מה בספרייה > פינת קריאה > נשים כותבות תחינה יפה מאוד ביידיש

נשים כותבות תחינה יפה מאוד ביידיש

באירופה של המאה ה-17 נולד ז'אנר חדש של תפילה - תחינה. בניגוד לתפילה המקובלת, תחינה נאמרה על ידי נשים ביידיש וכללה בתוכה גם בקשות אישיות: בריאות לילדים, פרנסה ואפילו בקשה לשמירה משדים ושאר מזיקין. אחת העתיקות שבהן שמורה אצלנו בספרייה.

 

 

 

התמונה מתוך אוסף המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים

 

החל מהמאה ה-14, החלה ספרות היידיש לצבור קוראות וקוראים נאמנים, אשר מצאו בה דרכים לבטא את תרבותם בצורה שלא התאפשרה להם במסגרת הספרות העברית הקיימת. בתוך אותה תפוצה הולכת וגדלה, נשים לא היו קוראות פסיביות, כמו שהיו בדרך כלל מקבילותיהן בעולם הנוצרי, אלא שימשו תפקידי מפתח בתהליך יצירת כתבי יד ותעשיית הדפוס העברי. לרוב, שימשו הנשים תומכות, אשר פרסו את חסותן על יצירתה והפצתה של הספרות החדשה. בנוסף, היו לא מעט נשים בחברה האשכנזית ששימשו מדפיסות, מתרגמות, עורכות ומעתיקות. בשיאה של תעשיית הדפוס הן חיברו תפילות, ספרות מוסר ושירה.

 

בתנאים אלה נולד לו ז'אנר מיוחד במינו של תפילה נשית - תחינה. בניגוד לתפילה הקבועה והזהה בסידור הנקראת בלשון הקודש, תחינה היא בעלת אופי אינטימי יותר, נוסחה שונה ממקום למקום, והיא נאמרת בלשון המדוברת של המתפללת.

 

 מתוך 'איין גאר שיני תחינה'. מוציא לאור לא ידוע


במסגרת מהפכת הדפוס העברי והיהודי הפכה התחינה ביידיש לז'אנר נפוץ. תחינה, אשר חוברה  על ידי גברים ויותר מאוחר בעיקר על ידי נשים, נכתבה ונראתה שונה מיצירות יהודיות אחרות הכתובות בעברית.

אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר בנמצא של הז'אנר הספרותי החדש היא "איין גאר שיני תחינה" (בתרגום לעברית: "תחינה יפה מאוד") – תחינה השמורה בספרייה הלאומית. הספרון, המונה שמונה דפים, לא מכיל פרטים לגבי המקום והזמן המדויקים בו הודפס. בעקבות בחינה של סוג הכתב, החליטו חוקרים שמדובר כנראה בתחינה שהודפסה בפראג, בין סוף המאה ה-16 לבין תחילת המאה ה-17. תיארוך זה ממקם אותה כאחת התחינות העתיקות שיש בנמצא, וכזו ששרד ממנה, לפי מה שידוע לנו, עותק יחיד, אשר שמור באוסף הספרייה הלאומית.

בהקדמה לתחינה, נראה ש׳נשים חסידות׳ שהכירו (וככל הנראה גם חיברו) אותה - גם שמרו עליה זמן רב בסוד. לא ברור מתי ומדוע שינו את דעתן, אך הן החליטו להפיצה בדפוס.


 

 מתוך 'איין גאר שיני תחינה'. מוציא לאור לא ידוע

 

מחברת התחינה פותחת את פנייתה לאל בציון דמויות נשיות מהמקרא. באופן זה מבקשת המחברת מהקדוש ברוך הוא שיעשה עמה ועם המתפללות האחרות הנעזרות בתחינה את החסד שעשה עם חוה, שרה, רבקה, רחל, לאה ונשים נוספות במקרא ולא יתבייש לקבל מהן את תפילתן. המתפללת האוחזת בתחינה נעזרת בכוחן ובהשראתן של אותן דמויות מופת, ומבקשת שבזכותן תנצל משפחתה מהגזירות הקשות שנפלו על בני הקהילה היהודית.

מבין כל התפילות והבקשות המסורתיות שמבקש יהודי מאלוהיו – שמירה על יהודים בנסיעותיהם, הצלה מכל רע ותפילה המבקשת שכל העמים יכירו באלוהים כבורא, עולות בתחינה בקשות בעלות אופי אמהי ונשי יותר: המחברת מצרפת בקשה לפרנסה, תחינה שהבנים יגדלו להיות תלמידי חכמים שומרי מצוות, ובקשה מהאל שישמור עליהם מפני לילית ושדים אחרים.

 

  מתוך 'איין גאר שיני תחינה'. מוציא לאור לא ידוע

 

עולמן של התחינות הוא עולם של פחדים ודאגות יומיומיות של נשים: פחד מקשיי הלידה, דאגה לבריאות הילדים והמשפחה ואפילו שמירה מפני עין-הרע. מול גרסאות מגובשות ומעובדות יותר של התפילה והסידור, עמדה התחינה כתפילה קרובה יותר ללב המתפללים, כזו המספקת הצצה לצדדים רבים בתרבותם ובחייהם של יהדות אשכנז – צדדים שהיו נותרים חבויים אלמלא נשמרו יצירות רבות ומגוונות באותו ז'אנר יידי.