הווה

הספרייה הלאומית

 ייעוד הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית המתחדשת של ישראל נוסדה על פי חוק במטרה "לאסוף, לשמר, לטפח ולהנחיל את אוצרות הידע, המורשת והתרבות בכלל, בדגש על ארץ ישראל, מדינת ישראל והעם היהודי במיוחד". 

 

הספרייה יצאה במסע שיעדו הפיכתה למוסד עדכני בעולם המידע והיצירה התרבותית בתחומי הליבה שהחוק הפקיד בידיה. הספרייה שואפת למלא תפקיד מעצב בחיי התרבות של כל אזרחי מדינת ישראל, בני הדתות, ולפנות גם לקהל המתעניין ביהדות ובישראל ברחבי העולם. יחד עם שותפי תוכן בחוץ לארץ, תרים הספרייה תרומה חיונית למערכה הכלל-עולמית לשמר ולקדם את אוצרות המורשת התרבותית האנושית. 

שילוב העבר, בנייה לעתיד

הספרייה הלאומית של ישראל נוסדה בשנת 1892, כמרכז עולמי לשימור אוצרות הרוח של העם היהודי; בשנת 1925 נוספו לה גם תפקידי ספרייה אוניברסיטאית. לאור המלצותיה של ועדה בינלאומית מייעצת שהוגשו בשנת 1998 ומסקנותיה של ועדת זמיר לשינוי מעמדה של הספרייה הלאומית שהוגשו בשנת 2004, חוקקה כנסת ישראל את חוק הספרייה הלאומית בשנת 2007, המעניק לספרייה הלאומית מעמד עצמאי על פי חוק החל מה-1 לינואר 2011, וכן אחריות לתעד את היצירה התרבותית במדינת ישראל.
 
החלטת הממשלה להקצות שטח במקום מרכזי בירושלים עבור משכנה החדש של הספרייה (שיושלם עד 2016) הינה עדות מוחשית לתאוצה שבה מצויים תהליכי השינוי. הספרייה הלאומית פיתחה תכנית אב מקיפה שבמרכזה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות במטרה לספק גישה חופשית לאוספים; עידוד מחקר ושיתופי פעולה אקדמיים; ביסוס הספרייה כמרכז לפעילות תרבותית וחינוכית. לאחרונה ביצעה הספרייה שינוי במבנה הארגוני בה, ועתה היא מאוישת בידי אנשי מקצוע בתחומי המידע, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה והתוכן המחקרי. אנשי המקצוע כפופים לצוות הנהלה רחב המונהג על ידי מנכ"ל הכפוף לדירקטוריון.