מה בספרייה > חדשות > שרה ברוורמן, אחרונת הצנחנים של היישוב העברי

שרה ברוורמן, אחרונת הצנחנים של היישוב העברי

לפני ימים אחדים הלכה לעולם שרה ברוורמן, אחרונת צנחני היישוב העברי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם השנייה. "שוריקה", שנולדה ברומניה בשנת 1918, עלתה ארצה בגיל 20 כחברה בהכשרה של תנועת "השומר הצעיר". בשנת 1942 הצטרפה שוריקה לפלמ"ח וגם סיימה קורס מפקדי מחלקות. בשנת 1944, לאחר שהנהגת היישוב נכשלה במאמציה לשכנע את הבריטים לפעול באורח נחרץ נגד מנגנון ההשמדה הנאצי, למשל על ידי הפצצת מחנה ההשמדה אושוויץ, עלה הרעיון להחדיר צנחנים ארץ-ישראליים מאחורי הקווים הגרמניים. מטרת המבצע, שזכה לכינוי "מבצע אמסטרדם", הייתה לסייע ליהודים בשטחי הכיבוש הנאציاם להכשיר אותם למאבק צבאי בנאצים, לחבור לפרטיזנים ולנסות לשבש את המאמץ המלחמתי הגרמני. 37 צעירים התנדבו למשימה המסוכנת, ובהם גם שוריקה ברוורמן.
 
 
​שוריקה וחבריה הוכשרו ברמת דוד ולאחר מכן במצרים. מדובר היה במבצע מודיעיני מורכב, וכל צנחן יועד לפעול בארץ שהוא שלט בשפתה, לאחר שנבנה עבורו סיפור כיסוי. שוריקה יועדה לפעול ברומניה. בכל אימוניה עברו עליה יחד עם חביבה רייק. נקודה שכאבה לשוריקה תמיד היא העובדה שהיא לא הצליחה להשלים את קורס הצניחה ברמת דוד.

ברגע המכריע, כשהיה עליה לקפוץ מדלת המטוס, היא נתקפה פחד ולא צנחה. ובכל זאת, היא נותרה בקבוצת הצנחנים, שכן סגולותיה האנושיות והמבצעיות קנו לה את מקומה. ואכן, באוגוסט 1944 היא יצאה למשימה מעבר לקווי האויב הנאצי. שוריקה כאמור לא צנחה, אך היא הונחתה ביוגוסלביה, ויועדה לעבור משם לרומניה, בעזרת הפרטיזנים היוגוסלבים. אלא שבינתיים המצב ברומניה השתנה, והמשטר הפרו-נאצי פינה מקומו למשטר שהצטרף לבעלות הברית. שוריקה פעלה יחד עם הפרטיזנים ולבסוף עברה לאיטליה ושבה לארץ ישראל.
 
עם שובה מאירופה שבה לפעילות בפלמ"ח וריכזה את הכשרת הנשים בצפון הארץ. עם הקמת צה"ל, בשנת 1948, הוטל עליה להקים את חיל הנשים, יחד עם שושנה גרשונוביץ', שהייתה בעברה קצינה בצבא הבריטי. שוריקה ברוורמן הדריכה בקורס המפקדות הראשון ולבסוף השתחררה מצה"ל בדרגת רב-סרן ושבה לקיבוץ שמיר, למרגלות רמת הגולן, שם התגוררה כל ימיה, לאחר שנמנתה על מייסדיו, בשנת 1944.
 
בניגוד לחנה סנש, שצנחה, נפלה בידי הנאצים בהונגריה והוצאה להורג בכלא בבודפשט, ובניגוד לחביבה רייק, שצנחה ופעלה בהצלחה בעורף האויב הנאצי עד שנלכדה והוצאה להורג, שמה של שוריקה ברוורמן לא קנה לו מקום בתודעה הציבורית הישראלית. מותה, ב-10 בפברואר 2013, לווה בשורה של מאמרים בעיתונים ואזכורים בתקשורת האלקטרונית. שוריקה ברוורמן כובדה בהדלקת משואה ביום העצמות ה-62 למדינת ישראל, בשנת 2010, אך עיקר פעילותה הציבורית רוב ימיה נעשתה בצנעה, בהרצאות לחיילים  וקצינים ובפעילויות שנועדו לשמר את מורשת חבריה הצנחנים.
 
והנה, בזכות פרויקט בר ובת המצווה של הספרייה הלאומית, נוערו באורח לא צפוי משקעי הזיכרון הלאומי הטמונים באוספים העצומים של הספרייה, וזמן קצר לפני פטירתה של שוריקה ברוורמן, זכה סיפורה לעדנה, ויותר מכך – לתחייה דווקא בידיה של נערה בת 12.
 
אביטל הלפרין, ילדת בת מצווה מהישוב שהם, באה לספרייה הלאומית במסגרת פרויקט בר ובת המצווה שהספרייה מפעילה בשנה האחרונה. הפרויקט מאפשר לבני ובנות מצווה לבוא לספרייה יחד עם בני משפחתם, ולחקור נושא שמעורר את סקרנותם כצעירים ישראלים המתחילים לעבור משלבי הילדות אל ראשיתה של בגרות. אביטל התעניינה בפרשת הצנחנים שהיישוב העברי שלח לאירופה בזמן השואה. היא הגיעה לקרוא על חביבה רייק ומשהו משך אותה לדמותה העלומה למחצה של שוריקה ברוורמן. אביטל החליטה שזה יהיה הנושא שהיא תחקור. וכך, אט-אט, היא החלה לגלות את שוריקה. בביקוריה בספרייה הלאומית היא מצאה חומרים על הצבא הבריטי, על גיוס נשים לצבא הבריטי, על ההתנדבות של בני היישוב העברי לשרת בצבא של המעצמה ששלטה בארץ ישראל ולא תמיד פעלה לטובת היהודים. על שוריקה עצמה אביטל לא מצאה חומר מרוכז. היו אלו יותר מכל אזכורים פה ושם, חלקי מידע, פיסות של זיכרון שהיו מובלעות בים החומרים שהספרייה הלאומית העלתה מקרביה למען ילדת בת המצווה מהישוב שהם. בשקידה ובהתמדה, תוך שהיא מסתייעת בצוות הספרייה, החלה אביטל הלפרין למפות את מה שהיא העלתה בחקירתה. היא בנתה "שמש מושגים" ובדקה על מה יש לה מידע ומה חסר לה. ובעיקר, צברה הנערה שאלות ועוד שאלות, בניסיון למלא את החסר, לסגור את החורים בסיפור, בדמותה של שוריקה ברוורמן.
 
במסגרת פרויקט בר ובת המצווה של הספרייה הלאומית, חשוב לצוות מחלקת החינוך של הספרייה שהנערים יפיקו דבר-מה מוחשי, תוצר של ממש של עבודתם הנמשכת כשלושה חודשים. אביטל הלפרין הכינה כרזה מפורטת על שוריקה ברוורמן. ובכל זאת, היא חשה שחסרים לה חלקים חשובים בדיוקן ההיסטורי, האנושי והאישי של אחרונת הצנחנים של היישוב העברי בימי השואה שנותרה בחיים. או-אז גמלה בלבה של אביטל ההחלטה לנסוע צפונה לקיבוץ שמיר ולפגוש את הגיבורה הלאומית, שהייתה כעת גם גיבורה אישית שלה בכל מובן.
 
והמפגש התרחש. אביטל נסעה אל שוריקה, מלווה בצוות צילום שתיעד את הרגעים המרגשים במפגש בין האישה והנערה, זאת בת 94 וזאת בת 12. במפגש הנדיר שאלה אביטל את שוריקה מה הוא הרגע המשמעותי ביותר עבורה, מכל מהלך חייה הארוכים והסוערים. להפתעת הנערה, ענתה שוריקה ללא היסוס, שהרגע המרגש בחייה היה ליל העלייה על הקרקע של קיבוצה, קיבוץ שמיר. היא הפליגה בפרטים על הלילה האפל שבו עלו החברים והקימו ישוב עברי מבודד, 250 מטרים בלבד מהצבא הסורי, בעוד הצעירים שומעים את החיילים הסורים, ואלו בוודאי שומעים את החלוצים אנשי "השומר הצעיר".
 
שוריקה ואביטל קבעו להיפגש פעם נוספת. אלא שלמרבה הצער, שבועיים וחצי לאחר הפגישה בין השתיים, הלכה שוריקה ברוורמן לעולמה.
 
אך בידיה של אביטל הלפרין נותר מסמך אישי יקר מציאות, תיעוד בקול ובתמונה של המפגש שלה עם הגיבורה שלה. כעת, כשהטבע עשה את שלו ושוריקה ברוורמן מצטרפת לדמויות הרבות המאכלסות של תולדות העם והמדינה, הופכת לפיסה של היסטוריה, עבודת התחקיר העיקשת של בת המצווה משהם תצטרף לחומרים השמורים בספרייה הלאומית בירושלים. בזכות פרויקט בר ובת המצווה של הספרייה, מועשר כעת הזיכרון האצור בספרייה בפרטים חדשים על שרה ברוורמן, פרטים שלא היו ידועים קודם לכן. אם קודם לכן הייתה שוריקה ברוורמן קיימת בשברי פרטים, בהשתקפויות, בסדקים באוספי הספרייה, הרי שכעת תורמת אביטל הלפרין בת ה-12 מסמכים ראשוניים, פיסות של זיכרון חי הבונות סיפור בפני עצמו, שגם הוא מצטרף לזיכרון הלאומי השמור לדורות בספרייה הלאומית.