מה בספרייה > פינת קריאה > ולמלשינים תהי תקווה – קהילת יהודי ניו יורק נלחמת בגנגסטרים היהודים

ולמלשינים תהי תקווה – קהילת יהודי ניו יורק נלחמת בגנגסטרים היהודים

קיד טוויסט, קיד דרופר, דופי בני, ביג ג'ק זליג, ג'יפ דה בלוד - מאחורי השמות האלה לא מסתתרים חברים במאפייה האיטלקית אלא גנגסטרים יהודיים ששמותיהם היו: מקס זוויבאך, ג'וזף טובלינסקי, ויליאם אלברט, בנג'מין פיין, ניית'ן קפלן והארי הורביץ. איך התמודדה הקהילה היהודית הניורקית עם אימת הפשע המאורגן שיצאה מקרבה?

 

 

 

 הגנגסטרים שרצחו את הרמן רוזנטל: "לפטי לואי" רוזנברג ו"ג'יפ דה בלוד" הורוביץ עם "וויטי" לואיס ודאגו צ'ירופצ'י ועם השוטרים שתפסו אותם. ספריית הקונגרס, אוסף ביין 1912


 

השדרה השנייה 68 – המסעדה של ריצ'מן
בשדרה השנייה מספר 68 יש מסעדה בקומת המרתף מתחת לבית המרקחת הידועה בשם המסעדה של ריצ'מן. המסעדה נפתחה לא מזמן ובשבועות האחרונים שמנו לב שהיא פתוחה עד 02:00, 03:00, 04:00 ו-04:50 לפנות בוקר. כשעמדנו על המדרכה והצצנו לתוך המרתף הבחנו ב-8, 10, 12 ו-14 אנשים מסביב לשולחנות שמשחקים בקלפים ומהמרים בכסף או בז'יטונים. צריך לטפל במקום בדחיפות.

דוח "המשטרה החשאית היהודית"
המסמך המקורי מהארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי
 

"סרטן המכרסם בבשרנו, ללא קשר לרמת הפשיעה"

יהודי מזרח אירופה שהיגרו לניו יורק בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בראו לעצמם חיים חדשים ב"די גאלדענע מדינע" ארץ הזהב והאפשרויות הבלתי מוגבלות. בין המהגרים היהודים היו גם כאלה שהיו חייבים כספים, שברחו מכל מיני תסבוכות עם הקהילה היהודית או עם החוק או שלא ראו עתיד בארצות המוצא שלהם. כולם באו להגשים את החלום האמריקני וחלק מהם לא בחלו באמצעים והיו מוכנים לעשות זאת גם בכוח הזרוע ובדרך הפשע. 

 

ב-1908 היו מיליון יהודים בעיר ניו יורק. הם היו רבע מהאוכלוסייה. באותה תקופה מפקח המשטרה של ניו יורק יצא בהאשמה כלפי היהודים שהם אולי רק רבע מהאוכלוסייה אבל הם חצי מאוכלוסיית בתי הכלא בעיר. העובדות לא היו לגמרי מדויקות ולפרסום נלווה גוון אנטישמי שכעבור שנה אילץ את המפקח להתפטר, אבל בכל זאת הייתה גם אמת בפרסום: הייתה בעיה של פשע יהודי מאורגן בעיר ניו יורק. היו גנבים, נוכלים, מהמרים, מבריחי משקאות, סרסורים ורוצחים יהודים יותר מאשר היו בקרב היהודים באירופה. היו קיד טוויסט, היוסקי ניגר, קיד דרופר, דופי בני, ביג ג'ק זליג, גיפ' דה בלוד הגנגסטרים היהודים ששמותיהם האמיתיים היו: מקס זוויבאך, ג'וזף טובלינסקי, ויליאם אלברט, בנג'מין פיין, ניית'ן קפלן והארי הורביץ, וכאמור היו עוד רבים רבים.

 

מול הבריונים והפושעים היהודים עמדה קהילה יהודית מפולגת: יוצאי מזרח אירופה שהתיישבו בדרום העיר, עשו את צעדיהם הראשונים באמריקה והתמודדו עם עוני וקשיי הגירה, מהעבר האחר של העיר, בצפונה, חיו מהגרים יהודים ותיקים ומבוססים (רובם ממערב אירופה), ביניהם בעלי בתי הכלבו הגדולים שהסתכלו על המהגרים החדשים בהתנשאות, לא הרגישו אליהם קרבה מיוחדת וגם לא חשו חובה לסייע להם. 

 

עיתוני היידיש ומנהיגי הקהילה היהודית האמריקאית הגיבו באופן מתגונן וראו בנושא הפשע היהודי בעיה תדמיתית ולא חברתית. רק מעטים התייחסו בכובד ראש לעניין: המנהיג היהודי האמריקאי לואי מרשל אמר שהפשיעה היהודית היא "סרטן המכרסם בבשרנו, ללא קשר לרמת הפשיעה" היה ברור שהיהודים הוותיקים והחדשים בעיר צריכים להתגבר על ההבדלים ביניהם ולפעול ביחד כדי למגר את הפשע המאורגן. 

 

כאן נכנס לתמונה הרב הרפורמי יהודה לייב מאגנס. מאגנס הוסמך לרבנות כבר בגיל 23 והיה סגנו של הרב בטמפל עמנואל, בית הכנסת הרפורמי הראשון בניו יורק, ובין בתי הכנסת הגדולים בעולם. בדרשות שנשא באותה תקופה הוא תיאר לא פעם את הקשיים שעברו על המהגרים והמהגרות היהודים אך הדגיש שהיהודים עברו ימים לא פחות קשים בלי להידרדר לחיי פשע, לזנות ולסחר בנשים. מאגנס היה איש בעל שיעור קומה, קשרים והשפעה והוא העלה את הרעיון להקים ארגון שידבר בשם היהודים, ישמור על זכויותיהם וגם יתמודד עם בעיית הפשיעה באופן אמיתי. כך הוקמה ב-1909 ה"קהילה" שבה לקחו חלק 222 ארגונים יהודיים בניו יורק.

 

חוץ מהמחלקות שעסקו במסחר ובדת, בסעד לנזקקים ובחינוך ובתי ספר יהודיים, הוקמה גם מחלקה שעסקה במלחמה בפשע היהודי המאורגן. 
 

  ממסמכי הייסוד של ארגון ה"קהילה" בניו יורק - רשימת הנציגים בארגון ובראשם: יהודה לייב מאגנס. 1914.  הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי

 

המקרה האומלל של הרמן רוזנטל

 ביולי 1912 התפרסמה בעיתון New York World עדותו של איש עסקי ההימורים היהודי הרמן רוזנטל על קשריו עם מפקח המשטרה המושחת צ'רלס בקר שעמד בראש המחלקה למלחמה בהימורים בניו יורק. בקר העניק לרוזנטל הלוואה והגנה משטרתית לעסקיו המפוקפקים ובתמורה רוזנטל הפך את בקר לשותף סמוי בעסקי ההימורים שלו. אך כאשר בעקבות לחץ מהממונים עליו בגד בקר ברוזנטל, פשט על הקזינו שלו וסגר אותו, הפך רוזנטל לעד מדינה נגד קצין המשטרה המושחת. כעבור כמה ימים הוא נרצח ביריות לאור יום, קרוב לטיימס סקוור.

 

לימים בקר יורשע ויהיה לשוטר הראשון בארה"ב שנגזר עליו עונש מוות. ההוצאה להורג בכיסא חשמלי ארכה תשע דקות ארוכות. 

 

הרוצחים שנתפסו היו גנגסטרים יהודים שנשלחו על ידי השוטר המושחת. התברר שמבין כל המעורבים בפרשיית הפשע הזו: השוטרים, הפושעים והעדים, כמעט כולם היו יהודים. המקרה המתוקשר העלה שוב לכותרות העיתונים ולתודעה של יהודי ניו יורק את בעיית הפשע הגואה בקהילה היהודית בעיר.

 מסע הלוויה של הגנגסטר והמהמר היהודי הרמן רוזנטל. בתמונה רואים את ארונו מוכנס לתוך כרכרת הקבורה. ספריית הקונגרס, אוסף ביין 1912 

 

בחזרה למחלקת המלחמה בפשע של ארגון "קהילה". לאור מקרה רוזנטל הגיע מאגנס להסכם עם ראש העיר ועם מפקד המשטרה להקים "לשכה למוסר חברתי", מחלקה של בלשים יהודיים שיסתובבו בדרום מזרח מנהטן, יאספו מידע על פשעים וימסרו את המידע לקצין משטרה שימשיך את הטיפול במסגרת החוק.
 
הבלשים הגישו למאגנס ול"קהילה", למשטרה ולראש העיר דוחות שבהם רשמים מביקוריהם בבתי קזינו פרטיים, במועדונים לא חוקיים שבהם מכרו שתייה חריפה וסמים ובבתי הבושת בעיר. הם הכינו גם רשימות עם שמות הפושעים היהודיים וכינוייהם ועם מידע על מקום הימצאם: בעיר, מחוץ לעיר ובכלא.

 

 

המסמך מהארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי

 

 רשימת פושעים - גברים ונשים, ועוד אנשים רעים - עסקני גניבות ופשע מאורגן. הרשימה מתייחסת בעיקר לצד המזרחי של העיר. כדי לא לפתוח רשימות חדשות, לא כללנו פושעים מאזורים אחרים בעיר.    

 
דוחות הבלשים מספקים מידע מאלף על חיי הפשע של הגנגסטרים היהודיים בניו יורק:

המסמך מהארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי

 

רחוב בּרוּם 280 – מסעדה

המסעדה נמצאת במרתף ברחוב ברום בין רחובות אלן ואלדרידג'. בעל המקום הוא מקס מרגוליס, הידוע גם בכינוי רוֹסל'ה. מרגוליס הגיע לפני זמן קצר מלונדון שם עסק בעיקר בכייסות ובשאר עסקי נוכלויות. הוא פעל גם בחלקים שונים של רוסיה כגנב. המסעדה פעילה מאוד.

היא נעשתה למקום מפגש עבור גנבים שהיגרו מרוסיה ועבור גנבים שהיגרו ממקומות אחרים. חלק מהדמויות הוותיקות שהיו במקום בביקורנו ב-23.11.1914 היו מטלי (נשק) ג'ו טרופ (סחורה גנובה ונשק) קרל קסל (סחורה גנובה ונשק).

 


המסמך מהארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי 

 

השדרה השנייה 210
29.11 ביקור בבית מרוהט בשדרה השנייה 210. שלוש נערות הכניסו גברים אל תוך הבית.
מרי ההונגרייה – דווחה בעבר. עבדה בעבר ברחוב 18 מזרח.
מרי לס הידועה גם כמרי השמנה, הידועה גם כמרי הבטלנית.
ליזי ארטיקלס. דווחה בעבר.

 

ממלחמה בפשע המאורגן בניו יורק להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים

המבצע המורכב החזיק מעמד בזכות אישיותו החזקה של מאגנס ושיתוף הפעולה עם ראש העיר. כשהתחלף ראש העיר, התמעט שיתוף הפעולה עד שחדל לגמרי.  ובכל זאת לא הכול היה לשווא, ארגון ה"קהילה" היה השראה לפעילות משותפת של ארגונים יהודיים וציבורים יהודים שונים בחלקים אחרים בארצות הברית והזרוע החינוכית והפילנתרופיות שלו נשארו פעילות עד היום.

 

 

 

יהודה ליב מאגנס. מתוך אוסף אברהם שבדרון. לתמונות נוספות

 

גם במעמדו של מאגנס היה שינוי, מאגנס היה פציפיסט והתנגד באופן נחרץ למעורבות של ארה"ב במלחמת העולם הראשונה. הדבר פגע במוניטין שלו וביחסיו הן עם הקהילה היהודית והן עם גורמים משפיעים מחוץ לה.   

 

ב-1922 עלה מאגנס ארצה והשתתף בייסוד האוניברסיטה העברית. כעבור עשור עמד בראשה. גם בארץ המשיך מאגנס בפעילות פוליטית מעוררת מחלוקת, הוא תמך במדינה דו-לאומית מהירדן ועד הים ובאפריל 1948 נסע לארצות הברית כדי לנסות למנוע הכרה אמריקנית בהקמת המדינה ואולי אפילו למנוע את הקמתה. עם זאת, אחרי שהתקבלה ההכרה האמריקנית נסע מאגנס למלונו של חיים וייצמן, לחץ את ידו ובירך אותו.

 

 

טקס פתיחת האוניברסיטה העברית שנערך על הר הצופים ב-1 באפריל 1925, ז' בניסן תרפ"ה. סביב השולחן בקצה השמאלי יושב יהודה מאגנס. למידע נוסף על התמונה

 

בארה"ב לקה מאגנס בשבץ ונפטר שם כעבור חצי שנה, באוקטובר 1948. חלק מהניירות והמסמכים שלו מארה"ב ובהם העתקים של דוחות רבים שחיברו בלשי "המשטרה החשאית היהודית" שנלחמה בגנגסטרים היהודיים, נשלחו למאגנס ארצה בשנות השלושים על ידי ראשי הקהילה בעקבות התפרקותה הסופית. שאר התיקים היו ברשות משפחת מאגנס בארץ ונמסרו על ידה לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

 

תודה להדסה אסולין וליוחאי בן גדליה מהארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי על העזרה בתחקיר לכתבה.