מה בספרייה > פינת קריאה > פרשת נח: הגיבור האלטרנטיבי של המבול והקשר המוזר לספרייה הלאומית

פרשת נח: הגיבור האלטרנטיבי של המבול והקשר המוזר לספרייה הלאומית

מבול, ספינה גדולה, ציפור שלוחה וגיבור מיתי. לא, אנחנו לא מדברים הפעם על נח, אלא  על אותנפישתים השומרי - או שאולי בעצם מדובר באותו אדם?


וגם: האם את חזון הספרייה הלאומית מימש המלך האשורי אשורבניפל 700 שנים לפני הספירה?

 

מאת: ד"ר שירלי גרץ

 

בשלושה בדצמבר 1872 עולה אדם בשם ג'ורג' סמית על בימת אולם מלא אנשים, בלונדון הרטובה. ניכר בו שהוא מעוניין להתחיל להציג את דבריו, אך במקום זאת הוא מתחיל לפסוע הלוך וחזור, פושט את בגדיו וצועק כאחוז טירוף: "אני האיש הראשון שקורא את הלוח הזה אחרי יותר מאלפיים שנה של שכחה".

 
כדי להבין מה ראה ג'ורג' סמית ואיך זה קשור לספרייה הלאומית, נצטרך לחזור בזמן שש שנים לפני אותו ערב גורלי.
 
בשנת 1866 עבד מר סמית בהנפקת שטרות כסף, אך התשוקה האמיתית שלו הייתה נתונה לתחביב שהוא טיפח מגיל צעיר, לימוד אשורולוגיה וכתב יתדות, כתב שפוענח בסך הכול 16 שנים קודם לכן. לאחר שפנה אל  סר הנרי רולינסון, המפענח של אותו כתב מסתורי, והצליח להתקבל אצלו לפגישה, הוא ביקש ממנו רשות לנבור בחומר המצוי במרתפי המוזיאון הבריטי, לשם הובאו אלפי תעודות חמר מהחפירות הארכיאולוגיות בעיראק.
רולינסון ככל הנראה התרשם מהבקיאות ומההתלהבות שהפגין סמית, מינה אותו לעוזרו האישי ופקד עליו לקטלג את החומרים. חלק מהחומרים שעליהם עבד סמית השתייכו בימי קדם לספרייה של אחד ממלכי אשור הגדולים, המלך אשורבניפל (668 –627 לפני הספירה).
 
הסיבה המרכזית שבגללה אנו זוכרים את אותו מלך קדום לא קשורה לכיבושיו האדירים או לקודקס החוקים שיצר, אלא לספרייה הענקית שהחליט המלך אשורבניפל לבנות, ספרייה שנועדה לאסוף ולשמר כתבים מכל רחבי מסופוטמיה. לשם כך שלח המלך שליחים וביקש לאגד חומרים מכל הממלכה. וכך, כשם שהספרייה הלאומית אוספת חומרים חדשים ועתיקים, כך גם פעל אשורבניפל שליכד כתבים שחלקם נכתבו אלף שנים לפני זמנו.
 
בין הכתבים שאסף אשורבניפל גילה סמית סיפור עתיק יומין, סיפור ששוכתב פעמים רבות, סיפור שגרסתו השלמה ביותר כתובה על גבי 12 לוחות חמר גדולים.
וזה הסיפור שגילה סמית בלוח מספר 11:
"גילגמש מלך קדום משומר מגיע לאותנפישתים האיש היחיד שחי חיי נצח. גילגמש מבקש לדעת איך זה יכול להיות ולמה האלים נתנו לו חיי נצח. אותנפישתים מספר לו שאלים החליטו להרוס את האנושות ואאה - אל החוכמה מגלה לו בחלום את התוכנית ומצווה עליו לבנות ספינה גדולה ולהעלות עליה מזרע נפש כל חי. אותנפישתים עושה כדבריו, בונה ספינה, מעלה את בני משפחתו, אומנים ומזרע כל חי ואז פורץ המבול שמשחית את כל האנושות. רק ביום השביעי הסערה שוככת. הספינה נחה על פסגת הר ניציר. אותנפישתים משלח יונה, סנונית ועורב לראות אם קלו המים. כשהעורב לא חוזר הוא מבין שהמבול הסתיים סופית ושאפשר לצאת. כאות תודה הוא מקריב קורבנות לאלים ואנליל מברך את אותנפישתים ואת אשתו בחיי נצח."
(מתוך: ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, עמ' 275-288.)
 
 כתב היתדות של סיפור המבול שנמצא במוזיאון הבריטי (צילום: מייק פיל)
 
אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר מעט, אתם לא טועים.
גילוי הסיפור הכה גלים בעולם, ושימש במהרה לא מעט חוקרים אנטישמים שטענו בוויכוח מפורסם: Bible und Babel, שהיהדות והתנ"ך הם זיוף אחד גדול של מקורות מסופוטמים קדומים. הוויכוח נשכח, אולם הרפתקאותיו של גילגמש המלך השומרי, שהיה חסר מנוחה ויצא לאינספור הרפתקאות, ממשיכות לפעום ולתת השראה לסופרים ויוצרים גם כאן בישראל.
 
לא רק אדפטציות למבוגרים נכתבו ותורגמו על ידי גדולי הסופרים העברים: שאול טשרניחובסקי וגרשון ריטרמן, גם קוראים צעירים זכו לגרסאות מותאמות של הסיפור העתיק.
ש. שפרה הוציאה לאור שני ספרי ילדים: "עלילות גלגמש" ו"עלילות אנזו הנשר הגדול" וגם הסופרת תמר וייס סיפרה על גיבורות שומר הקדומה ב"איננה בוחרת מלך".
 
המסקנה הניצחת ברורה מאוד לנו בספרייה: סיפור טוב ממשיך להיות רלוונטי ומרתק גם עשרות שנים, מאות שנים ואלפי שנים אחרי שנכתב.
 
הכותבת, ד"ר שירלי גרץ, היא אשורולוגית ועובדת בספרייה הלאומית. לאחרונה יצא לאור ספרה "גילגמש הצעיר והגן המכושף", הראשון בסדרת ספרים המבוססים על עלילות גילגמש, ומיתוסים ממסופוטמיה הקדומה.