מה בספרייה > חדשות > "הוועדה משתתפת בצער המשפחה"

"הוועדה משתתפת בצער המשפחה"

אם שעלתה לארץ בחודש השמיני להריונה, ילדה את בנה יאיר באוהל המשפחה והסתירה אותו שם בגלל השמועות על חטיפת ילדים. בלחץ האב הגיע הילד יאיר לבית התינוקות במחנה כדי לעבור ברית מילה, ונעלם שם. להורים נאמר כי הילד נפטר, כשהתעקשו לראות גופה הציגו לפניהם גופת ילד בן 16. את גופת בנם לא ראו ההורים מעולם.

העדות הזאת, עדויות נוספות ודוח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948, חופשיים וזמינים כעת לקריאה מקוונת לכל אחד ואחת, מכל מקום בעולם.


 

  
 
ילדים לעולי תימן במושב גדעונה. צילום: פריץ כהן, לע"מ

בתקופה האחרונה, שוב עלתה לכותרות פרשת ילדי תימן, עם קריאה גוברת מהציבור ואפילו מחלק מנבחריו, להגיע לחקר האמת בנושא היעלמותם של ילדים בשנים הראשונות למדינה.
 
דוח ועדת החקירה הממלכתית האחרונה בנושא, הותיר שאלות רבות ללא מענה, ולראייה, המאבק לגילוי האמת בפרשה ממשיך עד היום.
 
מסקנות הוועדה פורסמו ב-2001, בדוח בן 1,828 עמודים שהתחלק לדוח ראשי בן 322 עמודים, ועוד שני כרכים של דוחות מסכמים אישיים שנשלחו למשפחות. החלקים הפומביים האלה נסרקו על ידי הספרייה ויהיו זמינים מעתה לצפייה מקוונת מכל מקום בעולם. על תוכן הפרוטוקולים של הוועדה הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת 2071, אך כיום נעשים מאמצים להתיר את פרסומם עוד לפני כן.

לחצו לקריאת הדוחות     

כידוע, ועדת החקירה שבראשות השופט יעקב קדמי, לא מצאה בסיס עובדתי לחטיפה מאורגנת וממוסדת של הילדים. היא כן מצאה מקרים בודדים שבהם הילדים נמסרו לאימוץ ללא ידיעת והסכמת הוריהם. במקרים אלה קיבלה הוועדה את ההסבר, שהסיבה למסירת הילדים לאימוץ, הייתה שהיו נטושים במוסדות כיוון שניתק הקשר בינם ובין ההורים.
 
עיון בדוח על נספחיו, מגלה מידע חשוב ומטריד שאפשר שלא הגיע לכלל הציבור, למשל, מידע על הקלות שבה נלקחו פעוטות לבתי החולים לתקופות ארוכות, בלי השגחה, בלי אמצעי רישום וזיהוי מספקים ולעתים בלי שניתן לבני המשפחה לראותם. כמו כן, מצאה הוועדה בחקירתה, מקרים רבים של ילדים שנפטרו ונקברו, בלי שהוריהם ידעו על כך. רוב מקרי ההיעלמות שבדקה הוועדה קשורים בילדי תימן, אך בין המקרים יש גם ילדים למשפחות שעלו מאלג'יר, מבולגריה, מלוב, מכורדיסטן, מצרים, ממרוקו, מעירק, מפרס, מתוניס ומתורכיה.   

בדוחות המסכמים האישיים שנשלחו למשפחות ומספרים על מסקנות הוועדה, חוזרים המשפטים "ההורים לא ראו גופה או חלקת קבר" ו"מן המידע לעיל עולה בוודאות שהילד נפטר", אך גם: "אין בידי הוועדה כל מידע היכול להצביע על סיבת המוות, תאריך הפטירה ומקום הקבורה".

כל הדוחות נחתמו במילים: "הוועדה משתתפת בצער המשפחה".

על הדוחות חתומים השופט יעקב קדמי (יו"ר הוועדה), השופטת דליה קובל וחבר הוועדה האלוף (מיל') דוד מימון.

הרבה מן ההורים הלכו לעולמם בלי לדעת מה קרה ליקיריהם, והתקווה היא שפרסום כל המידע על גורל הילדים, ייתן מעט מנוחה לבני המשפחות שמבקשים, בפשטות, לדעת את האמת על מה שקרה.