הבניין בגבעת רם

 בניין הספרייה בגבעת רם

בסוף 1953 הוחלט, כי יש להתחיל בהקמת בית ספרים בקריית האוניברסיטה החדשה בגבעת רם והוכרזה תחרות פומבית לתכנון המבנה במרכז הגיאוגרפי-פיסי של הקריה. הוחלט להקים צוות משותף לשם הכנת התכנית הסופית. צוות האדריכלים היה מורכב משלושה משרדי תכנון: האדריכלים אמנון אלכסנדרוני ואברהם יסקי; האדריכלים זיוה ארמוני וחנן הברון ממחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד והאדריכלים מיכאל נדלר, שולמית נדלר ושמעון פובזנר. חבר השופטים הביא לתשומת לב המתכננים, כי הוא רואה בתכנית האדריכלים זיוה ארמוני וחנן הברון את התכנית הקרובה ביותר להנחיות חבר השופטים. ​

בניין הספרייה

עבודת התכנון, שהחלה ב-1956, היתה כרוכה בלימוד הבעיות הסבוכות והרבות של מבנה כה גדול ומורכב. בהדרכה בנושא ובתהליך התכנון נעזרו האדריכלים בצוות הבכיר של עובדי בית הספרים הלאומי ובמנהל ד"ר קורט וורמן.
 בניית הספרייה הלאומית בגבעת רם
השלמת בניין הספרייה הלאומית היתה כרוכה במאמץ יוצא דופן לאותם ימים. כדי להתקין את מערכות מיזוג האוויר על גג הבניין הסתייעו במסוק מדגם סיקורסקי, שאותו הצליחה הנהלת האוניברסיטה "לגייס" מחיל האוויר.  
 
הבניין, ששטחו כ-20,000 מ"ר, נקרא על שם ליידי דיוויס מקנדה והוא בנוי משלוש קומות מרתף, היוצרות מעין טרסה בצלע ההר; מעל קומת עמודים שקופה ישנו גוש מסיבי כמעט אטום בן שתי קומות. כך – למרות המידות הגדולות – הבניין אינו בולט יתר על המידה בתוך הקריה, וצורתו נשארה פשוטה ונקייה. 
 
בקומת הכניסה, הגובלת בכיכר המרכזית של האוניברסיטה, נמצאים אולמי הקטלוגים, ההשאלה וההנהלה; מקומה זו מוביל גרם מדרגות רחב לשתי קומות, הנתונות בגוש, שרובו אטום כלפי חוץ ופתוח כלפי שתי חצרות פנימיות, המשמשות מעין ריאות לבנין. בגוש זה, פרט לאולמות הקריאה הראשיים, אוספים מיוחדים, עיתונות וחדרי עיון ומחקר לסגל האקדמי. מול גרם המדרגות נקבעו בשנת 1984 חלונות צבעוניים, המוקדשים לחזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו, שיצר האמן מרדכי ארדון. אולם קריאה בספרייה הלאומית
  
באולמות הותקנו 600 מקומות ישיבה לקוראים, אשר להם גישה חפשית לספרים, הנמצאים באולמות אלה. לשני אולמות הקריאה הראשיים למדעי היהדות והמזרח ואולם הקריאה הכללי יש גובה כפול, ויציע, העובר לכל אורכם. האולמות הללו מוארים באור טבעי מבוקר באמצעות 135 כיפות שקופות המהוות חלק אינטגרלי ממבנה הגג.

 

מחסני הספרים מאותרים בשלוש קומות מרתף, מתחת למפלס קומת הכניסה, ובהם יש כיום למעלה מארבעה מיליון כרכים, מלבד חדרי עבודה לכריכייה וצילומי מיקרופילמים, וכן האדמיניסטרציה של הספרייה. העיצוב האלגנטי של פנים הבניין בוצע על ידי משרד האדריכלים דורה ויחזקאל ואריה נוי. 
 
בית הספרים הלאומי הוא אחד מציוני הדרך הבולטים באדריכלות בארץ מאז הקמת המדינה ועד היום. צורת הבניין משקפת את הערצתם הרבה של חברי צוות התכנון לעקרונות העיצוב של לה-קורבוזייה – ובמיוחד לעקרון העמוד (הפיולטי) ולחלון הרצועה האופקי. הבניין ממחיש טוב מכל בניין אחר את המרכיבים והמאפיינים של הסגנון הבינלאומי "הקלאסי" ואת ההשפעה העצומה שהיתה לתורת התכנון העיצובית של האדריכל לה-קורבוזייה על האדריכלות בארץ. ד"ר מיכאל לוין בספרו עיר לבנה כותב:  

"התפיסה, העומדת ביסוד עיצובו של בניין הספרייה, שואבת את השראתה מאדריכלות שנות השלושים. הבניין מהווה הגדלה, בקנה מידה עצום, של בית פרטי  –  וילה סבואה בפוסאי (1931-1929)  –  יציר המופת של לה-קורבוזייה ושל הסגנון הבינלאומי בכלל. במלים אחרות, המדובר כאן בטרנספורמאציה של בית-מגורים פרטי לבניין ציבורי בעל חשיבות כלל-לאומית. בניין הספרייה מעוצב כקוביה, הניצבת על עמודים חפשיים. בדומה לקומת הקרקע בפוסאי, משתרעת גם קומת הקרקע בספרייה, המוקפת קירות־זכוכית, רק על חלק מן השטח שמתחת לעמודים". (לוין 1984, עמ' 28-25).
במאמרו "אדריכלות מודרנית מונומנטאלית – בין ירושלים לבירות העולם", ממשיך ד"ר לוין בהסבריו וכותב:  

"הדמיון בין הספרייה הלאומית ווילה סבואה הוא, כמובן, צורני בלבד. מבחינה פונקציונאלית שונים לחלוטין הצרכים של ספרייה מאלה של בית פרטי. ההסתמכות על וילה סבואה מתבטאת בבנייה על עמודים בקומת הקרקע, שהיא קטנה בהרבה מן הקומות שמעליה, קירות זכוכית, ראמפות ומדרגות ספירליות המקשרות מפלסים, חלונות פס וגג שטוח עם אלמנט פיסולי אסימטרי. קירות הספרייה הלאומית מצופים באבן נסורה ומלוטשת, המיועדת ליצור אפקט דומה לקיר מטוייח ומסוייד בלבן (אלא שבמשך השנים בוגדות האבנים, באלה שבחרו בהן, ומתכסות בפאטינה המשנה את גון האבנים בצורה לא אחידה). בספרייה הלאומית ניתן למצוא גם חדר מרכזי דו-מיפלסי, בדומה לוילות אחרות של לה-קורבוזייה מאותן שנים". (לוין 1984א', עמ' 62).  
אולם קריאה בספרייה הלאומית
 
את הגינון סביב הבניין ובחצר השקועה של הקפטריה בקומת הקרקע התחתונה, תכנן אדריכל הנוף האמריקאי לורנס הלפרין. אף על פי שחלפו יותר מארבעים שנים מאז חנוכת הבניין, הוא שמר על אופיו האלגנטי, ייחודו ויופיו המקורי. בכתבה "דור הנפילים" מציינת אסתר זנדברג:

"בניין הספרייה המוקדם והבולט ביותר בדור הנפילים של הספריות בישראל הוא בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בגבעת-רם בירושלים... בניינים ישראליים עכשוויים שנראים טוב כמוהו, וודאי שלא ייראו כך אחרי עשרות שנים... יש בו הידור צנוע, אינטמיות ויופי... הלב נצבט מול איכות הבנייה והטעם הטוב, שכמעט נעלמו מאז מהאדריכלות הישראלית". (אסתר זנדברג, "הארץ", גלריה, 17.9.01).
מתוך: קרויאנקר, דוד. קריית אדמונד י. ספרא גבעת-רם: תכנון ואדריכלות,  2002-1953; תחקיר ועריכה – ליאורה קרויאנקר.  ירושלים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2002. ע'  127-122.  
אולם קריאה לחקר היהדות
אולם קריאה לחקר היהדות
אולם הקריאה למדעי היהדות מציע מתן שירות לקהל שמתעניין בנושאי היהדות וארץ-ישראל.
למידע נוסף
אולם קריאה מזרח
אולם קריאה מזרח
אולם הקריאה לחקר האסלאם והמזרח התיכון מושך אליו קוראים, חוקרים וסטודנטים מישראל, ומהווה בית לחוקרים מאירופה ומארה"ב.
למידע נוסף
אולם הקריאה הכללי
אולם הקריאה הכללי
אולם הקריאה למדעי הרוח הכלליים משרת את הקהל הרחב ואת ציבור החוקרים בתחומי מדעי הרוח הכלליים.
למידע נוסף
חלונות ארדון בספרייה הלאומית
חלונות ארדון בספרייה הלאומית
מרדכי ארדון נחשב לאחד מגדולי הציירים שיצרו בארץ, וסגנונו המיוחד הקנה לו שם עולמי.
למידע נוסף

קישורים נוספים