מה בספרייה > עותקי חובה > נתונים סטטיסטיים > מי שולט על החדשות שלנו?

מי שולט על החדשות שלנו?

 דוח מיוחד לרגל שנת השבעים בוחן את התפתחות העיתונות המודפסת בישראל משנת הקמתה ועד היום

​• בסך הכול יצאו לאור בישראל 85 עיתונים יומיים – 24 מהם הוקמו בעשור הראשון למדינה.

• תוחלת החיים הממוצעת של עיתון בישראל היא 23 שנים.

• למעלה ממחצית העיתונים (56%) שיצאו לאור בתש"ח היו בבעלות מפלגתית, לעומת 5 היום

(4 עיתונים מזוהים כיום עם מפלגות חרדיות ועיתון אחד מזוהה עם המפלגה הקומוניסטית).

• 14 מתוך 17 העיתונים היומיים הפועלים כיום מפעילים אתרי חדשות.

• מספר העמודים בעיתוני סוף השבוע בתש"ח היה בממוצע 8 לעומת כ-200 עמודים כיום.

 

לרגל שנת השבעים למדינה מפרסמת הספרייה הלאומית דוח מיוחד שבוחן את ענף העיתונות המודפסת בישראל בעבר ובהווה: מה השתנה בעיתונות ב-70 השנים האחרונות, אילו מגמות אפיינו את העשורים השונים ואיך נראית העיתונות המודפסת בעידן הרשתות החברתיות.

 

בחינת ענף העיתונות המודפסת בארץ הוא נושא מרתק במיוחד נוכח העובדה שישראל נחשבת לאחת המדינות עם השיעור הגבוה ביותר של עיתונים ביחס למספר התושבים שלה. זאת ועוד, העשור הראשון למדינה, שהיו בו שתי מלחמות ותקופות של צנע ומיתון, היה גם העשור האינטנסיבי ביותר בתחום המו"לות של העיתונים היומיים – לא פחות מ-24 עיתונים נוסדו בין 1958-1948 ובסה"כ יצאו לאור בשבעים שנותיה של המדינה למעלה מ-85 עיתונים יומיים.

 

כ-60% מהם היו בעברית, אולם עיתונים יצאו בחלוף השנים בעשר שפות נוספות: ערבית, אנגלית, יידיש, רוסית ועוד.

 

הדוח גם מלמד כי העשורים שבהם נסגרו הכי הרבה עיתונים היו העשור הראשון והחמישי למדינה. ועם זאת, מספר העיתונים היומיים היום הוא הנמוך ביותר מאז קום המדינה, ועומד על 17 עיתונים יומיים בלבד.

 

יצוין כי הדוח המובא כאן מתייחס אך ורק לעיתונים היוצאים לאור בישראל על בסיס יום – יומי והוא אינו כולל שבועונים, ירחונים, מקומונים וכדומה.


שפות העיתונים

ניתוח ענף העיתונות בישראל מלמד שחל צמצום במגוון העיתונים המודפסים היום לעומת שלל העיתונים שפעלו בארץ בשנות קום המדינה. בתש"ח יצאו לאור 25 עיתונים, ואילו היום, כשהאוכלוסייה בארץ הוכפלה פי עשר, ישנם רק 17 עיתונים מודפסים.


בנוסף, בתש"ח, מלבד עברית, אנגלית וערבית היו עיתונים יומיים גם בצרפתית, גרמנית והונגרית. עם גלי העלייה, מיד לאחר קום המדינה, התווספו עיתונים בשפות כמו בולגרית, פולנית, רומנית ויידיש. כל העיתונים האלו נסגרו בשנות החמישים והשישים, כאשר העולים החדשים כבר למדו את השפה והעדיפו לקרוא בעברית. עם זאת, עיתונות רוסית, שלא הייתה קיימת בשנים הראשונות, התפתחה וגדלה בעשורים האחרונים, עקב גלי העלייה הגדולים מבריה"מ בשנות השבעים ובשנות התשעים - שנים שבהן הגיעו לארץ כמיליון עולים מברית המועצות לשעבר. כיום פעיל בישראל רק עיתון יומי אחד בשפה הרוסית.


 

סוד כוחו של העשור הראשון

העשור הראשון של עיתונות ישראלית, משנת 1948 עד 1958, הוא העשור האינטנסיבי ביותר בתחום המו"לות של עיתונים יומיים – 24 עיתונים נפתחו, יותר מפי שניים מכל עשור אחר. מה אפשר ללמוד מכך?


• גידול עצום באוכלוסייה עם פתיחת שערי הארץ לעולים. בעשור זה גדלה אוכלוסיית ישראל ב-250% והיה צורך להציע לציבור חדשות ומידע אמין אמינות במגוון רב של עיתונים.


• מדובר בהיקף עלייה חסר תקדים הן במספר העולים והן במספר המדינות מהן הגיעו העולים. בעלי העיתונים הבינו  שרבים מהעולים רוצים (ויכולים) לקרוא בשפת אימם. ואכן, רק 66% מהעיתונים בעשור הראשון יצאו בשפה בעברית, ערבית ואנגלית. כל שאר העיתונים יצאו בשפותיהם של העולים: גרמנית, הונגרית, צרפתית, רומנית, יידיש, בולגרית ופולנית.


• כמה עיתונים בראשית המדינה המשיכו את עולם העיתונות היהודית ששגשגה באירופה בשנים שלפני השואה והצליח להיבנות מחדש בישראל. חלק מהעיתונים היו המשך כמעט ישיר של העיתונים שחרבו ונסגרו באירופה וחלק פעלו ברוח אותם עיתונים. דוגמה לכך הוא העיתון בהונגרית "Uj Kelet", מהעיירה קלוז' שבטרנסילבניה, שבאוגוסט 1948 עבר לפעול בתל אביב עם רבים מכותביו ועורכיו.


 

סה"כ העיתונים לפי שפות שיצאו לאור בשנים 2018-1948 עיתונים שיצאו בשנת 1948 עיתונים שיצאו בשנת 2018
אנגלית721
בולגרית1  
גרמנית11 
הונגרית11 
יידיש1  
עברית511713
ערבית1032
פולנית1  
צרפתית51 
רומנית2  
רוסית5 1
סה"כ852517

אורך החיים של העיתונים בישראל

בשונה מספר היוצא לאור כיחידה עצמאית ועל פי רוב חד פעמית, עיתון יומי הוא למעשה מוצר דינמי בעולם הדפוס. עיתון יכול להפוך משבועון ליומון; הוא לעיתים משנה את שמו; לפעמים אפילו נסגר לזמן מה – והינה שוב מתעורר לעשור של פעילות. עיתונים מתחברים ומתפצלים, מתמזגים ונסגרים, משנים את נושאי המדורים, את תוכני המוספים את היקף העמודים ולמעשה עוברים כל הזמן שינויים ותמורות.


ישנם עיתונים ששורדים שנים רבות, וישנם עיתונים שאורך חייהם קצר יחסית. הזמן ממוצע שבו עיתון מחזיק מעמד בישראל הוא 23 שנה, אבל זהו רק ממוצע וקיימת שונות רבה בתוחלת החיים של העיתונים בארץ: שישה עיתונים נסגרו כבר בשנת פעילותם הראשונה (שניים מהם בתש"ח) ומקצתם תוך שבועות בודדים. עם זאת, יש עיתונים שהאריכו ימים מעל 90 שנה כמו עיתון הארץ, שנוסד ב-1919 והוא פעיל כבר 99 שנה, ובמקום השני ""Uj Kelet ההונגרי, שעבר לישראל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והמשיך לצאת עד שנת 2015 (הוא פעל 93 שנים).


מבין העיתונים שהיו פעילים בארץ בתש"ח, רק חמישה נשארו עד היום: הארץ, ידיעות אחרונות, מעריב (שנוסד בתש"ח), Jerusalem Post (שנקרא לפני כן ""Palestine Post) ו-الاتحاد –אל-איתיחאד. העיתונים דבר, הצפה ועל המשמר האריכו ימים גם הם עד שנסגרו. מבין העיתונים שנפתחו אחרי תש"ח, העיתון החרדי המודיע הוא הוותיק ביותר (68 שנה). ל"עצטע נייעס", "Viata Noastra" ו"שער למתחיל" פעלו גם הם שנים רבות עד סגירתם.

העיתונות בעידן האינטרנט

המו"ל של עיתון הארץ היה הראשון שהקים בשנת 1996 את האתר IOL, ואחריו בשנת 2000 עלה אתר Ynet מבית ידיעות אחרונות. נכון להיום, ל-14 מתוך 17 העיתונים היומיים יש אתר אינטרנט, כאשר יוצאי הדופן הם שלושה עיתונים של הציבור החרדי שאינם מפעילים אתר. עם זאת, יש לציין כי אחד העיתונים שולח מהדורה אלקטרונית במייל והשני מנהל עמוד פייסבוק. כמו כן, קיימים אתרי חדשות חרדים ברשת שאינם קשורים לעיתונים המודפסים. 

 

מי שולט על החדשות שלנו?

בעוד שהיום מספר העיתונים המצהירים על זהות מפלגתית קטן מאוד, הרי שבתש"ח תמונת העיתונות הישראלית הייתה הפוכה - מרבית העיתונים בעלי התפוצה הרחבה היו מזוהים באופן מובהק עם המפלגות שהיו קיימות אז. כך למשל עיתון דבר שהיה מזוהה עם מפא"י, עיתון על המשמר היה ביטאונה של תנועת השומר הצעיר (מפ"ם) ועיתון הצפה היה שופרה של המפד"ל.  נתונים המחזקים זאת ניתן למצוא במאמרו של יחיאל לימור (1999) המציין שמתוך 44 עיתונים שפעלו מ-1948 (ונסגרו), 24 היו מזוהים מפלגתית, אחד היה בבעלות ממשלתית ו-14 עיתונים היו בבעלות פרטית. כלומר: 56% מהעיתונים בראשית המדינה היו בבעלות מפלגתית. יוצאי הדופן בעיתונים היוצאים לאור היום הם בעיקר העיתונים החרדים: יתד נאמן (השייך לדגל התורה), הפלס (שקם נוכח מחלוקת בתוך הזרם הליטאי), יום ליום (ש"ס) והמודיע (שייך לאגודת ישראל).


גורם נוסף לריבוי העיתונים (לרבות איחודים, פיצולים ומיזוגים) שפעלו בעשור הראשון למדינה הוא מגוון המפלגות שפעלו בראשית שנות המדינה והדינמיקה שהייתה ביניהן. למעשה, כמעט כל מפלגה החזיקה עיתון יומי וכל שינוי במפה הפוליטית עשוי היה להוביל למיזוג או לפיצול הבמה המודפסת שלהם.


מבין חמשת העיתונים הגדולים הפעילים מקום המדינה ועד היום בולטת היציבות בבעלות הפרטית והמשפחתית. הן עיתון הארץ והן עיתון ידיעות אחרונות, נמצאים בבעלות פרטית. הארץ נרכש ב-1935 על ידי משפחת שוקן, וידיעות אחרונות נקנה סמוך להקמתו על ידי משפחת מוזס ומאז לא שינו בעלות. לעומתם, העיתונים מעריב וה-Jerusalem Post, שינו בעלויות בחלוף השנים וכיום אף שייכים לאותה קבוצת השקעות. יוצא הדופן הוא  וالاتحاد – אל-איתיחאד - עיתון מפלגתי יומי יחיד בשפה הערבית, שנוסד על ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית ועדיין נמצא בבעלותה.


 

עוד נתון מעורר מחשבה בעניין המו"לים – בירת העיתונות היא תל אביב. 62 מבין 85 העיתונים שיצאו לאור בארץ קבעו את המערכת שלהם שם. מעטים מאוד העיתונים שיוצאים בירושלים (והמספר הנמוך כולל גם 7 עיתונים שיצאו בעבר בשפה הערבית).

עיתונים במשקל כבד

אפשר להתווכח על השפעתה ומעמדה של העיתונות המודפסת בארץ, אולם אין להתכחש למשקלם הפיזי של העיתונים שהולך וגדל עם השנים. מספר העמודים לעיתון יומי ממוצע גדל מארבעה עמודים ביום חול בשנת 1948, ליותר משבעים עמודים ביום חול בשנת 2018. במהדורות העיתונים של יום שישי חל גם כן גידול עצום - משמונה עמודים בממוצע בתש"ח למעל 200 עמודים בעיתוני סוף השבוע כיום.


אומנם שיא הגינס לעובי עיתון שמור לניו יורק טיימס, שמהדורת סוף השבוע שלו עומדת על למעלה מ-1,600 עמודים במשקל 5.4 קילו (השיא נמדד בשנת 1987, ומאז העיתון הצטמצם), אולם עיתוני ישראל, מרובת החגים והמועדים, לא רחוקים כל כך מהעיתון האמריקאי בחגים החלים בסופי שבוע.

 

יחד עם זאת, חשוב לציין כי אל מול המגמה של עיבוי העיתונים במשך עשרות השנים, לרבות בעיתוני סוף השבוע והחגים, ניתן לראות בשנים האחרונות גם את תחילתה של מגמה הפוכה: צמצום גודלם של עיתונים יומיים, או הוצאה של מהדורות עיתונים מודפסות מצומצמות יותר. עיתונים אלו מחולקים במקרים רבות בחינם ברכבת, בקמפוסים ועוד. הסיבות לכך מגוונות, אך ניתן לראות זאת כחלק מהמגמה של שחיקת מעמדה של התקשורת בדפוס שמוביל לצמצום מודעות ופרסומות, מגמה שנמצאת רק בראשיתה אך ייתכן שתוביל את המו"לים לצמצם את השקעתם בעיתונים ולהגביר את השקעתם באתרי החדשות ובדיגיטל.