מה בספרייה > פינת קריאה > הרומן שהחל את הרומן של דוד רובינגר עם המצלמה

הרומן שהחל את הרומן של דוד רובינגר עם המצלמה

גם לאמנים גדולים יש רגע של הולדת. לדוד רובינגר, הצלם שליווה במצלמתו את מדינת ישראל מרגעי הקמתה ואחראי על כמה מתמונותיה הבלתי נשכחות, התערבב הרגע הזה במערכת יחסים פריזאית וסוערת.

 

​בגיל 18 החליט דוד רובינגר שנמאס לו להיות ילד. העולם כולו מעורב במלחמה השנייה הגדולה שלו, מלחמת העולם השנייה, ורובינגר עזב את קיבוץ תל עמל והתגייס לצבא הבריטי יחד עם שבע עשרה נערות ונערים עבריים. היה זה מעשה עתיר משמעות עבורו, בחור צעיר שעלה ארצה מווינה חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה והשאיר במולדת הקרה את הוריו.

 

דוד רובינגר בתורנות שמירה על השדות. קיבוץ תל עמל, שנת 1942.

 

ככל שהתקדמו הקרבות נע הטוראי רובינגר יחד עם הצבא הבריטי אל מעוז הנאצים: תחילה נשלח לצפון אפריקה, משם למלטה, ועם פלישת בעלות הברית לאיטליה נחת עם הכוחות הבריטיים בברלטה, נמל במגף האיטלקי. כשהגיע לגרמניה לקראת סוף המלחמה הופתע לגלות שהוא וכל מפקדת הבריגדה היהודית קיבלו הוראה להעתיק את מקומם לבלגיה. באותו הזמן התגלתה קבוצת לוחמים יהודים שביקשה לנקום בזוועות השואה ותכננה להרוג גרמנים רבים ככל שתוכל.

 

 

רובינגר בצבא הבריטי. שנת 1943 

 

באוגוסט 1945, יום השנה לשחרור פריז, זכה בחופשה מהצבא הבריטי. הוא תפס רכבת יחד עם חבר ליחידה, אליעזר גולדמן שמו, ותוך ארבע שעות מצאו את עצמם בפריז. עם מעט דמי כיס ושני כרטיסים לאופרה של פריז שקיבלו מהצבא הבריטי הלכו השניים לאיבוד בין רחובותיה המוארים של פריז. "זו הייתה שעה בלתי נשכחת", סיפר רובינגר בזיכרונותיו. כל כך בלתי נשכחת הייתה השעה שהשניים איחרו להצגת הבלט שתכננו לראות באותו הערב. הובהר להם שפה זה פריז, והם יוכלו להיכנס לאולם רק בהפסקה.

 

עד שתגיע ההפסקה המיוחלת, העבירו השניים את זמנם בבר בקרבת מקום. לאופרה כבר לא חזרו, הייתה להם סיבה טובה – סיבה בצורת שתי נערות ידידותיות, קלודט וג'נט.

 

כמעט בן רגע נכבש רובינגר בקסמיה של קלודט, הנערה הצרפתייה בעלת השיער הבלונדיני הארוך. הם נפגשו בכל הזדמנות שהצליח רובינגר להיעדר מהבסיס, הוא אף נפקד פעמיים מהצבא "כדי לפגוש אותה. בפעם הראשונה חמקתי מעונש, ובשנייה רותקתי לבסיס לעשרה ימים. אבל הכול היה כדאי. פעם רוקנתי את הדלק ממכל האופנוע שלי ומכרתי אותו לבלגי אחד כדי לממן נסיעה לפריז."

 

 

קלודט ואדרו. פריז, שנת 1945

 

כדרכן של הרפתקאות, הרומן הסוער לא החזיק מעמד. אין זה אומר שלא הייתה לו השפעה מתמשכת על חייו של רובינגר. לאחר חודשיים של פגישות תכופות, קיבל החייל חופשה בבית, בארץ ישראל. במהלך הפרידה מקלודט בתחנת הרכבת, העניקה לו מתנת פרידה קטנה: מצלמה מסוג "ארגוס".

 

"זו הייתה המצלמה הראשונה בחיי, וכמו בפגישה עם קלודט, המשיכה הייתה מיידית. זו הייתה ראשיתו של הרומן שלי עם המצלמה, רומן שנמשך עד עצם היום הזה." את ראשית דרכו כצלם עשה רובינגר בקיבוץ בארץ. כשחזר לגרמניה קנה מצלמת "לייקה" קלאסית. בזמן הכאוס של אחרי המלחמה שילם רובינגר מאתיים סיגריות וקילוגרם קפה עבורה. "גורלי נחרץ. הייתי בדרכי להיות צלם."

 

 

 דוד רובינגר עם מצלמת ה"לייקה" שלו. המצלמה הראשונה שקנה. שנת 1946

הציטוטים והתמונות בכתבה לקוחים מהספר "ישראל מבעד לעדשה: 60 שנה כצלם עיתונות" מאת דוד רובינגר ורות קורמן. תרגמה מאנגלית כרמית גיא. 

 

תמונות של דוד רובינגר באוסף התמונות שלנו