מה בספרייה > פינת קריאה > הגנגסטר היהודי שבלאס וגאס ייסד את מדינת ההימורים

הגנגסטר היהודי שבלאס וגאס ייסד את מדינת ההימורים

בני "באגסי" סיגל קיווה להפוך את העיר המאובקת לאס וגאס לבירת ההימורים של ארצות הברית. איש העולם התחתון שם את כל הקלפים שלו על העיר ובדרך גם הצליח להוסיף לו שונאים רבים מעולם הפשע. האינטואציה שלו ההיסטוריה מלמדת הייתה נכונה במאת האחוזים, אבל לצערו של היהודי סיגל זה קרה כמה שנים מאוחר מדי.

​​

ב-15 במאי 1905 הוקמה לאס וגאס במדינת נבדה. לא הייתה זו עוד עיר טיפוסית – בארבעים שנותיה הראשונות הייתה לאס וגאס עיירה דלילת אוכלוסין הממוקמת במדינה מדברית ומאובקת. הדורות הראשונים של מתיישבי העיירה לא היו מעלים בדעתם את גן העדן התיירותי שתהפוך עיירתם להיות.

 

היה זה רק בשנת 1946, בתום מלחמת העולם השנייה, כשארצות הברית נכנסה לעידן חדש. אם מלחמת העולם השנייה הביאה עימה הרס וחורבן טוטאלי לחלקים נרחבים באירופה ובאסיה, כלכלת המלחמה של ארצות הברית דווקא עוררה את המשק האמריקני של תקופת "השפל הגדול" והביאה איתה שגשוג חסר תקדים. המאה האמריקנית נפתחה בבום כלכלי אדיר, ומעמד הביניים יכול היה סוף סוף ליהנות מהחיים הטובים שהיו שמורים עד אז רק לעשירי אמריקה, שכללו בין היתר פעילויות מפוקפקות דוגמת הימורים, זנות וצריכת אלכוהול וסמים.


מרבית מקומות ההימורים הלא חוקיים הוחזקו בידי הסינדיקט האמריקני – ארגון גג של העולם התחתון האמריקני שנוהל על ידי לאקי לוצ'יאנו, מהגר איטלקי, ומאיר לנסקי, מהגר יהודי-רוסי. בתי ההימורים והקזינו מוקמו בשני מקומות מרכזיים: מיאמי וקובה. החידושים הטכנולוגיים בתעופה הפכו את אמריקה לקטנה יותר, והעובדה שנבדה הייתה המדינה היחידה בארצות הברית בה היו ההימורים חוקיים הציבה אותה על מפת ההשקעות של העולם התחתון.


אחד מהחשובים והאכזריים שבאנשי העולם התחתון באמריקה, בני "באגסי" סיגל, יצא כבר בשנת 1941 לתור את נבדה בתקווה למצוא מיקום אידיאלי שיוכל להפוך לבירת ההימורים החוקית של המדינה. תחילה לא העלו הגישושים של באגסי דבר: למרות שזיהה את לאס וגאס כמיקום פוטנציאלי, בעליו של הקזינו הראשון בעיר סירב להצעותיו של הגנגסטר היהודי לקנות את חלקו. לבסוף מצא באגסי את המוכר הנכון, ובשילוב של פיזור דולרים ואיומים רכש מלון הימורים קטן בעיר התחתית. מאיר לנסקי לא היה שותף לאופטימיות המתפרצת של חברו הוותיק לגבי עתידה של העיירה המאובקת בה ביקר, אך החליט לתמוך בו ולצרף אנשי פשע נוספים כמשקיעים.


מרגע שהחל לעבוד על הפרויקט, לא ידעה ראוותנותו של באגסי שובע: הוא עיצב בעצמו את סוויטת הפאר, צייד את כל חדרי המלון ברהיטים משובחים ושכר את המעצבים הטובים ביותר שיכול היה לקנות בכסף. מעל הכל הוא השקיע בקזינו ובבר – מקורות ההכנסה העיקריים, כך האמין, של המלון החדש – 'הפלמינגו'.

 

תמונתו של הגנגסטר בני "באגסי" סיגל

 

כבר בחודש הפתיחה התגלו חששותיו של לנסקי כמוצדקות. לאס וגאס אמנם התפתחה עם השנים והתרחקה מדימויה כעיירה מאובקת ושכוחת אל, אך לא היה בכוחה למשוך תיירות קבועה משהסתיים חג המולד – התאריך שנקבע לפתיחה החגיגית. תוך חודש ימים נסגר מלון 'הפלמינגו'. ההפסדים לבית המלון ולמשקיעים הזועמים של סיגל היו כבדים. הגנגסטר סירב להתייאש, וכדי לחזור ולעלות על הסוס הוא לווה סכומי כסף נוספים מבנקים וממשקיעים חיצוניים והכפיל את ההשקעה המקובלת במלון בעיר – שעמדה על כמיליון דולר. המימון הסופי והמרכזי הגיע שוב מגורמים בעולם התחתון היהודי. הפעם התווספה בצד המימון ההתראה הבאה: 'הפלמינגו' צריך להחזיר את ההשקעה ולהניב רווח נכבד למשקיעים, וָלא...


באגסי נפנף את האיום המרומז והשקיע את הכסף בשיפוצים נוספים למלון, אולם עסקי הקזינו של לאס וגאס עדיין סירבו להמריא. תחילה חשב באגסי שמדובר בתקופה חלשה שתחלוף, אך ככל שנערמו ההפסדים הוא התקשה להתעלם מהאמת המרה – העסק פשוט לא עובד. שותפיו (שגם חשדו בכך שחיבל בעסקת סמים) השתכנעו שחברם משכבר גונב אותם, או שפשוט איבד את יכולותיו העסקיות. תהיה אשר תהיה הסיבה – הפטרון של לאס וגאס הלך ונראה כמו נטל.


ב-20 ביוני 1947, האלימות שליוותה את חייו הביאה לבסוף לסופו. במהלך נופש בלוס אנג'לס נורה בני "באגסי" סיגל מטווח קצר בראשו ומת במקום. תמונת גופתו התפרסמה בארצות הברית ומשם הופצה ברחבי העולם. בשבועות ובחודשים לאחר ההתנקשות, התפרסם סיפורו של הגנגסטר היהודי שבחר בעיירה מאובקת ודלילת אוכלוסין כבסיס לאימפריית הפשע שלו. הוא אמנם כשל במשימה שלו, אך במותו הוא תרם למוניטין המושחת והמסתורי של לאס וגאס, מוניטין שהפך אותה שנים ספורות לאחר מכן לעיר החטאים.

 

רק בשנת 1959, לאחר המהפכה הקובנית שהלאימה את בתי הקזינו של לנסקי וגנגסטרים נוספים ופגעה בעסקים נוספים במיאמי, מנהיג המאפיה היהודית באמריקה הפנה את תשומת ליבו לעיר שהייתה יקרה כל כך לחברו המנוח, לאס וגאס.

 

מאיר לנסקי, מוטרד מההשתלטות הקובנית על עסקיו ומההצקות החוזרות והנשנות של משטרת מיאמי, מפנה את מבטו ללאס וגאס

 

ומהי הזווית הישראלית בסיפור? ידוע שלנסקי, שהיה אחד מראשי העולם התחתון האמריקני, תרם ליישוב העברי בזמן מלחמת העצמאות, אך מעבר לכך – בשנות ה-70 אף ביקש להגר לישראל במסגרת חוק השבות בניסיון לחמוק מחקירה שנפתחה נגדו בבית. הוא ביקר בארץ מספר פעמים וזיהה במהלך מסעותיו את הפוטנציאל הטמון באילת, עוד עיירה חמה ומאובקת המרוחקת ממרכז המדינה, רק שהפעם היה מדובר בישראל.

 

מאיר לנסקי מבקר בכותל, בניסיון לשכנע את רשויות ההגירה שמדובר בסך הכל ביהודי שמתגעגע הביתה (מתוך הספר: Meyer Lansky: Mogul of the Mob)

 
ממשלת ישראל דחתה את בקשתו מחשש שנוכחותו תמשוך לארץ מעורבות של עולם הפשע האמריקני. האם בכך פספסה אילת את ההזדמנות להפוך ללאס וגאס של המזרח התיכון? כנראה שלעולם לא נדע. ללנסקי היה כמובן סיפור אחר לספר. בריאיון לעיתונאי דן רביב סיפר הגנגסטר הקשיש שכל שרצה בשנות הפרישה שלו הוא לחיות "בישראל, כמו כל יהודי אחר".

 

מאיר לנסקי בריאיון עם העיתונאי הישראלי, דן רביב (מתוך הספר: Meyer Lansky: Mogul of the Mob)