כשתלמידו של האר"י הקדוש ייעד את עצמו למשיח

במהלך פעילותו קצרת השנים בארץ ישראל, קיבץ האר"י הקדוש עדת מאמינים ושינה לעד את הדרך בה אנו מבינים את הקבלה ותורת הספירות האלוהיות

מיקווה האר"י - בסמוך אל קברו בבית הקברות העתיק של צפת

גדול תלמידיו האמין שהעובדה שזכה להעביר את תורת רבו לכתב מזכה אותו בתפקיד רם עוד יותר: תפקיד המשיח שיגאל את עם ישראל.

​עד גיל 36, חי רבי יצחק לוריא בן שלמה בבית דודו המוכס במצרים. הוא העביר את מרבית ימיו בהתבודדות ובהתעמקות בספר הזוהר ובתורת הנסתר היהודית. מספרים, שבאחד מן הימים נגלה לפניו אליהו הנביא והורה לו לעלות לארץ ישראל. למרות שזכה לחיות בה בסך הכל שנתיים (עד מותו בשנת 1572), היו אלו שנתיים סוערות מבחינה רוחנית והגותית – שנתיים בהן קיבץ סביבו האר"י הקדוש (כפי שנודע לימים) קומץ תלמידים נאמנים.

המורה הרוחני הרבה ללמד ומיעט לכתוב. הוא סיפר שבכל פעם בה הוא מנסה להעביר את החזיונות האדירים שנגלו אליו, הוא מרגיש כמו אדם המנסה להעביר נהר שוצף דרך נקודה קטנה. לכן, נודעה תורתו של האר"י בעיקר דרך כתביהם של תלמידיו. החשוב שבהם היה רבי חיים ויטל: הוא שמר בקנאות על כתבי האר"י המעטים והרחיב את "קונטרס הקיצור" – דרשותיו של רבו לפי הסדר ששמע אותם – למשנה סדורה.

מערכת הספירות האלוהיות, הבסיס לתורת הקבלה של האר"י ובכלל

תלמידו הגדול של האר"י ראה עצמו מוסמך להמשיך ולהרחיב את (וגם להעיר על) קבלת האר"י. כסופר הרשמי של מורו ורבו, דומה כי רבי ויטל הבין שהפרשנות שלו לתורת האר"י היא זו שתתקבע ברבות השנים – כפי שאכן קרה לבסוף.

כנראה שלשם כך חיבר רבי ויטל בעשור הראשון של המאה ה-17 את מה שאהב לכנות "יומן מיסטי" – אוטוביוגרפיה אינטימית שככל הנראה מעולם לא תכנן לפרסם. החלק הראשון בספר מוקדש לתיאור חייו. ויטל נוקט בחלק זה בטכניקה מעניינת: במקום לכתוב על עצמו, הוא מתפקד כמעין מספר אובייקטיבי המתעד את השבחים והתיאורים החיובים של אחרים אודותיו. בכך פועל המפרש של האר"י הקדוש למצב את עצמו בתור מי שכבר מילדותו נועד להיות תלמיד גדול.

'ספר חזיונות', האוטוביוגרפיה המיסטית שחיבר הרב חיים ויטאל בהשראת מורו ורבו. לקריאת לחצו הספר באתר הספרייה הלאומית

בחלק השני של ספרו, מתאר הרב ויטל בפירוט רב וביד אומן את החזיונות שנגלו אליו בחלומותיו: הוא מגיע לפתחו של גן העדן, נפגש עם אליהו הנביא, שט על כנפיו של נשר אדיר ומדמה את עצמו למשיח בן יוסף ומלך ישראל. גולת הכותרת היא ללא ספק פגישתו עם האל בכבודו ובעצמו, היושב על כסא כבוד בשמיים.

הייעוד האדיר שמימש בחלומותיו לא התגשם בשעות הערות שלו. למרות שפרשנותו שלו לתורת האר"י היא זו שתתקבע ברבות השנים, נתקל בחייו בהתנגדות עצומה לניסיונותיו להמשיך את האר"י הקדוש, רבו. היו לו אמנם לא מעט תלמידים, אך הם דרשו ממנו להתמקד בלימודי ההלכה ולא התעניינו בתורת הסוד שפיתח.

'שאגת הארי', ביאור הרצאותיו וכתביו של האר"י הקדוש מאת חיים ויטאל. לחצו להורדת הספר המלא באתר Hebrew Books

 

'שאגת הארי', ביאור הרצאותיו וכתביו של האר"י הקדוש מאת חיים ויטאל. לחצו להורדת הספר המלא באתר Hebrew Books

סצינות מחייו של אברהם אבינו בכתבי-יד עבריים

תלאותיו הרבות של אברהם אבינו מועלות ומעובדות שוב ושוב בספרות ובאומנות המערבית

אברהם שולח ידו אל הנער, מתוך פנקס המוהל של יחיאל בן משה דוד, 1844

מאז חתימתו הסופית של "ספר הספרים", שאבו קוראיו הרבים מספור את השראתם מהמאבקים, התלאות והאתגרים האדירים שנאלצו גיבורי התנ"ך לשאת. לכן, אין זה מפתיע שתלאותיו הרבות של אחד מהאהובים והמוכרים שבגיבורי התנ"ך –  אברהם אבינו – מועלות ומעובדות שוב ושוב בספרות ובאומנות המערבית.

אחת מאותן תלאות שזכתה למספר הרב ביותר של עיבודים בידי מעטרי כתבי יד יהודים בימי הביניים, הייתה גזר הדין שהטיל נמרוד, מלך אור כשדים על אברהם – מוות בהשלכה לכבשן אש. הסיפור הזה כלל אינו מופיע בתנ"ך אלא בבראשית רבה (פרשת ל"ח, יג), מדרש אגדה קדום שחיברו חז"ל כדי להשלים את הרקע החסר בסיפור אברהם.

בסיפור הידוע מושלך אברהם אל כבשן האש בשל התנגדותו לעבודת אלילים, אך ניצל בנס על ידי התערבות אלוהית. בשלושה כתבי יד מהמאה ה-14 מופיעה ההתערבות האלוהית הזו בשלוש דרכים שונות: ב"מחזור מנהג קרפנטרץ" לפסח השמור בספרייה הבריטית אנו רואים את אברהם וסביבו להבות, כששני מלאכים (הכנפיים מבהירות במי מדובר) נכנסים לתוך הכבשן להצילו.

מחזור מנהג קרפנטרץ לפסח | הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה, המאה ה-14

התיאור השני של השלכת אברהם אל כבשן האש נמצא ב"מחזור לייפציג" שחובר בערך באותה השנה. במחזור, אשר נמצא בספריית האוניברסיטה בלייפציג, נראית יד ה' בכבודה ובעצמה מצילה את אברהם מתוך כבשן האש.

מחזור לייפציג | ספריית אוניברסיטת לייפציג, לייפציג, גרמניה, המאה ה-14

 

בתיאור השלישי הלקוח מתוך "הגדת ברצלונה" – הגדת פסח שחוברה בברצלונה סביב שנת 1320, נראה נמרוד, מלך אור כשדים, כשהוא מצווה על נתיניו להשליך את אברהם לכבשן האש. מתוך כבשן האש נוכל להבחין במלאכים (שאותם נזהה באמצעות הכנפיים), הדואגים שאברהם כלל לא יכנס אל תוך הכבשן הרותח.

הגדה של פסח כמנהג ספרד | הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה, המאה ה-14

סצנת הצלת אברהם מהכבשן הבוער אינה הסצנה היחידה מחיי אברהם המצוירת בכתבי יד עבריים. כמה מאות שנים לאחר מכן, ואנו מוצאים דוגמה לסצנה מוכרת בהרבה, ככל הנראה הסצנה התנ"כית המוכרת מכולן – עקדת יצחק.

יותר מחמישים שנה ניהל המוהל האיטלקי מצליח יחיאל בן משה דוד פנקס עבודה. הכיתוב הראשון ב"פנקס המוהל" של יחיאל הוא משנת תקנ"ב (1792), האחרון משנת תר"ד (1844). מרבית דפי הפנקס מוקדשים לתיעוד ברית המילה שערך לאורך חמישים ויותר השנים האלה.

התיעוד עוקב אחר נוסחה קבועה: התאריך שבה מהל המוהל את העולל בן שמונת הימים, שם אביו, מקום מוצאו של הנימול (למשל "פירמי" – היא העיר האיטלקית פרמה), על ברכי מי ישב (הסנדק) ומי שימש בתפקיד "הסנדק הקטן". לאחר מכן מכריז המוהל על שם העולל בצירוף ברכה: "יהיה רצון שיגיעהו לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים וכן יהי רצון שנאמר אמן".

מלבד תיעוד עבודתו, מה שמכנה בעל הפנקס בשם "פרטים", מכיל הפנקס גם כמה פזמונים ותפילות לברית המילה, כמה ציורים של סצנות תנכ"יות ו"הקדמה של פרטים". הציור הפותח את הפנקס הוא ציור עקידת יצחק. החיבור מעט משונה: בספר בראשית מופיעה עקדת יצחק לאחר כריתת הברית בין האל לאברהם. יצחק העקוד אמור להיות נימול בשלב זה.

פנקס מוהל | בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ארצות הברית, המאות ה-18 וה-19

המוהל המאייר לא היה היחיד שערבב בין העקדה לבין ברית המילה שעבר יצחק ועבר אברהם עם כריתת הברית בין האל לאברהם בפרשת 'לך לך'. קישור ברור יותר בין העקדה לברית המילה הן טיפות הדם הניתזות מיצחק, מתוך ציור שלקוח מ"ספר עברונות" שנכתב וצויר בשנת תע"ו (1716) בפרוסיה. אנשי מחלקת כתבי יד בספרייה שיערו כי הציורים ברובם מושפעים ממראה עיניו של המצייר בהווי הסביבה שבה הוא חי, וכפי הנראה גם מדוגמאות של לוחות מצויירים שהיו נהוגים בסביבתו הנוכרית.

ספר עברונות | הספרייה הלאומית, ירושלים, ישראל, המאה ה-18

 

לקריאה נוספת:

בצלאל נרקיס, כתבי יד עבריים מצוירים, הוצאת כתר, 1992

 

כתבות נוספות:

מדוע לא דומה כתב רש"י לכתב ידו של רש"י?

המגילה שגילתה לעולי הרגל היהודיים היכן ממוקמים המקומות הקדושים בארץ

הצצה לתעשיית הזיופים המשגשגת של כתבי יד מארצות ערב

זה גלגל החיים – צעדיה הראשונים של האסטרולוגיה העברית

יותר מדע מכישוף? הוויכוח סביב האסטרולוגיה בימי הביניים

גלגל המזלות מתוך "לוחות הנשיא" לאברהם בן חיא

מאות שנים לפני שהפכה המילה "רוחניות" מלכודת לאמונות מכל סוג ומין, דיברו מלומדים ערבים בימי הביניים על הורדת "הרוחאניאת" השמיימית ארצה. אותה הורדה על טבעית, שבזכותה חדרה המילה "רוחניות" לאוצר המילים של ההגות היהודית במאות ה-12 וה-13, נסמכה על האמונה ביכולתו של האדם תחילה לאתר ואחר כך לנצל לצרכיו את השפע המתמיד והעומד, בשפת התקופה, הנובע מהכוכבים וממיקומם בשמיים. ניצול השפע השמיימי נקרא 'הנחה' או 'הורדת רוחניות', והוא ששימש את המגיקון לניחוש עתידות, לריפוי חולים ואפילו לשינוי הטבע.

ראשון ההוגים היהודים לעסוק ברוחניות השמיימית היה המשורר והפילוסוף הספרדי יהודה הלוי. הלוי לא היה הראשון בתרבות היהודית לעסוק בהשפעת הכוכבים על עולמנו, רמזים ועדויות צצים כבר בתנ"ך ובספרות התלמודית. אבל כאן מדובר בתופעה חדשה – שיטה מעין-מדעית לרתימת כוחות הקוסמוס, שפותחה ושוכללה בידי האליטה המוסלמית.

ב"ספר הכוזרי" בחר הלוי להתעלם מהשיטות המורכבות שייצרו מלומדים ערבים והמשיך לזהות את האסטרולוגיה החדשה עם הדתות הפאגניות. בעוד שהיהודים מקבלים את השפע האלוהי דרך מצוות השם, האמין הלוי, עובדי האלילים ומקדשי הצלמים נעזרים בשיטות מלאכותיות ויעילות פחות להורדת רוחניות.

ספר הכוזרי ליהודה הלוי בתרגום "יהודה בר' שאול ז"ל מרמון ספרד" שתרגם את החיבור "במגדול לוניל ונשלם בשנת תתקל"א לבריאת עולם". חטא העגל מוצג בספר הכוזרי כחטא של בניית קמע למשיכת שפע הכוכבים. חטא העם היה בכך שלא המתין לאל שיספק לו קמע משלו, דוגמת הכרובים בבית המקדש

 

הרמב"ם, אף הוא בן האליטה היהודית-ספרדית בימי הביניים, הכיר בכך שחוכמת הכוכבים "החדשה" מקורה בהשפעות מוסלמיות. הוא התנגד לה נחרצות וראה בה עבודה זרה ככל העבודות, אף כי העיד על עצמו כמי שהכיר היטב את צורות הכישוף האסטרולוגי. באחת מאגרותיו כתב כי "כמדומה לי שלא נשאר חבור בעולם בענין זה בלשון ערבי שהעתיקו אותו משאר לשונות עד שקראתי אותו והבנתי עניניו וירדתי עד סוף דעתו".

למרות ההסתייגות של יהודה הלוי וההתנגדות הגורפת בהרבה של הרמב"ם מהשימוש בידע אסטרולוגי, חודרת חוכמת הכוכבים אל לב ההגות היהודית בסוף המאה ה-13, אז היא הופכת מידע נסתר שאין מדברים בו בגלוי לשיטה מותרת שעיקריה מועלים בכתב. תחילה חדרה האסטרולוגיה אל היהדות דרך הרפואה.

הרופאים היהודים, שלמדו את מלאכתם מהערבים, "הכשירו" את הקמעות והסגולות האסטרולוגיים. בכתב-היד של היצירה "פנים אל פנים", שלו העניקו מחלקת כתבי-היד בספרייה את כותרת המשנה "חיבור באסטרולוגיה רפואית", אנו מוצאים דוגמה מעולה להעברה התרבותית של ימי הביניים: החיבור המיוחס לרופא היווני היפוקרטס תורגם לערבית ומשם לעברית. כך למדו רופאינו לטפל בחולים על פי המזלות שלהם.

ספר "פנים אל פנים", מיוחס לרופא היווני היפוקרטס,  בתרגום תנחום בן משה דבלקאיירי ו"נשלמה העתקתי שנת מעשה ידינו כוננה ע'ל'י'נ'ו' [=קס"ו] הנה קשטיל דוראן".

וכך נכתב על מזל סרטן:

אם יתחיל החולי כשהלבנה בסרטן מובטת בשבת[א]י מבט רביעי או נכח תהיה החולי מקור לא ירגיש ריח יכאב בחזה מפני חום יהיה לו שעול ודפקו חלוש ומועט יכאבלו האייצטומכה [= הבטן] והשדרה תתן לו רפואה מטהרת החזה ומרתיעים השעול ואם עם הלבנה לא היה לו פורטונא או לא ימצא איזו פורטונא עם מבט ד' מהמקום שהייתה כשהתחיל ימות בי' ימים אבל אם תמצא איזו פורטונא ינצל עם טורח רב ואם מאדים יביט עליה ממבט ד' או נוכח יהיה לחולה קיא וכאב האייצטומכה ותן לו רפואה קרה ועוצר את האייצטומכה ואם היא מובטת מפורטונא ימות טרם הגיע למבט ד'.

 

יהודה הלוי ראה ניגוד בין רוחניות למצוות השם, האסטרולוגים העבריים ראו לנגד עיניהם השלמה. עם התקבלותה של האסטרולוגיה הרפואית, הוכשרה חוכמת הכוכבים לשימושים אחרים, למשל כמכשיר פרשני רב-עוצמה לטקסט המקראי. כדי להתקבל כשיטה פרשנית ראויה הייתה צריכה האסטרולוגיה להציג עצמה כשיטה סדורה הקרובה ברוחה למדע הערבי.

למילים יש את הגבול שלהן. וגם האסטרולוגים, שהיו מודעים היטב למגבלות הלשון (ואפילו היא לשון הקודש) בהעברת חוויות מיסטיות, בתיאור ובסיווג העולמות העליונים, בדיבור על עולמנו זה, גם הם לא חששו להיעזר ביצירותיהם בעזרים חזותיים יותר – בטבלה, בתרשים ובציור. בכתב-היד של היצירה "לוחות הנשיא" הועתק אוסף של לוחות אסטרולוגיים ובהם הלוח הזה, "לוח מקומות הכוכבים הקיימים באזור הגלגל השמיני" עם שמות הכוכבים בערבית.

"לוחות הנשיא" לאברהם בן חיא, הקובץ מורכב מלוחות האלמנאך של יעקב בן מכיר ומלוחות הנשיא של אברהם בר חייא, עם תוספות, חלקן בכתיבות שונות. שנת קמ"ח לערך (1381)

לוח נוסף, המופיע מוקדם יותר בכתב-היד, הוא לוח מחזור החמה המסביר מתי התחיל מחזור החמה ואת גלגוליו. וכך נכתב עליו בכתב-היד:

דע כי מחזור חמה התחיל שנת אלף ושלש מאות ובכל שנה מד' שני המחזור תמצא כתב על כל חֹדש היום הראשון מהחֹדש באיזה יום מימי השבוע ואחר השלמת המחזור הראשון בשוב המחזור השני אם תרצה ליידע באיזה יום ייכנס החֹדש חושף על האות הכתובה על החֹדש ה' והוצא מהן ז' והנשאר הוא היום מהשבוע וכן תעשה בכל שנה ושנה עד ד' שנים והמחזור שלישי תוסיף ג' ובמחזור רביעי א' ובמחזור חמישי ו' ובמחזור שישי ד' ובמחזור שביעי ב' ובמחזור שמיני יש בו להכנס על כבתחילה באותן האותיות הכתובות המחזור הראשון ואינך צריך לשום תקון עד המחזור תשיעי שהוא שני למחזור כ"י ותתקן כל השישה מחזורים כמו שהוריתיך וכן לעולם והנה לך הסימן שיתוקנו בו השבעה מחזורים.

מחזור החמה וגלגוליו, מתוך "לוחות הנשיא"

מאז בריאת המאורות ביום הרביעי מסתכל האדם אל השמיים בניסיון להבין את מקומו ביניהם. את שורשיה של האסטרולוגיה אנו מוצאים ביוון העתיקה, באימפריה הבבלית ובפרס, אך רק בימי הביניים החלה חוכמת הכוכבים להיפרד מהזיהוי שלה ככישוף, וקיבלה על עצמה אופי מדעי יותר בהשפעת הלמדנות הערבית. איך הגענו מכאן ועד להורוסקופ השבועי? לכך נקדיש כתבה בעתיד.

 

תודה ליעקב פוקס, איש מחלקת כתבי היד בספרייה, על עזרתו בפענוח כתבי היד האסטרולוגיים.

 

לקריאה נוספת:

דב שוורץ, אסטרולוגיה ומאגיה בהגות היהודית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1999

 

כתבות נוספות:

הגלגל שיעניק לכם כוחות על

רובינזון קרוזו בלשונות היהודים

"אגרת השמד" – דיוקן הרמב"ם כפליט חרב

התנ"ך של משפחת שלום

במהלך שיטוט שגרתי בספרייה של אחת ממשפחות הקהילה היהודית בקלן שבגרמניה, נתקל הרב ד"ר דוד בולג בספר תנ"ך ייחודי שמשך את תשומת לבו. ככל שהמשיך וקרא בו גילה שהספר הישן והגדול היה רכוש משפחתו של גרשם שלום.

התנ"ך של משפחת הירש, שערך לודוויג פיליפסון ואייר גוסטב דורה

לפני למעלה משני עשורים שימש הרב ד"ר דוד בולג, קורא קבוע בספרייה הלאומית, כרב קהילה בקלן שבגרמניה. פעם כשביקר בבית ארנסטו ויהודית לוי, משפחה יהודית אמידה מהקהילה, כדי להעביר שיעור, ספר גדול וישן משך את תשומת לבו. הרב בולג ניגש לספר, וזיהה אותו כ-DORE BIBLE – ספר תנ"ך בתרגום לגרמנית עם איורים מיוחדים, שהיה נפוץ בבתים של משפחות יהודיות בגרמניה בראשית המאה העשרים. הרב בולג שם לב לכך שהדפים הראשונים של הספר היו מלאים ברישומים בכתב יד בגרמנית קלאסית, המתארים את ההיסטוריה המשפחתית של הבעלים המקוריים, כגון לידות, נישואין, נכדים, פטירות וכדומה. גם מנהג זה של רשימת "עץ משפחתי" היה נפוץ בין יהודי גרמניה באותה תקופה. לבסוף הבחין הרב בולג בדבר נוסף: לא מדובר כאן במשפחה אנונימית, אלא במשפחת ארתור ובטי שלום, הוריו של חוקר הקבלה המפורסם גרשם שלום. ואכן, בין הדפים היו תועדו לידת בנם שלום בברלין בשנת 1897 ונישואיו בירושלים ב-1923.

התנ"ך של משפחת הירש, שערך לודוויג פיליפסון ואייר גוסטב דורה
רישום הלידות של ילדי הרמן הירש וילדי בטי שלום
רישום הלידות של ילדי הנס הירש ונכדיה של בטי שלום

הרב בולג הציע למשפחת לוי לתרום את התנ"ך לאוסף שלום שבספרייה הלאומית. שם, לטענתו, הוא מצד אחד יישמר בביתו ה"טבעי" באוסף שלום, ומצד שני יוכל לשמש חוקרים שעוסקים בעניינים הקשורים לביוגרפיה של גרשם שלום ומשפחתו. משפחת לוי הסכימה לשקול את הרעיון.

רישום הנישואין במשפחה

במקביל פנה הרב בולג לספרייה להודיע על הגילוי המרגש שלו. בפברואר 1996 פנתה ד"ר אסתר ליבס, אז מנהלת אוסף שלום, למשפחת לוי, בבקשה רשמית לתרום את הספר לאוסף שלום. המהלך לא יצא לפועל אז, והדבר נשכח. עברו כמעט עשרים שנה, עד שבאוגוסט 2015 בתם של הזוג לוי, בטינה, התקשרה לד"ר צבי לשם, מנהל אוסף שלום, והזכירה לו את הנושא (שלא היה מוכר לו לפני כן), וסיפרה שהוריה אכן מוכנים לתרום את התנ"ך לאוסף שלום. היא גם שלחה לו תמונות של הדפים המיוחדים בכתב יד להתרשמות.

תיעוד שמחות בחיי הרמן הירש ומשפחתו
תיעוד שמחות בחיי הנס, קטי ויוהנה הירש

לאחר מכן פנה ד"ר צבי לשם להנהלת הספרייה. בהתלהבות רבה החלה הספרייה הלאומית בהכנות למעמד הביקור והתרומה. אחרי כמה עיכובים הגיעו האב ארנסטו, האמא יהודית, בתם בטינה לוי ושאר המשפחה לביקור בארץ בתאריך 30.03.16, והביאו איתם את התנ"ך המפורסם. בתום המעמד המרגש של העברת הספר, זכתה המשפחה לסיור פרטי בספרייה הלאומית יחד עם הרב דוד בולג, הוגה הרעיון. ד"ר קלמוס פון גטצה, שגריר גרמניה בישראל, שבמקרה שהה בספרייה במסגרת ביקור רשמי, הצטרף לחגיגה והביע את התרשמותו העמוקה מיופיו ומחשיבותו ההיסטורית של התנ"ך.

רישום הפטירות במשפחה

לאחר שהספר עבר את תהליכי הקִטלוג, הוא צורף לקבוצה מאד מיוחדת של ספרים באוסף גרשם שלום, ספרים שנקראים "R SCH": כלומר, ספרים נדירים, הקשורים באופן ישיר לדמותו של גרשם שלום עצמו. בקרוב יוצג ספר זה בוויטרינה מיוחדת באולם הקריאה ע"ש גרשם שלום.

"ויהי אור!"

זו הזדמנות לשוב ולהודות למשפחת לוי על התרומה החשובה. הספר כבר משמש את החוקרים, ונתגלו בו כמה חידושים חשובים הקשורים לביוגרפיה של שלום ושל משפחתו.