - " נכתב  בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-20.11.59  "מחברם של 400 שירים עממיים – בא [נסע] לארה"ב כדי שיוכל ליצור.. בישראל. מחפש בחו"ל אמצעים כדי שיוכל להלחין יצירה רצינית". ​​אין פלא, אפוא, שכאשר פנו לוילנסקי, בשנת 1961, לשמש כמנהל תזמורת הבידור של "קול ישראל", הוא נענה. הוא היה הראשון שהחל ליצור בתחום העיבודים והליוויים הסימפוניים לזמר העברי ואף להקליט שירים רבים שהוא ועמיתיו חיברו. בנוסף לכך, ערך תכניות רדיו של זמר עברי ובשנות ה-70 אף שימש  מנהל המוזיקלי של אחדים מפסטיבלי הזמר השנתיים ופסטיבלי הזמר בסגנון עדות המזרח בהם ניגנה תזמורת קול ישראל.

 

במאמר שכתב על "המוזיקה הישראלית הקלה" במסגרת "חג המוסיקה הישראלית" בדצמבר 1965 כבר התייחס בנימה אוהדת יותר להשפעות "חיצוניות" על הזמר העברי, וב-1963, זכה שירו סתיו למילים של שמשון חלפי ובביצועה של אסתר עופרים, במקום הראשון (בתזמור) ובמקום השני (כשיר) בפסטיבל זמר בינלאומי שנערך בפולין.

 

בשנת 1965 התמנה למנהל המוזיקלי של ההפקה המצליחה "אופרה בגרוש" (מאת ברטולד ברכט) ועוד באותה שנה חיבר מוזיקה לשירים למופע "שוק המציאות" בכיכובם של השחקנים יונה עטרי ואילי גורליצקי. בהמשך חיבר את המחזמרים "פישקה" על פי סיפורו של מנדלי מוכר ספרים ו-"שמח בנמל" עם דן אלמגור. בשנת 1978 פרש משה וילנסקי לגמלאות מהרדיו.
משה וילנסקי (שני משמאל) בחברת שושנה דמארי, דן אלמגור וסשה ארגוב (ראשון משמאל), שנות ה- 70 לערך

 

בשנת 1983 הוענק לו פרס ישראל על מפעלו המוזיקלי ועל תרומתו לזמר העברי. בנימוקי השופטים לפרס ישראל נאמר כי "וילנסקי הוא המתמיד שבמלחיני הארץ... שיריו ופזמוניו הראשונים נקלטו ביישוב העברי והושרו בפי כל ורבים מהם מתנגנים עד היום". ​ב-1986 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים, ובאותה שנה זכה בתואר יקיר תל אביב.

 

משה וילנסקי נפטר בתל-אביב, ב-2 בינואר 1997, כ"ג טבת תשנ"ג.