מה בספרייה > חדשות > פרופ' רוברט (סלומון) ויסטריך: מילים לזכרו

פרופ' רוברט (סלומון) ויסטריך: מילים לזכרו

ב-19 במאי 2015 הלך לעולמו פרופ' רוברט ויסטריך, היסטוריון וחוקר בעל שם עולמי. ויסטריך, שנולד בקזחסטן בשנת 1945, להורים שברחו מפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה, גדל והתחנך באנגליה. ויסטריך סיים תואר ראשון ושני בהיסטוריה באוניברסיטת קיימברידג', ולאחר מכן התגורר בארץ במשך כשנה. עם שובו לאנגליה המשיך בלימודיו, ובשנת 1974 השלים דוקטורט בהיסטוריה באוניברסיטת לונדון, עם מחקר על היחס של השמאל ליהודים במאה ה-19. ויסטריך פנה לעסוק בחקר השואה ובתולדות האנטישמיות, ובשנת 1982 עלה ארצה והתקבל כמרצה באוניברסיטה העברית. ויסטריך חיבר ספרים רבים שעוסקים בפשיזם, ביהודים בתנועות הסוציאליסטיות, ביחס לציונות באירופה ובתולדות הפשיזם, האנטישמיות והאנטי-ציונות. בשנת 2010 ראה אור ספרו המונומנטלי, "A Lethal Obsession: Antisemitism – From Antiquity to Global Jihad". בנוסף לעבודתו האקדמית, ויסטריך היה מעורב גם בקולנוע תיעודי, בישראל ובעולם, ובכלל זה בכתיבת תסריטים לרשת PBS האמריקנית (על פי אחד מספריו), ל-BBC באנגליה ("Good Morning, Mr. Hitler") ועוד. בשנת 1999 היה פרופ' ויסטריך חבר בוועדה של הוותיקן לחקר תפקידו של האפיפיור פיוס ה-12 בשואה, כשכוונת הוותיקן הייתה להפוך את פיוס ה-12 לקדוש. בעקבות עבודת הוועדה התפרסם דו"ח שהעלה שאלות אך לא הגיע למסקנות, ככל הנראה עקב מגבלות בגישה למלוא התיעוד שבידי הוותיקן. רוברט ויסטריך ניהל את המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית. הוא נפטר כשהיה אמור לשאת נאום בפני הסנאט האיטלקי על אודות התגברות האנטישמיות.​

​על פרופ' ויסטריך כותבת גליה גרבלר-ריצ'לר מהספרייה הלאומית:

 

לא קל לכתוב בצורת עבר על פרופ' רוברט ויסטריך, שכן נראה שתנופת עשייתו הציבורית רק הלכה והתעצמה בשנים האחרונות. השורות חולפות בראשי ובדרכן אל המקלדת, אני נזהרת בבחירת המילים. הייתה לו לוויסטריך רגישות של בלשן למשמעויות המילים, ועל כן אני בוחנת ומגלגלת כל מילה לבדוק אם אין היא משתמעת באופן נוסף השופך אור שונה על דבריי.


ויסטריך היה חוקר מהשורה הראשונה בתחומו, אך בליבם של רבים כמוני הוא ייזכר כמורה דגול אשר חינך ליסודיות, למחשבה יצירתית ולריבוי מקורות. לא זכור לי מתקופת לימודיי מורה שטרח כה רבות שכל אחד משיעוריו ילווה מעבר לטקסטים גם בצלילים, בסרטים ובתמונות. ויסטריך היה משמיע לנו תסכיתים וראיונות וגם מקרין בפנינו סרטים. ודאי שברובם היה הוא שותף בהפקת החומר ככותב וכיועץ, אולם היה בכך הרבה מעבר לחיבה לתקשורת. היה כאן מסר, אלינו כסטודנטים להיסטוריה, שאל לנו להתבצר במגדל השן האקדמי, שמוטל עלינו למצות מההיסטוריה את הידע שישרת את בני תקופתנו לצורך קבלת החלטות מושכלות ובעלות פרספקטיבה רחבה. ואולי המושג הזה – "פרספקטיבה רחבה", מסמל עבורי יותר מכל את דמותו. שיעוריו החלו בדרך-כלל בשאלת פתיח שהופנתה אלינו. לא תמיד עמדנו על הקשר בינה ובין נושא השיעור בתחילתו, אך בתומו יכולנו לראות את המחשבה העמוקה שהייתה משוקעת בה.  שני הממדים הללו – עומק ורוחב היריעה, פותחו אצל ויסטריך עד תומם. הוא נהג לפתוח את הנושא החדש מלוא רוחבו ואז ליצור מעין צלילת עומק לפרטים הקטנים. דהיינו, אחרי שאלת הפתיח הנינוחה היה הוא פורש בפנינו אינסוף נתונים. מחברותיי מאז עמוסות לעייפה מושגים ושמות של אנשים, מקומות ושנים. כל שם חדש נכתב בפעם הראשונה על הלוח באותיות קידוש לבנה. ואנחנו יושבנו מולו פעורי פה, משתדלים לעקוב ולא לאבד את רצף מחשבתו.


ויסטריך אהב את הבמה, אף אם לעיתים קרובות היה זה שולחן פשוט באחד מחדרי הלימוד הרבים של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. לא אשכח איך היה מרצה לפנינו ובת צחוק הייתה נסוכה על פניו.


יהי זכרו ברוך.