התרמית האולימפית הגדולה של אפרים קישון

קישון, הסופר, המחזאי, הבמאי, חתן פרס ישראל הוא גם האיש שלימד אותנו להסתכל על המציאות הרגילה ולצחוק עליה, ולא פחות מזה, לצחוק על עצמנו.

אפרים קישון בתור עולה צעיר – תמונה מהמעברה

אפרים קישון, שהיגר לשפה העברית והמציא אותה מחדש, היה מאבחן חד-עין לא רק של הישראליות, אלא של המצב האנושי בכלל. בפיליטון שכתב בשנות השישים, ושפורסם בטורו במעריב "חד-גדיא" ואחר כך בספר "באחד האמשים", מתאר קישון איך עסקן ספורט מגלה לו בסוד שישראל, שלא רצתה להפסיד בכל התחרויות באולימפיאדה, שלחה מטיל דיסקוס מחופש לאישה, שיתמודד בתחרות הנשים, יזכה בנצחון בטוח ויקבל את מדליית הזהב למנגינת התקווה.

​אפרים קישון, סלפי

איש לפידות

"מלווהו של הצוות האולימפי אשר הוזעק הביתה באמשים אלו בנסיבות המשונות ביותר, ישב מולנו וכל כולו אומר ייאוש:
– תקרית בלתי-נעימה בהחלט – אמר – אנו עדיין המומים…

– דבר, אדוני, בשקט – עודדתיו – אני לא אדפיס זאת בספרי "באחד האמשים".

– תודה – כך האיש – אסור שיוודע הדבר. הכוונה שלי לתקרית הדיסקוס. באמת אינני יודע איפה להתחיל? אולי אקדים ואציין, שידענו מראש כי אין לנו כל סיכויים באולימפיאדה. אפס – אמרנו לעצמנו – אי-אפשר להופיע שם, לנגד עיני כל העולם, ולתפוס ב כ ל הענפים את המקומות האחרונים. מה עשינו? אתה מכיר את אלי קימלברג?

– זורק הדיסקוס?

– כן. הוא מחזיק בשיא הישראלי זה 27 שנה. אמנם – קבענו באחת הישיבות – זה אינו מספיק כדי לתפוס מקום ראשון בזירה הבינלאומית, אבל אילו היה קימלברג מתחרה עם נ ש י ם … אתה מבין?

– לא.

– האמין לי, רק אינטרסים של המדינה היו לנגד עינינו. שאפנו לעשות מעט רושם על יהדות הגולה, שיראו מה מסוגל לחולל הנוער הישראלי החסון, הגדל ברוח ספורטיבית מובהקת בהשגחת משרד החינוך בשיתוף פעולה עם מועצת גדולי התורה. קימלברג סירב תחילה, אך תיארנו לפניו במלים ציוריות, איזו הרגשה תהיה לעמוד על דוכן המנצחות… התזמורת מנגנת את "התקווה"… מדאלית-זהב… לבסוף, כשהזכרנו לו שהוא יגור כל הזמן באגף הנשים, הפשיר קימלברג ונתן הסכמתו. כדי להתאימו לתפקידו המיוחד עשינו מאמצים, שעל טבעם אינני חפץ להרחיב כרגע את הדיבור. הוא נראה קצת מוזר, אך נתקבלה על הדעת. לא כל ספורטאית חייבת להיות יפהפיה, נכון? גם את שמו עיברתנו לקודורוב. אילנה קודורוב. תיכננו את המבצע על כל פרטיו בדייקנות רבה. חשבנו שלא יכולה לקרות עוד שום הפתעה. אילנה יצא לרומא, התאכסנה באגף הנשים כסדרו, והתאמנה אתן יום-יום. עד התחרות עצמה איש לא חשד בו. כשיצאה ביום הגורלי לזירה הענקית, הלב שלנו הלם כתוף. אחר כך קרה החרבון…

– נו?

– הוא יצא אחרונה. לא נעים, באמת לא נעים…"

הטור המקורי שפורסם ב"מעריב" בשנת 1960

"איש לפידות", אפרים קישון, מתוך "באחד האמשים", ספרית מעריב, 1962

 

יהודי מרוקו חוגגים את תבוסת הנאצים

קריאה בחיבורים מספקת הצצה לדרך שבה חוו יהודי צפון אפריקה את המלחמה הארורה ביותר שידעה האנושות.

מוזיקאים מרוקנים. גלויה משנת 1949, מתוך אוסף יעני אבידב

עם תחילת הנסיגה של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית מצפון אפריקה, מיהרו יהודי מרוקו ואלג'יריה לחבר ולהדפיס שורה ארוכה של פיוטים, שירי הלל ופארודיות על שאיפות הכיבוש של הפיהרר.

​בשמונה בנובמבר 1942 פלש צבא ארה"ב לקזבלנקה שבמרוקו במבצע 'לפיד'. ההשפעה הגרמנית על צפון אפריקה התקרבה לקיצה. בפיקודו של הגנרל והנציב העליון של מרוקו פאול נוגס נאבקו כוחות צבא צרפת בכוחות המשחררים. הם החזיקו שני ימי קרבות עד שנכנעו. חיילי ארצות הברית נכנסו לקזבלנקה ב-11 בנובמבר והתקבלו בתשואות על ידי יהודי העיר.

לא עבר זמן רב עד שיהודי צפון אפריקה מצאו את הדרך לחגוג את מה שראו בו 'נס ההצלה' מידיי הצורר הנאצי והצורר האיטלקי: פיוטים, שירי הלל ומגילות המכוונות לשים את הפיהרר ואת הדוצ'ה ללעג.

 

ההשפעה הנאצית מגיעה לצפון אפריקה

"המלחמה המדומה" בין צרפת לגרמניה הסתיימה ב-10 במאי 1940 עם פלישתה של גרמניה הנאצית לצרפת וארצות השפלה. קו מז'ינו – מערך הביצורים האימתני שהעמידה צרפת נגד אפשרות של פלישה גרמנית – התגלה כחסר תועלת מול הווארמכט המתקדם דרך הרי הארדנים. תוך חודש וחצי איגף הכוח הגרמני את ביצורי מאז'ינו, כבש את פריז והכניע את האויבת הוותיקה – צרפת.

צרפת חולקה בין אזור הכיבוש הגרמני ובין מדינת בובות בחסות ממשל וישי – אשר נקראה על שם עיירת הנופש שבה הוקמה ממשלת משתפי הפעולה בראשות המרשל אנרי פיליפ פטן.

ככל שהתבססו הכיבוש הגרמני מחד גיסא ושיתוף הפעולה הצרפתי מאידך גיסא הלך והורע מעמדם של כל יהודי האימפריה הצרפתית. החוקים האנטי-יהודיים הראשונים חוקקו בשלושה באוקטובר 1940. תוך חודשים ספורים הוקמה לשכה מיוחדת לענייני יהודים. הסולטאן של מרוקו התבקש ליישם את חוקי הגזע החדשים כנגד יהודי הממלכה, ולמרות שראה בהם פגיעה בנתיניו החוקיים ובכלכלה המרוקנית – נענה למרבית הצווים והאיסורים החדשים. באלג'יריה הוקם משרד להפקעת נכסים יהודים, תלמידים יהודים הורחקו ממוסדות החינוך ופורסמו מכסות הקובעות את האחוז המותר של השתתפות יהודים במקצועות החופשיים ובמוסדות להשכלה גבוהה. ברחבי לוב ותוניסיה הוקמו מספר מחנות מעצר בהם הועבדו היהודים בפרך. אולם רק בתוניסיה נתקלו היהודים בשלטון גרמני ישיר, שלמרבה המזל לא האריך ימים.

גלויה ממרוקו משנת 1949, מתוך אוסף יעני אבידב. לפריט בקטלוג לחצו

קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המק[ו]ללה

עם שחרורה של מרוקו ב-11 בנובמבר 1942 ממלתעות שלטון וישי, התחלפו הפחד והמועקה בפרץ אדיר של שמחה: יהודי מרוקו חיברו פיוטים, שירי הלל ופארודיות על ספרי קודש ותפילות מוכרות ושיבחו בהם את המלחמה הצודקת של בעלות הברית באויב הנאצי והאיטלקי. כבר ביום השחרור חגגו יהודי קזבלנקה את חג הפורים בקריאת "מגלת היטליר" שחיבר המורה לעברית פ' חסין.

פ. חסין, הלוא הוא ח"כ אשר חסין ממפלגת מפא"י, הוא מחבר "מגלת היטליר" משנת 1942. מקור התמונה: אתר הכנסת

המגילה, אשר נכתבה כפארודיה על מגילת אסתר, נכתבה כולה בעברית. מחברה סוקר את מאורעות המלחמה מעלייתו של "הקאפוראל המושל על כל גרמניא" ועד כניסת האמריקאים למלחמה "ויבואו לעזרת בריטאניא". את המגילה מסיים חסין באזכור עשרת בני המן: היטליר, מוסוליני, הימליר, גורניג, גובילס ועוד.

'מגלת היטליר' מאת פ. חסין. מדובר בהדפסה המדמה מגילה תנ"כית. לפריט בקטלוג לחצו

חסין לא היה היחיד שבחר לחגוג את ניצחון בעלות הברית באמצעות שימוש בטקסט דתי ידוע: מחבר "מעאודע פלחן די מי כמוך עלא היתליר" (סיפור בלחן 'מי כמוך' על היטלר) מתבסס אף הוא על חיבור יהודי מוכר: פיוט 'מי כמוך'. כל המעיין בו מגלה שהוא נכתב בעוד המלחמה משתוללת באירופה.

'מעאודע פלחן די מי כמוך עלא היתליר' מאת מחבר לא ידוע. ה'סיפור בלחן' התפרסם ככל הנראה בעוד המלחמה משתוללת. לפריט בקטלוג לחצו

החיבור מכיל שני חלקים מובחנים: ראשית, סיכום מעשה הניצחון המתבסס על הפיוט המוכר:

מי כמוך אב הרחמים – ואין דומה לך חי העולמים –

כי חסדיך מרובים – רחום וחנון ה' :

אדון חסדיך אזכור – תמיד בכל דור ודור –

ולעד לא אגמור – תהלות ה' :

בימי היטליר האכזר – רצה לאבד העם הנפזר –

כי כן משפטו גזר – גמולו ישלם ה' ;

גמלנו טובו כפלים – בביאת האמיריקאים –

באלף תשע מאות ארבעים ושתים – בשמונה לנובאמר אשירה לה'

חלקו השני של החיבור הוא ה"מעאודע" – סיפור ארוך בערבית-יהודית על כיבושיו האדירים של היטלר ונסיגתו מצפון אפריקה. הוא מסתיים בתפילה לאל שיעמוד לצד בעלות הברית ויאפשר להן לנצח את היטלר ולשוב הביתה בשלום: נטלב מן רב למולא/ יפך אדניא מן האד לבלא/ ויקררבלנא לגאולה/ אמן יא רב לעאלמין. ובתרגום לעברית: אבקש מאל עליון, שיציל את העולם מצרה זו, יקרב לנו את הגאולה, אמן! אדון העולמים.

 

פנים החיבור 'מעאודע פלחן די מי כמוך עלא היתליר' – הפיוט והסיפור בערבית-יהודית. לפריט בקטלוג לחצו

לא לחלוטין ברור מתי התפרסם חיבור מרתק נוסף: "קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המק[ו]ללה". העובדה שהמחבר כלל לא מודע לשואה המתחוללת (כפי ששני המחברים הקודמים לא היו מודעים לה) מעוררת את ההשערה שהחיבור נוצר ממש לקראת סוף המלחמה או מיד לאחריה. מדובר ביצירה פארודית דו-לשונית שהתפרסמה בעברית ובערבית-יהודית החוגגת את היללות וזעקות האימה הבוקעות מבירות מדינות הציר המפסידות.

על היהירות הרצחנית של גרמניה כותב המחבר:

אוי כי גדול מִנְשׂוֹא עֲוֹנָי

כי בטחתי ברוב נשק ואוני

כליון קראתי על הפולני

אבדון לאירופא המהוללה"

לבסוף צלחו בעלות הברית במאבקן הצודק:

"העם הבריטי וארצות הברית

יצמיתו כל תנועה היטלרית

(…)

היטליר ומוסוליני שמם ימח

ותבל כולה תגיל ותשמח

חרב לא יִרָאֶה עוד ורומח

ובת יהודה תרון בצהלה

 

'קינה לרומא ואיטליא: קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המקללה'. לפריט בקטלוג לחצו

החיבור האחרון שלפנינו "מגלת המלחמה וישראל" נכתב בסוף המלחמה ומי שכתב אותו היה מודע למאורעות ולזוועות שקרו בה. זה חיבור נוסף בסגנון מגילת אסתר שמכיל כותרת משנה שמסבירה היטב את תוכן המגילה: 'היסטוריה של המלחמה משנת 1939 עד 1945; נצחון בעלי הברית והרוסים האדירים על הגרמנים והפשיסתים [הפשיסטים], נפילת גרמניה והיטלר האכזר המן השני יש"ו [ימח שמו וזכרו]".

'מגלת המלחמה וישראל: היסטוריה של המלחמה משנת 1939 עד 1945; נצחון בעלי הברית והרוסים האדירים על הגרמנים והפשיסתים, נפילת גרמניה והיטלר האכזר המן השני יש"ו'. לפריט בקטלוג לחצו

יצחק הלוי, מחבר מגילה זו, ראה בכניסת בעלות הברית למרוקו נס בעל חשיבות יוצאת דופן. הוא הרגיש צורך עמוק לחבר מגילה זו: "בשביל שיבינו את התוכן ועניין הנס הגדול שנעשה בימינו באחד עשר בנובמבר שנת 1942 על ידי האמריקאים והאנגלים שהצילונו מיד היטלר האכזר (…) ובאמת ראינו שהנס נעשה לנו במרוקו ואלזיר (אלג'יר) הוא גדול מהנס שנעשה בימי מדרכי ואסתר, שבימיהם המן יש"ו לא זכה לעשות אף מעט מחפצו ורצונו ביהודים."

"הקדמה לקוראים!" מתוך 'מגלת המלחמה וישראל'. לפריט בקטלוג לחצו

מבין מילות ההקדמה נוכל להרגיש את הידיעה על זוועות יהודי אירופה ואכן, בתוך המגילה עצמה מתגלה שהמחבר מודע לזוועה במלוא עוצמתה: "אויבינו האכזר שבקש לכלות כל זרעינו חלילה והצליח בראשונה בהריגת כחמשה מליונים מבני עמנו".

גם לנוכח התופת שומר מחבר המגילה על אופטימיות ואמונה באל. הוא מסיים את המגילה בברכה אחרונה: "ברוך שנתן כח ועצמה לבעלי בריתנו להחריב את ערי גרמניה הגאיוניות להשמיד את חייליה העצומים, ולהרבות את חללי הרוצחים הנאצים, ברוך נוקם את נקמתו".

 

אחרית דבר

עיון במגילות, הפיוטים ובשירי ההלל לאל ולבעלות הברית מלמד אותנו על הזיקה של יהדות מרוקו וכלל צפון אפריקה לגורל היהודים באירופה (וכמובן, לגורלם שלהם עצמם). על אף הנאמנות הבלתי מסויגת שהפגינו יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה ל"פראנצייא, מולאת לחקק ולחורייא" – צרפת, מולדת החוק והחירות (מתוך 'קצידא די היטליר' של מתתיה בן סמחון). היחס הקשה שנתקלו בו בזמן המלחמה מצד שלטונות וישי והאוכלוסייה הערבית סייעו לדחוף רבים מהם לזרועות התנועה הציונית. בסוף יצירתו צירף מתתיה בן סמחון את הבקשה לאל שיאחד את כל עמו בארץ ישראל, שם יוכלו לחיות כבני חורין: "יזמע ישראל כמאלין, פי ארצהום פאליסתין, ונרזעו מן למחררין".

 

' קצידא די היטיליר' מאת מתתיה בן סמחון. לפריט בקטלוג לחצו

 

התרגומים בכתבה לקוחים מתוך הספר 'מגילת היטלר בצפון אפריקה: ספרות יהודית במרוקו ובתוניסיה על מפלת הנאצים' מאת מיכל שרף. לספר בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

יוסף טרומפלדור – מנהיג "שבויי ציון ביפן"

כולנו מכירים את טרומפלדור בתור מנהיג "גדוד הפרדות" וגיבור תל-חי, אך רק מעטים מכירים את סיפור גבורתו בזמן מלחמת רוסיה-יפן או את פעילותו הציונית במחנה השבויים היפני שאליו נשלחו אלפי חיילים יהודים שנפלו בשבי בזמן המלחמה.

יוסף טרומפלדור בשבי היפני, התמונה צולמה ככל הנראה בשנת 1904

​20 באוגוסט 1904: במהלך התחפרות מול קווי האויב, הרגיש טרומפלדור כאב חד מפלח את ידו השמאלית. כשהצליח להתעשת מצא את עצמו הרחק מהשוחה שבה שהה דקות ספורות לפני כן. רק כשפונה לבית החולים הבין את חומרת המצב: פגז יפני ריסק את ידו השמאלית.

פציעה זו תלווה אותו לשארית חייו, אך אפילו היא לא תצליח להאט את הקצב הקדחתני של גיבור תל-חי ומנהיג "שבויי ציון ביפן".

 

גיוס הפציפיסט היהודי

שקיעתה ההדרגתית של סין הקיסרית הביאה את שתי האימפריות היריבות – רוסיה ויפן – לרחרח בסביבה. עם התפשטותה של יפן לאזור וכישלון משא ומתן בין שתי היריבות הוותיקות בנוגע לאזורי ההשפעה החדשים שברשותן, פרצה בשמונה בפברואר 1904 מלחמת רוסיה-יפן.

במכתביו השונים סיפר טרומפלדור שכלל לא רצה להתגייס לצבא הצאר בגלל נטייתו לפציפיזם, אך סירב להעניק לסיעות אנטישמיות ברוסיה את העונג שבלהאשים יהודים בפחדנות.

הוא התגייס שנתיים לפני המלחמה ועם פרוץ הקרבות נשלח, יחד עם 170 מחבריו ליחידה ועוד עשרות אלפי חיילים רוסים – ביניהם כמה אלפי יהודים – אל הבסיס הימי בפורט-ארתור.

העילה לפרוץ מלחמת רוסיה-יפן: הפצצת השייטת הרוסית על ידי משחתות יפניות ב-8 בפברואר 1904

ציון לשבח, הפציעה והנפילה בשבי

הימים הראשונים בפורט-ארתור התאפיינו בחוסר מעש והחיילים עמלו למצוא תעסוקה לעצמם. לא עבר זמן רב והם קיבלו את מבוקשם: חיילי גדוד הקלעים נקראו לשרת במערכה. במהלך הקרבות זכה טרומפלדור באות ההצטיינות הראשון שלו, ומונה בזכות כך לסמל. הוא לא הסתפק בתפקידו החדש והציג את מועמדותו ליחידת הקומנדו. משהתקבל ליחידה המובחרת נאלץ לסבול שוב את האנטישמיות הרווחת בצבא: באחד המסדרים הצהיר שליש הגדוד בפני החיילים שהוא מקווה שלא יתגלו במהלך הקרבות בתור פחדנים ובוגדים, אך מיהר לרכך את איומו המרומז בכך שהודיע שזה כנראה לא יהיה המצב כיוון שאין ביניהם יהודים. הצהרתו הפומבית של טרומפלדור בו במקום על יהדותו זכתה לתמיהה ובוז – הייתכן שחייל מצטיין ואמיץ שכזה הוא יהודי?

ב-20 באוגוסט 1904 נפצע טרומפלדור את הפציעה שתלווה אותו לשארית חייו. חברו ליחידה, היהודי-ציוני דוד בלוצרקובסקי, מיהר לבקר את טרומפלדור בבית החולים וניסה למצוא את מילות העידוד עבור חברו הפצוע. "כיצד יוכל לנחם את טרומפלדור קטוע היד?" חשב לעצמו. לבסוף היה זה טרומפלדור שניסה להרגיע את חברו הנסער – ברגע שיבריא יחזור למערכה.

יוסף טרומפלדור, חנה ודוד בלוצרקובסקי. התמונה צולמה במהלך ביקורו של טרומפלדור ברוסיה בשנת 1913

מאה ימים שהה טרומפלדור בבית החולים הצבאי עד שחזר אל פורט-ארתור. הוא הדהים את מפקדיו וחבריו ליחידה כשבחר לחזור ולשרת את אימא רוסיה לאחר פציעתו. הסיטואציה הצבאית לא השתנה בעקבות חזרתו: ב-20 בינואר 1905 נכנע הבסיס הרוסי לידי הכוחות היפנים וכל חיילי הבסיס נשלחו לשבי ביפן.

 

'המתבולל החוזר בתשובה' הופך למנהיג שבויי ציון ביפן

התנאים בשבי היפני היו נוחים להפליא: השבויים שוכנו לפי דתם ושום עבודה ממשית לא הוטלה עליהם. הייתה זו הפעם הראשונה בחייו שהיה טרומפלדור מוקף בקהל יהודי מגוון כל כך: יהודים חסידים, פעילים ציונים וצעירים מתבוללים.

יוסף טרומפלדור בשבי היפני, התמונה צולמה ככל הנראה בשנת 1904

הוא ניצל את המרץ הטבעי שלו ואת יכולותיו המנהיגותיות כדי לארגן את חיי הקהילה ב"רובע היהודי" במחנה. הוא ייסד תחילה קופת הלוואה להקמת מספרה וסנדלרייה, הקים בית ספר לחסרי השכלה – בו ילמדו שבויים יהודים ולא יהודים מקצועות שונים, ולמרות שהיה אתאיסט בנטיותיו, פנה למען יהודי המחנה לשלטונות היפניים והשיג מהם את הדרוש לאפיית מצות בפסח, לסיפוק טליתות למתפללים ואף ניסח בעצמו את כרטיס הברכה לראש השנה. הסמל קטוע היד זכה במהרה לכינוי 'המתבולל החוזר בתשובה'.

יוסף טרומפלדור בשבי היפני, מעל ניתן לראות את סמל "בני ציון השבויים ביפן"

בשבי נשאב טרומפלדור אל ענייני הציונות: היות שהבין את החשיבות של החינוך להתעוררות הרוחנית והלאומית של בני עמו, ארגן יחד עם שבויים ציונים נוספים אגודה ציונית ברחבי המחנה וקרא לה "בני ציון השבויים ביפן". הוא עמל לקבץ את הכותבים והמדפיסים היהודיים שמצא במחנה והקים יחד איתם עיתון שבועי לאגודה, "דר יודישער לעבן (חיים יהודים) – בני ציון השבויים ביפן".

חברי מערכת העיתון "דער יודישער לעבן" אשר יצא לאור במחנה השבויים. תמונה משנת 1905. יושב, רביעי מימין, העורך יוסף טרומפלדור

העיתון השבועי התפרסם ביידיש וברוסית והוקדש לענייני המחנה, למצבם של השבויים היהודיים במחנות היפניים הנוספים, לחדשות מעם ישראל בתפוצות וכמובן, לדיווחים על מצב ההתיישבות העברית בארץ ישראל. עד שחרורו שימש טרומפלדור בתור העורך והמחבר של מרבית המאמרים.

גיליון 14 של העיתון השבועי "דער יודישער לעבן" ביידיש וברוסית. העיתון לקוח מתוך ארכיון הספרייה הלאומית

השבויים הרוסיים מכל החזיתות שהציפו את המחנה הבהיר לתושביו שתבוסת רוסיה במלחמה קרבה ואיתה יושם הקץ לשאיפות ההתפשטות של הצאר במנצ'וריה. הצעתו של נשיא ארה"ב תיאודור רוזוולט לתווך בין הצדדים הלוחמים התקבלה וחוזה השלום פורטסמות' נחתם בחמישה בספטמבר 1905. כמעט כל דרישותיה של יפן התקבלו.

טרומפלדור זכה להשתחרר כמה חודשים לפני כלל השבויים. ביום שחרורו מן המחנה יחד עם פצועים נוספים התחרו ביניהם השבויים היהודים מי ישיג מגיבור המערכה ונציגם מול השלטונות היפנים תצלום חתום בכתב ידו? מערכת העיתון הכללית של המחנה הקדישה גיליון מיוחד לכבודו ומערכת "דר יודישער לעבן" העניקה לו אלבום תמונות למזכרת.

תצלום קבוצתי של שמונים ושישה חיילים יהודים בצבא הרוסי, במחנה שבויים בעיירה טקאייסי. התמונה צולמה למזכרת מפעילותם המשותפת בהתאגדות "בני ציון השבויים ביפן". בשורה האחרונה מסומן בעפרון אדום יוסף טרומפלדור – חובש כובע פרווה. מאחוריו נראה סמל איגוד השבויים היהודיים

 

צידה השני של התמונה, אליו הודבק גליון נייר משוכפל ובו שמות כל החיילים הנראים בתצלום בשפה הרוסית

בשעת הפרידה נישא טרומפלדור על כפיים, כשההמון המתאסף קורא בצהלה: "הנה בן-אדם, הנה בן-אדם, הביטו נא!"

 

 

תעודת השחרור, עם פירוט הישגיו הצבאיים, של החייל המצטיין – יוסף אוסיה טרומפלדור

 

לחצו כאן לצפייה בארכיון טרומפלדור באתר רא"י – רשת ארכיוני ישראל

 

גופן חדש ליהודי החדש

התנועה הציונית יוצאת לחפש גופן עברי חדש, היא מוצאת אותו בגרמניה. עד כמה הפונט שנבחר הצליח?

בשנת 1908 ולבקשת החברה האוונגלית לפרסום כתבי הקודש, עיצב החזן של הקהילה היהודית בלייפציג, רפאל פרנק, דוגמת אות עברית. האות נחתכה בבית יציקת אותיות קטן בשם צ. פ. ריהל. כך גם קיבל הגופן את שמו הידוע: פרנק-ריהל. הצימוד של שם המעצב ושם בית היציקה עתיד לכבוש בתוך עשור את פני הדפוס באות עברית.

לנגד עיניו של רפאל פרנק עמדו דוגמאות של אות דפוס ספרדית כגון זו בה השתמש בעל בית ההוצאה הבלגי המפורסם שפעל בוונציה, דניאל בומברג. פרנק־ריהל היא דוגמה חיה לשיתוף פעולה מוצלח במיוחד בין סופר סת״ם לחותך אותיות מיומן לא יהודי. אבל הפעם, הייתה זו מהפכה של ממש.

בדיוק בתקופה בה חיפשה התנועה הציונית גופן חדש שיעניק לדפוס העברי אווירה אחרת מאווירת בית המדרש ששידרו הגופנים הקיימים, היא מצאה את מבוקשה בפרנק ריהל. על אף שקמו לו מתנגדים רבים וחשובים – דוגמת ש״י עגנון וח״נ ביאליק שיצאו בפומבי כנגד ההמצאה החדשה היות שלא חיבבו את צורתה, העיצוב של רפאל פרנק ובית יציקת האותיות ריהל זכה להצלחה בבתי הדפוס ברחבי העולם, ואומץ על ידי התנועה הציונית כאות עברית חדשה וחסרת היסטוריה. הגופנים האחרים נחשבו ככל הנראה כגופנים מן הגלות המזכירים את הספרות התורנית, אותה ספרות שביקש הזרם המרכזי בציונות להתרחק ממנה.

רפאל פרנק התייחס בעצמו אל האימוץ של הציונות את הגופן שיצר ובמאמר שחיבר קבע ש"עניין מחֻדש זה בשפה העברית מחיֵיב כשלעצמו עבודה מאֻמֶצֶת ליצירת גופנים. העבריים משתמשים בגופנים להדפסת ספרי תנך, ספרות עברית ישנה, ספרי דקדוק וסִידורים וגם להדפסת ספרות יפה, עיתונים וכתבי עת. מעבר לזה נזקקת לאמנות השחורה גם התנועה הציונית שאחד הכלים להפצת הרעיונות הלאֻומיים שלה הנו השפה והכתב העבריים" (מתוך מאמרו של פרנק, 'אותיות דפוס וגופנים').

הניסיון הרציני האחרון להדיח את גופן פרנק-ריהל מכס מלכותו בוצע בשנת 1987 בידיי עורך "מעריב" עידו דיסנצ'יק והמעצב שמעון (ג'וגול) זנדהאוס . הכותרות המשיכו להיות בפונט פרנק-ריהל, אבל טקסט הכתבות עצמם הוחלף בפונט "כסלו" המבוסס על הפונט "נרקיס".

ההודעה לקוראי "מעריב" על השינוי העיצובי. לחצו כדי לראות את הגיליון המלא הראשון שעשה שימוש בפונט אחר

 

הקוראים האדוקים, שככל הנראה כלל לא הכירו את שמו של הגופן המועדף עליהם, דחו את החידוש בהמוניהם והניסוי הנמהר הופסק כעבור שנתיים וחצי. הפרנק-ריהל הוחזר. עד היום, למרות מספר ניסיונות עיקשים להדיח את מעמדו של הפרנק-ריהל, הוא נותר הגופן המעצב של קוראי העברית באשר הם.