מה בספרייה > חדשות > מרוקאית-יהודית: הפסקול של חיינו

מרוקאית-יהודית: הפסקול של חיינו

 מה גורם לבני הדור השני והשלישי של עליית מרוקו להתעניין ולרצות ללמוד לפתע את השפה המרוקאית-יהודית? קורס השפה המיוחד שמתקיים בספרייה הלאומית עוסק ביותר מאשר למידת שפה. זהו סיפור של בניית זהות שמסתמכת על מורשת, תרבות והיסטוריה של מאות שנים.

נשות הקהילה היהודית במרקש, שנות ה-50 (צילום: ארגון הג'וינט)

כאשר נפגשים במקום אחד מומחים בעלי שם, עובדי ספרייה בעלי ידע עצום ואוצרות תרבות מכל הזמנים – נולדות, לעיתים, יוזמות מרתקות. אחת מהן היא הקורס למרוקאית-יהודית שמתקיים בשיתוף פעולה בין הספרייה הלאומית למרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה ​ולארגון קהילות יהודי צפון אפריקה.


היוזמה מפגישה בין מספר גורמים: מבקר קבוע בספרייה, ד"ר משה כהן, מומחה ומורה לשפות הערביות-יהודיות; טקסטים מקוריים בשפה המרוקאית-יהודית הנמצאים בארכיונים של הספרייה הלאומית; מומחים וספרנים בעלי ידע העובדים בספרייה; והכי חשוב, צמא אמיתי של מבקרי הספרייה בפרט ושל הציבור הרחב בכלל ללמוד ולחקור את השפה יחד עם ההיסטוריה השלובה בתוכה.

 

פסק זמן לפתגם במרוקאית:

אילי כא יזי בלא ערדה יאכל בלא ע'סיל ידין

תרגום: "מי שבא ללא הזמנה, יאכל בלי נטילת ידיים" (אל תתלונן אם אתה לא מוזמן)

האזינו ותרגלו: 

 

הרעיון של הקורס פשוט: 14 מפגשים בני 3 שעות המתקיימים במרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה בירושלים ובספרייה הלאומית, בהם נחשפים המשתתפים לטקסטים במרוקאית-יהודית, וכך לומדים לקרוא את השפה, לדבר אותה, אבל לא פחות חשוב, להכיר גם את הקונטקסט ההיסטורי והתרבותי של יהדות מרוקו.

 

שפה זו זהות

 

מרבית המשתתפים בקורס הם בני הדור השני והשלישי של יוצאי מרוקו. הם שמעו והבינו את השילוב המיוחד של העברית והערבית מפי ההורים והסבים, אך לא הכירו את השפה על בוריה, ורבים מהם אפילו לא ידעו שהיא כתובה באותיות עבריות, בדיוק כמו מקבילותיה במזרח אירופה (היידיש) ובספרד (הלדינו). אותם אנשים פיתחו רצון אמיתי להתקרב אל מורשת האבות וללמוד דרך השפה את ההיסטוריה, הערכים והתרבות המהווים חלק ממשי מזהותם.


זה היה המקרה אצל ראשת אגף שירותי קהל בספרייה, אורלי סימון. הרצון להכיר את התרבות וההיסטוריה של משפחתה הוביל אותה לחקור את השפה. "בעשור האחרון אפשר לראות התעוררות תרבותית של הדור השני והשלישי של יוצאי מרוקו," מסבירה סימון. "יש פה ניסיון להתבונן על התרבות העשירה של מאות השנים של יהודי מרוקו, וקצת לצאת מהשיח שהתמקד בקשיי העלייה לארץ שהיה הדומיננטי בעבר. שפה זו זהות, ואנשים רוצים להכיר את זהותם".

 

פסק זמן לפתגם במרוקאית:

עקל ל-מרא פ-זינהא ו-זין א-ראזל פ-עקלו

תרגום: "חוכמתה של האישה ביופיה ויופיו של הגבר בחוכמתו"

האזינו ותרגלו: 


בהמשך, החליטה סימון להביא את שלושת הדורות של משפחתה לטיול שורשים במרוקו. "הטיול אצר בתוכו את הפסקול של חיינו", היא מספרת. "השפה הייתה מאוד נוכחת כששוחחנו עם המדריך המקומי שליווה את הטיול, כששוחחנו בינינו לבין עצמנו. הדור הצעיר יותר דיבר אנגלית וצרפתית, והדור המבוגר יותר דיבר יותר ערבית וצרפתית. לאורך כל הטיול תרגמנו אחד לשני טקסטים, והשיחות עצמן התקיימו בשלל שפות שהשתנו מאחת לשנייה בן רגע".


כשחזרה סימון מהטיול, היא הבינה שדווקא הספרייה לאומית חייבת ללמד את הדור הבא להכיר את השפה, וגם את עולם הערכים ואת ההיסטוריה הנלווים לה. בספרייה הלאומית קיים אוצר של ספרים ומסמכים שונים במרוקאית-יהודית, אך האם יהיה מי שידע בעתיד לקרוא את הטקסטים? הקורס הזה הוא מפגש של אינטרסים הדדים: המשתתפים זוכים ללמוד שפה שמשלבת בתוכה את תרבותם, ואילו הספרייה הלאומית מבטיחה כי גם הדורות הבאים יוכלו להמשיך לקרוא ולשמר את המורשת הכתובה של יהדות מרוקו. 

 

אווירה אינטלקטואליות וחמה

 

 

הרצון היה לפתוח קורס קטן ואינטימי בן 15 משתתפים, אך בשל הביקוש הגבוה הורחב ליותר משלושים, כאשר עשרות רבים יאלצו לחכות לקורס הבא. רוב המשתתפים הם אכן בני הדור השני, גברים ונשים בגילאי 60-50, אבל גם צעירים יותר ומבוגרים יותר הסתערו על ההזדמנות ללמוד את השפה על בוריה. לקורס הזה נדרשה היכרות מקדימה עם השפה. כדי להתקבל, המועמדים התבקשו לעבור סוג של מבדק עצמי כדי לוודא שאת הבסיס הם מכירים.


"הקורס מתאפיין באווירה אינטלקטואליות וחמה," מספרת סימון. "מצד אחד, רוב הלמידה מבוססת על טקסטים שנמצאים על מדפי הספרייה הלאומית, תוך התמקדות בקונטקסט ההיסטורי שלהם, אבל מצד שני יש גם פולקלור – למשל חזרה לפתגמים היפים – שאת חלקם בוודאי מכירים המשתתפים מסבא וסבתא ומההורים. וכך נוצר חיבור חם במיוחד בין המשתתפים – שהרי לכולם מדובר גם בסוג של מסע נוסטלגי. אווירה כזו מתרחשת גם בקורסים אחרים שמתמקדים בשפות מסורתיות, שכן לכולם יש את החיבור למשפחה ולמסורת".

 

המשתתפים אפילו פתחו קבוצת וואטסאפ משלהם, שבה הם מחליפים תמונות ממרוקו, סיפורים, פתגמים – והכל כמובן במרוקאית-יהודית כדי להמשיך לתרגל את השימוש בשפה.

 

פסק זמן לפתגם במרוקאית:

"זוואז בלא מחבה-נדאמה"

תרגום: "נישואים ללא אהבה – חרטה"

האזינו ותרגלו: 

 

אז מה הלאה?

ההצלחה האדירה של הקורס הזה מבטיחה את קיומם של קורסי המשך. פרסום הקורס באמצעי התקשורת הביא לגל של בקשות מכל רחבי הארץ ומאנשים בני כל הגילאים לפתוח קורסים נוספים מסוגים שונים. ואכן, ייתכן שבעתיד הקורס יפתח גם לצעירים שלא מכירים כלל את השפה מהבית, אבל הם בעלי רצון עז להתעמק בשפה. בנוסף, ייתכן יפתחו קורסים דומים גם בשפות יהודיות שהתפתחו במדינות אחרות, כדוגמת לוב, טוניס, עיראק, או תימן.

 

סימון לא מסתפקת בהישארות בתחומי מדינתנו. הקורס זכה גם לסיקור תקשורתי נרחב ואוהד מאוד גם במרוקו עצמה. אתרי אינטרנט ועיתונים רבים סיקרו בהרחבה את רצונם של הישראלים ללמוד את תרבות אבותיהם. "החלום שלי הוא לחבור אל הספרייה המלכותית ומוסדות מורשת נוספים במרוקו ובישראל," מסכמת סימון, "ולהקים ביחד ספרייה דיגיטלית משותפת לתולדות יהדות מרוקו במקום אחד שיהיה נגיש לכולם".