מוזיקה > הקלטות נבחרות > לקט שירים מהגטאות והמחנות

לקט שירים מהגטאות והמחנות

לקט שירים מהגטאות והמחנות
השירים אשר נוצרו בתקופת השואה בגטאות, במחנות וביערות, מספרים את סיפורם של יחידים, קבוצות וקהילות ומשקפים את קורותיהם בתקופה זו. השירים היו מקור לליכוד הקבוצה, לנחמה, לתיעוד ולזיכרון.
​הלחנים של השירים מחברים בין תקופות שונות בתרבות היהודית: לפני המלחמה, בזמן המלחמה ואחריה. השירים הם הביטוי של היחיד והקהל המאזין אשר שותפים לגורל, לאמונה ולתקווה. לאחר השואה השירים קיבלו תפקיד נוסף במסגרת המחויבות הלאומית לזכור ולהנציח את מה שקרה.
 
בכל גטו וגטו התרחשו אירועים ייחודיים למקום עצמו, והשירים שנכתבו בו משקפים את ההיסטוריה של כל גטו ומחנה. בין הגטאות השונים – וכמובן בין המחנות והגטאות – כמעט לא התנהלו קשרים, וליושבים באחד לא היה מידע על המתרחש באחר.
 
חלק מאותם אירועים, מחשבות, רגשות ותקוות בוטאו על ידי תושבי הגטו בשירים. רבים מהשירים נכתבו על מנגינות קיימות. הניגוד בין המנגינה המקורית, הישנה, אשר נשאה בחובה נחמה וזיכרונות מהעולם שהיה ובין הטקסט המתאר חיים לא רגילים, חיי סבל, רעב ופחד – ביטא בעוצמה רבה את החיים בגטאות ובמחנות. השירים הללו מבטאים את העמידה הרוחנית של תושבי הגטאות והמחנות בתקופת השואה. מטבע הדברים, רוב השירים נכתבו ביידיש.
 
שירים אחדים נכתבו על ידי משוררים ומלחינים שעסקו בכך לפני המלחמה. חלק מהמשוררים והמלחינים היו אנשים אשר אלמלא המאורעות יתכן שלא היו כותבים שירים, אולם המאורעות הביאו אותם לצורך להגיב ולבטא את עצמם בשירים. לאחר השואה נבחרו שירים אחדים – בעיקר מתוך הרפרטואר של גטו וילנה ושל הפרטיזנים שיצאו ממנו – כשירי זיכרון לשואה. אלו תורגמו והושרו בעברית. גם ניצולי שואה שעלו לארץ ממקומות שונים, למדו "שירי שואה" חדשים בארץ, בעברית, כדי לשיר אותם בעצרות זיכרון, לאחד את הזיכרון ולהפוך אותו לקנוני, הן במסר והן בשירים ששימשו לצורך כך. אחת התוצאות הייתה שרפרטואר גדול של שירים לא הועברו מדור לדור על ידי הניצולים, לא נאספו על ידי חוקרים, לא פורסמו בכתב ועל כן נשתכחו ואבדו לנצח. רק חלק קטן מהשירים פורסם בספרים ובהקלטות הנמצאות במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית.
NLI_ImageGallery
NliImageGallery

שיר מקורי שמנגינתו התגלגלה לשירי גטו

 

"פאפיראסן" (סיגריות)
 
השיר נכתב לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי הרמן יבלוקוף, על פי האוטוביוגרפיה שלו, כנראה בשנת 1922. הרמן יבלוקוף פרסם אותו ברדיו בארצות הברית בשנת 1933 והוא הפך ללהיט.  המנגינה כנראה הייתה ידועה לפני כן ולא נכתבה על ידי יבלוקוף. השיר המקורי מדבר על יתום שעומד בחוץ, נרטב מגשם ומנסה למכור סיגריות (פאפיראסן) ומספר על הוריו שמתו ואחותו שגוועת ברעב.  השיר הושר בגטאות וקיבל בהם משמעות חדשה.
 
NLI_ImageGallery
NliImageGallery


 

"עס איז געווען א זומערטאג" ("היה זה יום קיץ") – גלגול של מנגינת "פאפיראסן"

 

בשיר הזה מסופר על גטו וילנה (שהוקם בספטמבר 1941) ועל רצח היהודים בפונר, גיא ההריגה ליד הכפר פונר, 10 ק"מ מווילנה. השיר מתחיל ב"היה זה יום קיץ", בניגוד לתחילת השיר "פאפיראסן" – "היה זה יום חורף" – והוא מתאר את הצעידה של תושבי הגטו אל פונאר וכן את רציחתם.  ובכל זאת, השיר גם אומר: "אולם יום יבוא והשמש שוב תזרח על העם היהודי".

הביצוע הראשון הוא ע"י להקה מאוסטריה בשם "גויים" מתוך תוכנית שלמה שהוקדשה לגטו וילנה. הביצוע השני הוא של חווה אלברשטיין.

 

NLI_ImageGallery
NliImageGallery
  • מתוך אנתולוגיה שערך ש. קאטשערגינסקי והתפרסמה ביו יורק ב-1948. אנתולוגיה הכוללת 200 קטסטים וכ-100 מנגינות.

 

"די ברויט-פארקויפערין" ("מוכרת הלחם") – גלגול של מנגינת "פאפיראסן"

בשיר זה מסופר על החיים, הסבל והרעב בגטו וורשה. השיר מזכיר את מוכר הסיגריות מהשיר המקורי וגם התוכן שלו דומה. השיר מתאר מוכרת לחם שמנסה למכור לחם שחור ולחם לבן לתושבי הגטו. מוכרת הלחם – איטקע שמה – מספרת על מות הוריה ועל סבלה וסבל שלושת אחיה. היא מבקשת את רחמי התושבים, שאם לא כן היא ואחיה ימותו ברעב.  השיר הושר בתיאטרון של הגטו על ידי הזמרת דיאנה בלומנפלד (1903-1961).

הביצוע הראשון מתוך תקליטור שהוקדש לשירי ילדים ולילדים ע"י הזמרת אלינור ריסה. והביצוע השני ע"י ניצול שואה שהוקלט בניו יורק ע"י בן סטונהיל בשנת 1948 (זמן התחלה: 00:53:43).

 

NLI_ImageGallery
NliImageGallery

 

שירי קברט מגטו ורשה

 

NLI_ImageGallery
NliImageGallery

 

השירים הבאים מייצגים את השבר של יהודי ורשה שהיו חלק מהעולם הגדול והכירו תרבויות מוזיקליות פופלריות כמו מוזיקה אמריקאית לפני המלחמה והטקסט של השירים מבטא את הטרגדיה של אותם תושבים שנותקו מהעולם החופשי והנורמלי. השירים מנגינתם לקוחה מסגנונות בינלאומיים שהיו נפוצים בקברט והמילים ביידיש מתארות מחסור, סבל ואת המעמדות החדשים שנוצרו בגטו. לכל שיר שני ביצועים האחד בביצוע ניצול שואה שהוקלט בניו-יורק ב-1948 ע"י בן סטונהיל, והשני על ידי זמרת ופסנתר מתוך שחזור השירים שנעשה ב-1995. השיר "מעות" מבוצע על ידי ניצול שואה (זמן התחלה: 00:11:20).

 

NLI_ImageGallery
NliImageGallery

 

השיר אמנם מופיע בספרו של קצ'רגינסקי אולם לא בוצע מאוחר יותר. תודות לפרויקט שיזמה ד"ר גילה פלם בוצע השיר מחדש בידי הזמרת אדריאן קופר (1946-2011) במסגרת תכנית עבור המוזיאון היהודי בניו-יורק. מאוחר יותר הוקלט השיר מחדש לתקליטור בשם "גטו טנגו" שנוהל מוזיקלית ולווה בפסנתר בידי זלמן מלוטק.

 

שיר קברט נוסף מגטו ורשה הוא השיר "קוליס". השיר מתאר את נהגי הריקשה ה"קוליס" (COOLY הוא נהג ריקשה במזרח הרחוק) שפעלו בגטו וורשה. אותם קוליס החליפו את התחבורה הציבורית והפרטית שהייתה בגטו – שתושבי הגטו בוורשה לא הורשו להשתמש בה. גם שיר זה הושר בבתי הקפה של הגטו על ידי הזמרת דיאנה בלומנפלד ששרדה את השואה והגיעה לארצות הברית.
 
השיר מתאר בכאב את המעמדות שנוצרו בגטו – אלו שעדיין היה בידם כסף לעומת אלו שלא היו בידיהם אמצעים. השיר נכתב על ידי העיתונאי של העיתון "מאמענט" ש. שיינקינדער, והותאם למנגינה סינית על ידי גב' גולדברג. מנגינת השיר מחברת את היהודים לעולם הגדול, בעוד הטקסט מצמצם אותם לכותלי הגטו ולסבלותיהם.
 
ביצוע ראשון על ידי זמרת אנונימית שהוקלט ב-1948 ע"י בן סטונהיל (זמן התחלה: 00:08:17). הביצוע השני ע"י הזמרת אדריאן קופר מתוך התקליטור "גטו טנגו".

 

NLI_ImageGallery
NliImageGallery

 

 

שירי ערש

 
שירי ערש יהודיים, בעיקר ממזרח אירופה, הפכו לשירי תיאטרון ושירים פופלאריים כבר בתחילת המאה העשרים.  ידוע השיר "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים") שהיה אחד השירים שסימלו את החיים והערכים של העולם היהודי שהתקיים לפני השואה.  האם השרה לבנה את שיר הערש מספרת לו על אביו שיצא לסחור וכשישוב יביא לו שפע של דברים טובים שיאפשרו לו לגדול ולהפוך לתלמיד חכם לסוחר ולחתן.  בשיר הערש העממי כמעט תמיד נעדר האב. בתקופת השואה, כאשר כמעט מכל משפחה נלקחו אנשים או מתו בנסיבות שונות וקשות, הפך שיר הערש הישן והטוב למסגרת לתיאור מאורעות הגטו והמחנה.   
 

השיר "מאך צו די אייגעלעך אט קומען פייגעלעך" ("עצום את עינייך ילדי") נכתב ובוצע בתיאטרון של גטו לודז' על ידי הזמרת אלה דיאמנט. השיר נכתב על ידי הסופר והמשורר ישעיהו שפיגל (1990-1906) והמלחין דוד ביגלמן (1944-1887). השיר צונזר ונאסר לביצוע על ידי זקן היהודים בגטו לודז' חיים מרדכי רומקובסקי.

 
השיר הוא שיר ערש. אביו של הילד אכן נמצא הרחק, אולם הוא לעולם לא ישוב. חיות רעות, רוח וחושך מלווים את הילד אשר ביתו נשרף וכעת עליו להירדם בשדה הפתוח. שיר זה הוא אחד השירים הבודדים שאינו מביע תקווה בסופו.
 
מנגינת השיר היא בקצב הטנגו, ובכך הוא מזכיר את החיים הנורמליים בתקופה הקודמת. המנגינה היפה מביאה נחמה ובריחה ולו לרגע מהמציאות האיומה של הגטו.

 

הביצוע של הזמר לורין סקלמברג מתוך תקליטור שמוקדש לשירים לילדים ועל ילדים.

השיר "ניט קיין ראזשינקעס און ניט קיין מאנדלען" ("לא צמוקים ולא שקדים") חובר בגטו לודז' על ידי המשורר ישעיהו שפיגל והמלחין דוד ביגלמן. השיר "מתכתב" עם השיר הידוע "צימוקים ושקדים" אולם פה האבא לא יחזור, אלא בעולם אחר. האב רואה צימוקים ושקדים לרוב שאותם היה רוצה להעניק לבנו. המנגינה איננה מצטטת את המנגינה של השיר העממי שהפך לשיר פופולרי על ידי גולדפדן. השיר נכתב לאחר מותה של אווה, בתו של המשורר ישעיהו שפיגל. 

 

הביצוע הראשון באידיש מפי ד"ר גילה פלם מתוך התקליטור של שירי ילדים ועל ילדים. הביצוע השני של אופירה גלוסקא בעברית מתוך התקליטור "שירים מן הגטאות" בהפקת מוזיאון לוחמי הגטאות".

​ 

שיר ערש נוסף "מיין קליינער מארטירער" ("הגיבור הקטן שלי") שמבוסס על שיר הערש הידוע שמלותיו מיוחסות לשלום עליכם ומנגינתו עממית. השיר נכתב בגטו קובנה על ידי דיסקאנט.
 
 
NLI_ImageGallery
NliImageGallery

 

השיר מדבר על ילדים שנולדו בגטו. בגטו נאסר על הנשים ללדת ועל כן רשמו את התינוקות שנולדו בגטו עם תאריכי לידה של לפני המלחמה. תינוקות אלו נקראו "האז" ("ארנבת" ). האם מספרת לילד שאותו היא מנסה להשכיב לישון על ה"פיהרר" (היטלר), על החיילים הנאצים ועל אנשי המשטרה היהודית שנקראו "יאלע", כיוון שהם מפעם לפעם עשו "יעלה ויבוא" ופשטו על הגטו. האם גם מספרת על העבודה הכפויה של תושבי הגטו שנעשתה מחוץ לשער הגטו. חמשת הבתים האחרונים של שיר הערש מביעים תקווה שימים טובים עוד יבואו, ימים שבהם ליהודים תהיה מדינה שיקראו לה "ארץ ישראל" וילדים יחיו בה בחופש, ללא פחד. האם מאחלת לבנה להיות חלוץ, לא תלמיד חכם, סוחר וחתן כמו בשיר "צימוקים ושקדים", אלא חלוץ שיקים את ארץ ישראל החופשית. בשיר המקורי נפרדת האם מן האב שנסע לארצות הברית והשאיר מאחוריו את האם והבן בהבטחה שלאחר שימצא פרנסה בארץ האפשרויות, יביא אותם אליו.
 
רוב השירים שהצגנו לא נכנסו לקארנון של שירי הזכרון לשואה ולגבורה בערבית. אחד השירים שהפכו ל"המנון השואה" הוא השיר "זאג ניט קין מאל" שנקרא גם "המנון הפרטיזנים". השיר נכתב ע"י המשורר הירש גליק באידיש למנגינה של שיר פופולרי ברוסית. התרגום המושר הוא תרגומו הנפלא של המשורר אברהם שלונסקי בביצוע של הזמרת רמה סמסונוב. הביצוע השני הוא של המקהלה ותזמורת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בהדרכת אורי גבעון.
 
NLI_ImageGallery
NliImageGallery
  • מתוך אנתולוגיה שערך ש. קאטשערגינסקי והתפרסמה ביו יורק ב-1948. אנתולוגיה הכוללת 200 קטסטים וכ-100 מנגינות.