מה בספרייה > פינת קריאה > חשיפה: כשמארי קירי הבריזה לחברים כי בדיוק זכתה בנובל

חשיפה: כשמארי קירי הבריזה לחברים כי בדיוק זכתה בנובל

"מאדאם קירי היא היחידה בין האנשים המפורסמים, שהתהילה לא העבירה אותה על דעתה, שידעה להתבונן כבן-אדם זר במהלך-חיי-עצמה, ישרה, אמיתית, אדישה כמעט לגורלה המופלא." כך אמר על מארי קירי אלברט איינשטיין, שהכיר אותה היטב, ואהב להתווכח איתה בצרפתית ובגרמנית על בעיות בפיזיקה.


המדענית מארי קירי הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נוֹבֶּל, והאדם הראשון שזכה בו פעמיים! בפעם הראשונה, בשנת 1903, זכתה קירי יחד עם בעלה פייר בפרס נובל לפיזיקה, ושמונה שנים לאחר מכן, זכתה בפרס על תרומתה בתחום הכימיה – גילוי הרדיום והפולוניום. 


מארי, ששמה המקורי היה מריה, הייתה ילידת פולין, אך כיוון שלא יכלה ללמוד באוניברסיטה בארצה היא נסעה עד הסורבון בפריז כדי ללמוד פיזיקה. היא הייתה הסטודנטית הראשונה בסורבון שקיבלה תואר ראשון בפיזיקה, והאישה הראשונה בצרפת שקיבלה תואר דוקטור. כעבור שנים, בתקופה שבה עדיין כל המרצים היו גברים, היא הייתה גם למרצה הראשונה בסורבון.


במכתב משנת 1911 שנמצא בספרייה (ונקי מרדיום ככל הידוע לנו), כותבת קירי בפולנית לחברים, כי לצערה לא תוכל לבקר אותם במורגס שבשוויץ, מפני שהיא צריכה לטפל בעניין אחר באותם תאריכים (שהוא קבלת פרס נובל השני שלה, בשטוקהולם). זו הייתה דרכה של מארי כל חייה: עדינה, עקשנית, סקרנית וצנועה.


מארי קירי פרצה את הדרך לנשים בעולם המדע. בתה הבכורה אירן, שמוזכרת במכתב כמי שליוותה אותה בנסיעה לקבלת הפרס, הצטרפה אליה בהמשך לעבודת המחקר, וזכתה גם כן בפרס נובל לכימיה, כמו אמה. זה היה ב-1935, שנה אחרי מות מארי קירי מלוקמיה, מחלה בה חלתה בעקבות העבודה עם החומרים הרדיואקטיביים שגילתה, וששינו את פני העולם.

 

[בתמונה למעלה: מארי קירי ובתה אירן. 1925. צלם לא ידוע.]

 

פריז, 24 בנובמבר, 1911

גבירתי הנכבדה,

אני מודה לך מכל הלב על המברק ועל ההזמנה שנמסרה לי באופן אישי גם ממר לנטיס עצמו.
אשמח מאוד לבוא למורגס מיד, אך לא אוכל לעזוב את פריז בזמן הזה, כיוון שעלי לטפל בעניין ידוע לך. קרוב לוודאי שאסע לשטוקהולם ב-8 בדצמבר ואשאר שם עד ה-12 או ה-13 בחודש. אני מתכוונת לקחת איתי לנסיעה את בתי אירן (בת 14). לא אוכל להגיע למורגס לפני ה-19 בחודש ואני חוששת שבגללי, את ומר פדרבסקי תאלצו לדחות את נסיעתכם המתוכננת לוורשה. לכן, נראה שאצטרך לדחות את הביקור אצלכם במורגס לזמן אחר.

אני אסירת תודה לכם, עד מאוד, חברי היקרים, על אדיבותכם ועל לבביותכם, שלעולם לא אשכח.

שלך, בכבוד רב ובחיבה,
מ. קירי