יהודי מרוקו חוגגים את תבוסת הנאצים

קריאה בחיבורים מספקת הצצה לדרך שבה חוו יהודי צפון אפריקה את המלחמה הארורה ביותר שידעה האנושות.

מוזיקאים מרוקנים. גלויה משנת 1949, מתוך אוסף יעני אבידב

עם תחילת הנסיגה של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית מצפון אפריקה, מיהרו יהודי מרוקו ואלג'יריה לחבר ולהדפיס שורה ארוכה של פיוטים, שירי הלל ופארודיות על שאיפות הכיבוש של הפיהרר.

​בשמונה בנובמבר 1942 פלש צבא ארה"ב לקזבלנקה שבמרוקו במבצע 'לפיד'. ההשפעה הגרמנית על צפון אפריקה התקרבה לקיצה. בפיקודו של הגנרל והנציב העליון של מרוקו פאול נוגס נאבקו כוחות צבא צרפת בכוחות המשחררים. הם החזיקו שני ימי קרבות עד שנכנעו. חיילי ארצות הברית נכנסו לקזבלנקה ב-11 בנובמבר והתקבלו בתשואות על ידי יהודי העיר.

לא עבר זמן רב עד שיהודי צפון אפריקה מצאו את הדרך לחגוג את מה שראו בו 'נס ההצלה' מידיי הצורר הנאצי והצורר האיטלקי: פיוטים, שירי הלל ומגילות המכוונות לשים את הפיהרר ואת הדוצ'ה ללעג.

 

ההשפעה הנאצית מגיעה לצפון אפריקה

"המלחמה המדומה" בין צרפת לגרמניה הסתיימה ב-10 במאי 1940 עם פלישתה של גרמניה הנאצית לצרפת וארצות השפלה. קו מז'ינו – מערך הביצורים האימתני שהעמידה צרפת נגד אפשרות של פלישה גרמנית – התגלה כחסר תועלת מול הווארמכט המתקדם דרך הרי הארדנים. תוך חודש וחצי איגף הכוח הגרמני את ביצורי מאז'ינו, כבש את פריז והכניע את האויבת הוותיקה – צרפת.

צרפת חולקה בין אזור הכיבוש הגרמני ובין מדינת בובות בחסות ממשל וישי – אשר נקראה על שם עיירת הנופש שבה הוקמה ממשלת משתפי הפעולה בראשות המרשל אנרי פיליפ פטן.

ככל שהתבססו הכיבוש הגרמני מחד גיסא ושיתוף הפעולה הצרפתי מאידך גיסא הלך והורע מעמדם של כל יהודי האימפריה הצרפתית. החוקים האנטי-יהודיים הראשונים חוקקו בשלושה באוקטובר 1940. תוך חודשים ספורים הוקמה לשכה מיוחדת לענייני יהודים. הסולטאן של מרוקו התבקש ליישם את חוקי הגזע החדשים כנגד יהודי הממלכה, ולמרות שראה בהם פגיעה בנתיניו החוקיים ובכלכלה המרוקנית – נענה למרבית הצווים והאיסורים החדשים. באלג'יריה הוקם משרד להפקעת נכסים יהודים, תלמידים יהודים הורחקו ממוסדות החינוך ופורסמו מכסות הקובעות את האחוז המותר של השתתפות יהודים במקצועות החופשיים ובמוסדות להשכלה גבוהה. ברחבי לוב ותוניסיה הוקמו מספר מחנות מעצר בהם הועבדו היהודים בפרך. אולם רק בתוניסיה נתקלו היהודים בשלטון גרמני ישיר, שלמרבה המזל לא האריך ימים.

גלויה ממרוקו משנת 1949, מתוך אוסף יעני אבידב. לפריט בקטלוג לחצו

קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המק[ו]ללה

עם שחרורה של מרוקו ב-11 בנובמבר 1942 ממלתעות שלטון וישי, התחלפו הפחד והמועקה בפרץ אדיר של שמחה: יהודי מרוקו חיברו פיוטים, שירי הלל ופארודיות על ספרי קודש ותפילות מוכרות ושיבחו בהם את המלחמה הצודקת של בעלות הברית באויב הנאצי והאיטלקי. כבר ביום השחרור חגגו יהודי קזבלנקה את חג הפורים בקריאת "מגלת היטליר" שחיבר המורה לעברית פ' חסין.

פ. חסין, הלוא הוא ח"כ אשר חסין ממפלגת מפא"י, הוא מחבר "מגלת היטליר" משנת 1942. מקור התמונה: אתר הכנסת

המגילה, אשר נכתבה כפארודיה על מגילת אסתר, נכתבה כולה בעברית. מחברה סוקר את מאורעות המלחמה מעלייתו של "הקאפוראל המושל על כל גרמניא" ועד כניסת האמריקאים למלחמה "ויבואו לעזרת בריטאניא". את המגילה מסיים חסין באזכור עשרת בני המן: היטליר, מוסוליני, הימליר, גורניג, גובילס ועוד.

'מגלת היטליר' מאת פ. חסין. מדובר בהדפסה המדמה מגילה תנ"כית. לפריט בקטלוג לחצו

חסין לא היה היחיד שבחר לחגוג את ניצחון בעלות הברית באמצעות שימוש בטקסט דתי ידוע: מחבר "מעאודע פלחן די מי כמוך עלא היתליר" (סיפור בלחן 'מי כמוך' על היטלר) מתבסס אף הוא על חיבור יהודי מוכר: פיוט 'מי כמוך'. כל המעיין בו מגלה שהוא נכתב בעוד המלחמה משתוללת באירופה.

'מעאודע פלחן די מי כמוך עלא היתליר' מאת מחבר לא ידוע. ה'סיפור בלחן' התפרסם ככל הנראה בעוד המלחמה משתוללת. לפריט בקטלוג לחצו

החיבור מכיל שני חלקים מובחנים: ראשית, סיכום מעשה הניצחון המתבסס על הפיוט המוכר:

מי כמוך אב הרחמים – ואין דומה לך חי העולמים –

כי חסדיך מרובים – רחום וחנון ה' :

אדון חסדיך אזכור – תמיד בכל דור ודור –

ולעד לא אגמור – תהלות ה' :

בימי היטליר האכזר – רצה לאבד העם הנפזר –

כי כן משפטו גזר – גמולו ישלם ה' ;

גמלנו טובו כפלים – בביאת האמיריקאים –

באלף תשע מאות ארבעים ושתים – בשמונה לנובאמר אשירה לה'

חלקו השני של החיבור הוא ה"מעאודע" – סיפור ארוך בערבית-יהודית על כיבושיו האדירים של היטלר ונסיגתו מצפון אפריקה. הוא מסתיים בתפילה לאל שיעמוד לצד בעלות הברית ויאפשר להן לנצח את היטלר ולשוב הביתה בשלום: נטלב מן רב למולא/ יפך אדניא מן האד לבלא/ ויקררבלנא לגאולה/ אמן יא רב לעאלמין. ובתרגום לעברית: אבקש מאל עליון, שיציל את העולם מצרה זו, יקרב לנו את הגאולה, אמן! אדון העולמים.

 

פנים החיבור 'מעאודע פלחן די מי כמוך עלא היתליר' – הפיוט והסיפור בערבית-יהודית. לפריט בקטלוג לחצו

לא לחלוטין ברור מתי התפרסם חיבור מרתק נוסף: "קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המק[ו]ללה". העובדה שהמחבר כלל לא מודע לשואה המתחוללת (כפי ששני המחברים הקודמים לא היו מודעים לה) מעוררת את ההשערה שהחיבור נוצר ממש לקראת סוף המלחמה או מיד לאחריה. מדובר ביצירה פארודית דו-לשונית שהתפרסמה בעברית ובערבית-יהודית החוגגת את היללות וזעקות האימה הבוקעות מבירות מדינות הציר המפסידות.

על היהירות הרצחנית של גרמניה כותב המחבר:

אוי כי גדול מִנְשׂוֹא עֲוֹנָי

כי בטחתי ברוב נשק ואוני

כליון קראתי על הפולני

אבדון לאירופא המהוללה"

לבסוף צלחו בעלות הברית במאבקן הצודק:

"העם הבריטי וארצות הברית

יצמיתו כל תנועה היטלרית

(…)

היטליר ומוסוליני שמם ימח

ותבל כולה תגיל ותשמח

חרב לא יִרָאֶה עוד ורומח

ובת יהודה תרון בצהלה

 

'קינה לרומא ואיטליא: קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המקללה'. לפריט בקטלוג לחצו

החיבור האחרון שלפנינו "מגלת המלחמה וישראל" נכתב בסוף המלחמה ומי שכתב אותו היה מודע למאורעות ולזוועות שקרו בה. זה חיבור נוסף בסגנון מגילת אסתר שמכיל כותרת משנה שמסבירה היטב את תוכן המגילה: 'היסטוריה של המלחמה משנת 1939 עד 1945; נצחון בעלי הברית והרוסים האדירים על הגרמנים והפשיסתים [הפשיסטים], נפילת גרמניה והיטלר האכזר המן השני יש"ו [ימח שמו וזכרו]".

'מגלת המלחמה וישראל: היסטוריה של המלחמה משנת 1939 עד 1945; נצחון בעלי הברית והרוסים האדירים על הגרמנים והפשיסתים, נפילת גרמניה והיטלר האכזר המן השני יש"ו'. לפריט בקטלוג לחצו

יצחק הלוי, מחבר מגילה זו, ראה בכניסת בעלות הברית למרוקו נס בעל חשיבות יוצאת דופן. הוא הרגיש צורך עמוק לחבר מגילה זו: "בשביל שיבינו את התוכן ועניין הנס הגדול שנעשה בימינו באחד עשר בנובמבר שנת 1942 על ידי האמריקאים והאנגלים שהצילונו מיד היטלר האכזר (…) ובאמת ראינו שהנס נעשה לנו במרוקו ואלזיר (אלג'יר) הוא גדול מהנס שנעשה בימי מדרכי ואסתר, שבימיהם המן יש"ו לא זכה לעשות אף מעט מחפצו ורצונו ביהודים."

"הקדמה לקוראים!" מתוך 'מגלת המלחמה וישראל'. לפריט בקטלוג לחצו

מבין מילות ההקדמה נוכל להרגיש את הידיעה על זוועות יהודי אירופה ואכן, בתוך המגילה עצמה מתגלה שהמחבר מודע לזוועה במלוא עוצמתה: "אויבינו האכזר שבקש לכלות כל זרעינו חלילה והצליח בראשונה בהריגת כחמשה מליונים מבני עמנו".

גם לנוכח התופת שומר מחבר המגילה על אופטימיות ואמונה באל. הוא מסיים את המגילה בברכה אחרונה: "ברוך שנתן כח ועצמה לבעלי בריתנו להחריב את ערי גרמניה הגאיוניות להשמיד את חייליה העצומים, ולהרבות את חללי הרוצחים הנאצים, ברוך נוקם את נקמתו".

 

אחרית דבר

עיון במגילות, הפיוטים ובשירי ההלל לאל ולבעלות הברית מלמד אותנו על הזיקה של יהדות מרוקו וכלל צפון אפריקה לגורל היהודים באירופה (וכמובן, לגורלם שלהם עצמם). על אף הנאמנות הבלתי מסויגת שהפגינו יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה ל"פראנצייא, מולאת לחקק ולחורייא" – צרפת, מולדת החוק והחירות (מתוך 'קצידא די היטליר' של מתתיה בן סמחון). היחס הקשה שנתקלו בו בזמן המלחמה מצד שלטונות וישי והאוכלוסייה הערבית סייעו לדחוף רבים מהם לזרועות התנועה הציונית. בסוף יצירתו צירף מתתיה בן סמחון את הבקשה לאל שיאחד את כל עמו בארץ ישראל, שם יוכלו לחיות כבני חורין: "יזמע ישראל כמאלין, פי ארצהום פאליסתין, ונרזעו מן למחררין".

 

' קצידא די היטיליר' מאת מתתיה בן סמחון. לפריט בקטלוג לחצו

 

התרגומים בכתבה לקוחים מתוך הספר 'מגילת היטלר בצפון אפריקה: ספרות יהודית במרוקו ובתוניסיה על מפלת הנאצים' מאת מיכל שרף. לספר בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

גופן חדש ליהודי החדש

התנועה הציונית יוצאת לחפש גופן עברי חדש, היא מוצאת אותו בגרמניה. עד כמה הפונט שנבחר הצליח?

בשנת 1908 ולבקשת החברה האוונגלית לפרסום כתבי הקודש, עיצב החזן של הקהילה היהודית בלייפציג, רפאל פרנק, דוגמת אות עברית. האות נחתכה בבית יציקת אותיות קטן בשם צ. פ. ריהל. כך גם קיבל הגופן את שמו הידוע: פרנק-ריהל. הצימוד של שם המעצב ושם בית היציקה עתיד לכבוש בתוך עשור את פני הדפוס באות עברית.

לנגד עיניו של רפאל פרנק עמדו דוגמאות של אות דפוס ספרדית כגון זו בה השתמש בעל בית ההוצאה הבלגי המפורסם שפעל בוונציה, דניאל בומברג. פרנק־ריהל היא דוגמה חיה לשיתוף פעולה מוצלח במיוחד בין סופר סת״ם לחותך אותיות מיומן לא יהודי. אבל הפעם, הייתה זו מהפכה של ממש.

בדיוק בתקופה בה חיפשה התנועה הציונית גופן חדש שיעניק לדפוס העברי אווירה אחרת מאווירת בית המדרש ששידרו הגופנים הקיימים, היא מצאה את מבוקשה בפרנק ריהל. על אף שקמו לו מתנגדים רבים וחשובים – דוגמת ש״י עגנון וח״נ ביאליק שיצאו בפומבי כנגד ההמצאה החדשה היות שלא חיבבו את צורתה, העיצוב של רפאל פרנק ובית יציקת האותיות ריהל זכה להצלחה בבתי הדפוס ברחבי העולם, ואומץ על ידי התנועה הציונית כאות עברית חדשה וחסרת היסטוריה. הגופנים האחרים נחשבו ככל הנראה כגופנים מן הגלות המזכירים את הספרות התורנית, אותה ספרות שביקש הזרם המרכזי בציונות להתרחק ממנה.

רפאל פרנק התייחס בעצמו אל האימוץ של הציונות את הגופן שיצר ובמאמר שחיבר קבע ש"עניין מחֻדש זה בשפה העברית מחיֵיב כשלעצמו עבודה מאֻמֶצֶת ליצירת גופנים. העבריים משתמשים בגופנים להדפסת ספרי תנך, ספרות עברית ישנה, ספרי דקדוק וסִידורים וגם להדפסת ספרות יפה, עיתונים וכתבי עת. מעבר לזה נזקקת לאמנות השחורה גם התנועה הציונית שאחד הכלים להפצת הרעיונות הלאֻומיים שלה הנו השפה והכתב העבריים" (מתוך מאמרו של פרנק, 'אותיות דפוס וגופנים').

הניסיון הרציני האחרון להדיח את גופן פרנק-ריהל מכס מלכותו בוצע בשנת 1987 בידיי עורך "מעריב" עידו דיסנצ'יק והמעצב שמעון (ג'וגול) זנדהאוס . הכותרות המשיכו להיות בפונט פרנק-ריהל, אבל טקסט הכתבות עצמם הוחלף בפונט "כסלו" המבוסס על הפונט "נרקיס".

ההודעה לקוראי "מעריב" על השינוי העיצובי. לחצו כדי לראות את הגיליון המלא הראשון שעשה שימוש בפונט אחר

 

הקוראים האדוקים, שככל הנראה כלל לא הכירו את שמו של הגופן המועדף עליהם, דחו את החידוש בהמוניהם והניסוי הנמהר הופסק כעבור שנתיים וחצי. הפרנק-ריהל הוחזר. עד היום, למרות מספר ניסיונות עיקשים להדיח את מעמדו של הפרנק-ריהל, הוא נותר הגופן המעצב של קוראי העברית באשר הם.

אלבומי התצלומים של ז'ק רום

ביוני 1955 נשלח העיתונאי הבלגי ז'ק רום (Jacques Rom, 1920-2009) למשימת סיקור הסכסוך היהודי-ערבי במזרח התיכון. מצויד במצלמת רוליפלקס, עבר רום ברחבי מדינת ישראל, ירדן, לבנון ומצרים במסע שארך עשרה ימים

ביוני 1955 נשלח העיתונאי הבלגי ז'ק רום (Jacques Rom, 1920-2009) למשימת סיקור הסכסוך היהודי-ערבי במזרח התיכון. מצויד במצלמת רוליפלקס, עבר רום ברחבי מדינת ישראל, ירדן, לבנון ומצרים במסע שארך עשרה ימים.

בכל המדינות שאליהן הגיע, התקבל העיתונאי הבלגי, שעבד בשירותו של עיתון קתולי באנטוורפן, בזרועות פתוחות. גם הערבים וגם היהודים היו מעוניינים שישוב למולדתו עם סיקור אוהד לעמדותיהם, ולכן העמידו לרשותו את כל האמצעים שיסייעו לו במשימתו, ובכלל זה אפשרו לו לצלם בחופשיות.

במקומות שבהם רום לא היה בטוח כי כישוריו כצלם יספיקו, הוא ביקש מרשויות אותה מדינה תצלומים רשמיים, ואלה ניתנו לו בנדיבות – על ידי לשכת העיתונות הממשלתית בישראל, לשכות העיתונות הממלכתיות במצרים ובלבנון ורשויות האו"ם ברחבי ירדן.

רום שב לבלגיה לאחר מסעו ופרסם את רשמיו בסדרת כתבות תחת הכותרת: "ארץ קדושה, ארץ מסוכסכת". את עשרות התצלומים שצילם ורכש בזמן אותו מסע, שהיה בעבורו, ללא ספק, חוויה מרגשת, הוא סידר בקפדנות רבה בארבעה אלבומים, על-פי סדר כרונולוגי של מהלך הביקור. תחת מרבית התצלומים נוספו בכתב ידו כתוביות הסבר קצרות בשפה הצרפתית.

אל ארבעת האלבומים נוספה גם מחברת שבה הדביק רום גזרי עיתונים ובהם הכתבות שהתפרסמו. בקיץ האחרון תרם בנו של רום את כל האלבומים הללו לספרייה הלאומית בירושלים.

האלבומים כוללים תיעוד נדיר באיכותו של ישראל ושכנותיה, משני עברי הגבול. מרבית התצלומים, כמו עיקר הכתבות שפרסם העיתונאי הבלגי, התייחסו לירושלים, שהייתה בשנת 1955 עיר שעדיין אותות מלחמת העצמאות הקשה ניכרו בה. עיר מחולקת, ענייה ובכל זאת – בעלת קסם רב של מסתורין. תצלומיו של רום והדברים שכתב על חוויותיו – בייחוד במעבר מן החלק הישראלי לחלק הירדני של ירושלים – הם עדות נדירה, בלתי שגרתית של אדם מן החוץ שהצליח להעביר לנו גם היום, לאחר שישים שנה בדיוק, זווית ראייה בלתי שגרתית של החיים כאן לפני מלחמת ששת הימים.

האלבומים של רום נוספו לאוסף העשיר והגדול של תצלומי ארץ ישראל וירושלים, השמורים במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית.

צפו באלבומים המלאים:

אלבום מס' 1

אלבום מס' 2

אלבום מס' 3

אלבום מס' 4

שירה | כואב יימח שמךָ

שירים מאת דעאל רודריגז גארסיה, נעמי חשמונאי ובעז טרסי

רותי בן יעקב, אישה ואיש באגם, 77X50 ס"מ, 2016

.

דעאל רודריגז גארסיה

הרי את

הֲרֵי אַתְּ
וְהָרֵי גַּעַשׁ

אֲנַחְנוּ סִירַת נְיָר
בִּנְהַר דִּי נוּר.
מַפְלִיגִים
בְּגוּפֵי הַדְּבָרִים.

עַל גְּדוֹת נְהָרָה עוֹלִים
חֲמוּקֵי הַזָּהָב
לוֹאֲטִים
לוֹאֲטִים

כַּמָּה פִּלְאֵי פְּלָאוֹת
כַּמָּה פֶּרֶץ
שֶׁל מְשִׁיכָה.
בִּשְׁבִיל לְהִזָּקֵק כָּךְ
מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה.

 

בגילופין

הִנֵּה נִזְרָק
הָאֲנִי הַפָּתוּחַ לִרְוָחָה
הַנֶּפֶשׁ נִצְעֶקֶת,
הַגּוּף בְּגִלּוּפִין.
וְרָצִיתָ לוֹמַר
מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.
כְּמוֹ גַּנָּב אַתָּה חוֹזֵר תָּמִיד
לִמְקוֹם הַפֶּצַע
לִשְׁתּוֹת וְלִשְׁתּוֹת,
לִמְצֹא צִמְאוֹנוֹת חֲדָשִׁים.
לוֹכֵד צֵרוּפִים שֶׁל אוֹר,
גּוֹנֵב בַּחֲשַׁאי אֶת גְּבוּל הַלֵּב

בַּסּוֹף תָּמִיד תִּזְכֹּר.
מִי גִּלָּה לְךָ
שֶׁאַתָּה

כָּלוּא בְּתוֹךְ צִפּוֹר.

 

השמיעיני

וְלִפְעָמִים יְרֻתַּק
חֶבֶל הַכֹּסֶף וְנִפְסָק
חוּט הָאַהֲבָה.
אָנוּ שָׁבִים וְנִפְרָמִים
לִשְׁתִיקוֹתֵינוּ הַסְּגוּרוֹת.
כָּל אֶחָד נֶאֱסָף
לֹא עוֹבֵר אֶת סַף גּוּפוֹ
חוֹבְקִים אֶת
יְדֵי עַצְמֵנוּ
מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַסַּפָּה.
הוֹלְכִים וְנִנְסָרִים
הוֹלְכִים וּמִתְכַּנְּסִים
אֲנִי נֶחְבָּא
אֶל הַכֵּלִים וְאַתְּ
אֶל הַכְּבִיסָה.

בַּסָּלוֹן הַשָּׁעוֹן
דּוֹרֵךְ בַּעֲקֵבָיו
עַל מִשְׁטַח הַקֶּרַח.
מוֹנֶה זְמַן זָר. דְּפִיקָה
אַחַר דְּפִיקָה
כְּקוֹל נְקִישַׁת
הַמִּפְרָקִים בַּחֲשֵׁכָה.

וּבְהִתְאַחֵר הָרוּחַ
וּבְהַרְגִּיעָהּ
בְּנוּעָהּ בַּחַלּוֹן
מִתְעַנֶּפֶת
בְּחֵיק הָעֵצִים.
וּבְהַעֲרִיב

אַתְּ כְּבָר יְשֵׁנָה
וַאֲנִי שָׁב וּבָא לְהַקְרִיב
אֵלַיִךְ מְדַבֵּר
עַל לִבֵּךְ
לוֹחֵשׁ בְּאָזְנֵךְ
כְּמוֹ תְּפִלָּה
אֶת אוֹתָהּ הַמִּלָּה
הַיְּשָׁנָה.

הַשְׁמִיעִינִי

 

דעאל רודריגז גארסיה (1986) נולד וגדל בירושלים. למד בישיבות. בעל תואר ראשון בחינוך וספרות ומוסמך לספרות עברית מאוניברסיטת בן גוריון. מלמד ספרות ויהדות במסגרות שונות ומנחה סדנאות כתיבה לנוער ולמבוגרים. על סיפוריו הקצרים זכה בפרס מכללת ספיר ליצירה צעירה ובפרס אופירה בן אריה. זכה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם לשנת תשע"ט. שוקד בימים אלה על ספר שירה ראשון. שירים פרי עטו התפרסמו בגיליון 42 של המוסך.

 

.

נעמי חשמונאי

עד שיגיעו אליך המים

עִמָּנוּאֵל בְּזָוִית הָעַיִן עִמָּנוּאֵל בְּמַחְשֶׁבֶת חוּץ עִמָּנוּאֵל בַּהִרְהוּר עִמָּנוּאֵל בַּשְּׁאֵלָה
אֵיפֹה הָיִיתָ כָּל הַחַיִּים אֲנִי הוֹלֵךְ לֶאֱסֹף לְךָ שִׁבְעִים פְּטָלִים בַּשָּׂדֶה הָאָדֹם
לְהָבִיא אֵלֶיךָ אֶת הַחֹרֶף שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ חַם שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּעֲלֶה בָּאֵשׁ עִמָּנוּאֵל.
עִמָּנוּאֵל בְּמֶרְכֶּבֶת אַיָּלִים קוֹטֵף שָׁמַיִם. בַּשֵּׁנָה אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ. עִמָּנוּאֵל
עִמָּנוּאֵל. אֲנִי מַכְפִּיל אוֹתְךָ בִּלְשׁוֹן חִבּוּב. אֲנִי מְפַחֵד עִמָּנוּאֵל. יֵשׁ לִי שְׁלשָׁה
יְלָדִים. וְהָיָה לִי אֶחָד רְבִיעִי שֶׁעָמַד בַּחוּץ כְּמוֹ פְּרִי שׁוֹכֵב בַּדֶּשֶׁא מְחַכֶּה לְחַמְצָן.
עִמָּנוּאֵל אֲנִי חַיָּב לוֹמַר אוֹתְךָ שׁוּב. עִמָּנוּאֵל אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתְךָ אֶל כָּל הַיָּאִיר. עַד
שֶׁיַּגִּיעוּ אֵלֶיךָ הַמַּיִם. עַד שֶׁתֹּאמַר דַּי.

 

עשרים וארבעה אלף

כָּל הַכְּאֵבִים הֵם יְלָדִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם
כּוֹאֵב אַחַת כּוֹאֵב שְׁתַּיִם
כּוֹאֵב עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה
אֶלֶף
כּוֹאֵב יִמַּח שִׁמְךָ
כּוֹאֵב מִי יִקַּח אֶת הַיְלָדִים לַגַּן

 

נעמי חשמונאי, משוררת ומוזיקאית. בימים אלה שוקדת על ספרה הראשון ועל אלבומה השני.

 

.

בעז טרסי

הכנסת כלה

וּמַה כְּבָר תִּרְאִי שָׁם?
חֲדָרָיו חֲשׁוּכִים?
הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ?
עֹפֶשׁ הַמַּיִם בַּדּוּתוֹת?
פַּחַד רָחֲבוּ עֵינַיִם?

הִנֵּה רְחָצוּךְ וְסָכוּךְ וְקִשְּׁטוּךְ
וְרִקְּדוּ לְפָנַיִךְ
וְהָלוֹךְ לֹא הָלַכְתְּ.
וּמֵתַיִךְ לֹא הוּצָאוּ.
וְהֵיטֵב, עוֹד הֵיטֵב יֶחֱרֶה לָךְ.
וּמָה אִם לֹא נָסוּ הַצְּלָלִים?
וְלֹא יָפוּחַ יוֹם?

מַהֵר
מַהֵר אָהוּב כִּי בָּא מוֹעֵד
כִּי בְּפֶתַח אָהֳלֵי קֵדָר
נָשִׁים שְׁחוּחוֹת תֵּשַׁבְנָה
וּבֵין הַכְּתָלִים צְחוֹק עִוְעִים,
עָשָׁן זָעוּף עוֹלֶה כָּל הַיָּמִים
מִמַּרְגְּלוֹת הָרֵי אֶלְפַּחַת
וְנֶשֶׁר קָמוּר עוֹד מַמְתִּין
וּכְנָפָיו נְכוֹנוֹת.

 

בעז טרסי הוא מלחין, מוזיקולוג וחוקר מוסיקה וטקסט של נוסח התפילה האשכנזי בהקשריו הליטורגיים. בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קורנל. מחלק את משרתו האקדמית כפרופסור חבר בין בית המדרש ללימודים מתקדמים ביהדות (JTS) בניו יורק לבין המרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית, ירושלים. שירים פרי עטו התפרסמו בגיליון 29 של המוסך.

 

 

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת יעל סטטמן, ליאור שטרנברג וסיגל נאור פרלמן

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן