מה בספרייה > חדשות > כך נימנע ממלחמת דת בירושלים הקדושה

כך נימנע ממלחמת דת בירושלים הקדושה

​​האמנם האל בחר בירושלים לעיר קדושה או שמא בני האדם בחרו בה? האם יש תקווה לחיים שלווים ולעתיד טוב יותר בעיר ששלוש הדתות בה שלובות זו בזו ובאבניה העתיקות ללא הפרד? אמונה אלון, סרי נוסייבה ועמוס עוז ברב-שיח מתוך הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית.   

 

 

 

באולם מלא מפה לפה במשכנות שאננים התבקשו משתתפי המושב "ירושלים והמפגשים עם הקדושה" להשיב על השאלה: "כיצד נבטיח עתיד טוב יותר לירושלים – עיר שלוש הדתות ובירת מדינת ישראל?" הנה טעימה מהתשובות המרתקות שהם השיבו.


למשתתפי המושב, אנשי ספרות ואקדמיה מאמונות שונות וממקומות שונים, היו בהחלט תשובות שונות בתכלית לשאלה: הסופרת אמונה אלון סיפרה שביהדות כמו בנצרות, ירושלים מחולקת ל"ירושלים של מטה" ו"ירושלים של מעלה", אך יש הבדל מהותי והוא שביהדות ירושלים של מעלה – ירושלים השמימית - היא בבואה של ירושלים של מטה, ולא להיפך. לפי האמונה היהודית, היות שהאל אהב כל כך את "ירושלים של מטה", הוא בנה לעצמו העתק שלה בשמים. מכאן, כל מה שקורה ב"ירושלים של מטה", ירושלים שבני האדם שולטים בה ואחראים לגורלה – משפיע באופן עמוק על הנעשה ב"ירושלים של מעלה".

הסופר עמוס עוז בחן את השאלה מזווית אחרת: לשיטתו, המלחמה האמיתית בין שלוש הדתות נובעת מהפנאטיות של מאמינים קיצוניים משני הצדדים. אותם קיצוניים אמנם מדברים על זכויות כמו לדוגמא, הזכות של יהודי לעלות ולהתפלל בהר הבית, אך הם מתכוונים למעשה לחובות: חובה על כל אדם לעלות להר הבית ולהתפלל שם, חובה על המשטרה לאבטח, חובה על המוסלמים באזור להוריד את הראש. כנגד הפנאטיות המתעוררת בשני הצדדים מציע עוז לעורר את הסקרנות. מי שסקרן מתעניין בדעותיו, ברצונותיו ובתחושותיו של האחר, ואילו מי שבטוח שכל התשובות בידיו, כלל לא מרגיש צורך להכיר ולהבין את האחר.

הסופר סרי נוסייבה, טען שהפתרון לעתיד טוב עבור ירושלים לעולם לא יהיה טמון בדת. הפתרון טמון בהסכם שלום שחייב לעבור דרך החברה האזרחית ודרך הפוליטיקה – קודם כל הסכם בין הישראלים והפלסטינים, ובעקבותיו תהיה גם אפשרות לשינוי בנטייה של כל אחת מהדתות המתחרות לחוסר פשרות. הוא עמד על הצורך בפתרונות פרקטיים לבעיות פרקטיות. הדתות, לדעתו, לא מאפשרות להגיע לפשרה מעשית, כי הן מושכות אליהן גישות בלתי ניתנות לגישור. נוסייבה חלק על טענתה של אלון כי האל בחר בירושלים. לדעתו, האל לא בחר בירושלים - אותה נקודה קטנה בתוך יקום עצום. לדבריו, רק כשנבין זאת וכשנבין שבני האדם ולא האל הם אלה שבחרו בירושלים להיות לעיר קדושה, נוכל להתחיל לדבר ולהגיע לפתרונות.


בעקבות שאלה מהקהל, ביקש עמוס עוז לחדד את ההבדל בין הגישה שלו לבין גישתו של נוסייבה: אם נוסייבה מבקש לשים את הדת בצד כדי להגיע לפתרון, עוז מאמין שגם לדת יש מקום במציאת הפתרונות. הרי לא כל אדם דתי מחזיק בהכרח בדעות קיצוניות, ויש חילונים פנאטיים ודתיים פלורליסטים המתעניינים בדתו או בתרבותו של האחר, ואפילו יכולים להעריך את הממד החילוני שבחיי האחר.

צילום: חנן כהן, הספרייה הלאומית