מה בספרייה > פינת קריאה > מדוע בחר ש"י עגנון דווקא בתשעה באב להיות יום הולדתו?

מדוע בחר ש"י עגנון דווקא בתשעה באב להיות יום הולדתו?

"כשחזרתי משארית מחמדנו מן הכותל המערבי שנשתייר לנו מימי קדם משני החורבנות הייתי עייף ולא היה בי כוח עוד ללכת."

 

במילים אלו נפתח הסיפור "איברי המשיח", שכתב ידו נמצא בארכיון עגנון בספרייה הלאומית. בסיפור גם ניתנת תשובה לתעלומה: מדוע בחר ש"י עגנון דווקא ביום חורבן בית המקדש להיות יום הולדתו?  

​חתן פרס נובל לספרות שמואל יוסף עגנון נולד בשם שמואל יוסף טשאטשקעס בעיירה בוצ'אץ' בתאריך י"ח באב תרמ"ז (1887). כמו שבחר לו את השם עגנון, על שם הסיפור הראשון שפרסם אי פעם, "עגונות", בחר לו הסופר הנודע גם שנת לידה חדשה: שנת 1888.

במקור בחר עגנון את התאריך כדי להתחמק משירות צבאי, אולם גם אחרי שהתחמק ממנו המשיך לדבוק בתאריך הלועזי שיצא ב-8.8.1888. לגבי יום הולדתו העברי, בחר לעצמו הסופר את התשעה באב, היום שבו לפי המסורת יגיע המשיח.

 

תצלום דיוקנו של עגנון מאת הצלם אלפרד ברנהיים, ירושלים, 1938. מתוך אוספי הספרייה הלאומית 

 

בסיפור "איברי המשיח" מספר עגנון על ט' באב בירושלים. הסיפור מתרחש בעיר העתיקה בירושלים בימי מאורעות תרפ"ט ומתאר מפגש דרמטי של עגנון בליל תשעה באב עם רבי אלעזר הקליר, הפייטן הארצישראלי בן המאה השישית או השביעית.

 

​חתן פרס נובל לספרות שמואל יוסף עגנון נולד בשם שמואל יוסף טשאטשקעס בעיירה בוצ'אץ' בתאריך י"ח באב תרמ"ז (1887). כמו שבחר לו את השם עגנון, על שם הסיפור הראשון שפרסם אי פעם, "עגונות", בחר לו הסופר הנודע גם שנת לידה חדשה: שנת 1888.

במקור בחר עגנון את התאריך כדי להתחמק משירות צבאי, אולם גם אחרי שהתחמק ממנו המשיך לדבוק בתאריך הלועזי שיצא ב-8.8.1888. לגבי יום הולדתו העברי, בחר לעצמו הסופר את התשעה באב, היום שבו לפי המסורת יגיע המשיח.

 

תצלום דיוקנו של עגנון מאת הצלם אלפרד ברנהיים, ירושלים, 1938. מתוך אוספי הספרייה הלאומית 

 

בסיפור "איברי המשיח" מספר עגנון על ט' באב בירושלים. הסיפור מתרחש בעיר העתיקה בירושלים בימי מאורעות תרפ"ט ומתאר מפגש דרמטי של עגנון בליל תשעה באב עם רבי אלעזר הקליר, הפייטן הארצישראלי בן המאה השישית או השביעית.

 

 תשעה באב ב"איברי המשיח"

 

לחשתי ואמרתי, אמש ראיתי את רבינו שהיה רץ. השקיף עלי בענות צדקו וליבב אותי בעיניו ולא הסתיר ממני כל אשר רציתי לדעת והשיב לי בלשון שדיבר לבחוניו ואני לא נכסה לשונו ממני והבינותי כל ביטוי.


מכל מקום אגיד את לשונו בלשון שאנו רגילים בו בשביל האומרים: אֵיכָה זָנַחְתָּ בְּזַעֲמֶךָ לְזַלְזֵל בְּיַד זֵדִים זְבוּלֶךָ וְלֹא זָכַרְתָּ חִתּוּן חֻקֵּי חוֹרֵב אֲשֶׁר חָקַקְתָּ לַחֲמוּלֶיךָ, פירוש היאך עזבת בכעסך בית מקדשך ולא זכרת יום שקראת יום שמחתו, שנתת התורה על הר סיני לישראל. אֵיכָה טָרַחְתָּ בְּטָרְחֶךָ לִטְרוֹף בְּיַד זָרִים טְלָאֶיךָ וְלֹא זָכַרְתָּ יְקַר יְדִידוּת יֹשֶׁר אֲשֶׁר יִחַדְתָּ לְיוֹדְעֶיךָ. פירוש היאך טרחת בעצמך ובכבודך שיסרת את ישראל עמך צאן מרעיתך בידי עובדי כוכבים ומזלות לטרוף אותם ולא זכרת זכות התורה שנתת לישראל לבד.

ובכן מעתיק אני את דבריו בלשון שאנו רגילים ובקירוב כך מענה לשונו: מה פלא שרצתי, הלא התחילו מסדרין אבריו של משיח ורצתי בספר הקינות שלי לחזק את עושי המלאכה.

 

לאחר שהלך לו עמדתי והרהרתי, אם כן, טעות היתה בידי שאמרתי שאין רואים שום שינוי בעולמות, כאילו קץ ישועתנו עדיין רחוקה ממני. והרי מדברי בחיר משוררי הקודש אני שומע שכבר התחילו מסדרין איברי המשיח. 

 

(מתוך: "איברי משיח", מאת: ש"י עגנון)

 

 

 ציפייה ותקווה לביאת המשיח

​עגנון בחר בדמותו של רבי אלעזר הקליר כי התעניין במסורת הפיוט העברי, וכי ראה בפייטנים משוררי קודש שמבטאים את צערם ותקוותם של בני העם היהודי. בסיפור של עגנון, שמתרחש באזור חורבן, בעת חורבן, ביום המציין חורבן, בא הקליר "לחזק את עושי המלאכה" שבאו לסדר את "אבריו של משיח" ומניח אצלו את התקווה ואת הציפייה לגאולה.
אפשר שבגלל זה, בחר עגנון לעצמו, את ט' באב בתור יום ההולדת העברי, כי ביקש לקשור את עצמו ואת הולדתו לעם, לתקווה ולציפייה לביאת המשיח.

 

   מתוך כתב היד של הסיפור "איברי משיח"

 

בספרייה הלאומית שמורים כתבי יד מוקדמים ומאוחרים של עגנון: את כתבי היד המוקדמים ניתן לפענח בקלות יחסית, אך עם השנים הפך כתב ידו של עגנון לכתב סתרים הקשה מאוד לקריאה, כמו שאפשר לראות בסיפור הזה. בימי חייו, היו אשתו אסתר ובתו אמונה מעתיקות את מכתביו וכתביו על מנת להקל על הקוראים.

 

בארכיון הספרייה נמצאים כתבי יד, ביקורות, מאמרים, ספרים, קטעי עיתונות, צילומים, מכתבים אל ומאת עגנון, וגם מדליית פרס נובל שבה זכה.

 

תודה לרחלי אידלמן מהוצאת שוקן על הרשות לפרסם את הסיפור ואת כתב היד.