מה בספרייה > תרבות > 12 אמנים > אלזה לסקר שילר > ראיון עם עפרי כנעני

ראיון עם עפרי כנעני



"כל מי שהחל את המסעות הללו בחייו, היה גם צריך להשאיר משהו מאחור" – ראיון עם עפרי כנעני
ההשראה שלך ליצירה בספרייה הלאומית היא שישה שירים של אלזה לסקר-שילר. מה מצאת בהם שעורר אותך להגיב?
 
על אף שבעבודת הווידאו אני עושה שימוש ישיר בשישה משיריה של לסקר-שילר, הבחירה להגיב לארכיון שלה ביצירה עכשווית לא נעשתה מתוך התמקדות בטקסט בודד אלא בדמות היוצרת שהיא מייצגת זו הקרועה בין שתי מולדות, שתי שפות, ונאבקת באופן מתמיד בין השוליים למרכז, בין ברלין פורצת הגבולות האמנותיים למזרח האקזוטי, בין בית לגלות. אני קוראת ביצירתה רצון כמעט נואש להיות קריאה.
 
לעבודתי, שאורכה יותר משעה ותהפוך להיות חלק ממבנה הספרייה עצמו, אין ממש התחלה וסוף. במרכזה פעולה פיזית, החוזרת על עצמה, שבה אני חורטת אחדים משיריה של לסקר-שילר בכתב מראה. המאמץ הכרוך בהיפוך המתמיד, בהקפדה על כל אות, בפירוק השפה והרכבתה מחדש וגם בפעולת החריטה עצמה  הופכים להיות עיקרה של היצירה. הטקסטים הנחרטים במאמץ הופכים שוב להיות קריאים כשהצופים יפגשו בהם מצדו החיצוני של הבניין.
 
השירים שבחרתי לבסוף לחרוט צומצמו מרשימה ארוכה בהרבה. אלה הם שירים קצרים באופן יחסי המתאימים יותר לפעולת הכתיבה יוצאת הדופן ואף לפעולת הקריאה שתעשה תוך כדי תנועה במרחב ציבורי. בין ששת השירים נוצר איזשהו מחזור חיים שמדבר על חיים, יצירה, ילדות, אימהות ומוות.
 
בציור של אלזה לסקר-שילר יש חלום על "אוריינט", חלום הנטוע בתרבותה ובתקופתה. כיצד את מתייחסת לכך?
 
יחסי המשיכה-דחייה של לסקר-שילר עם פלשתינה מגולמים היטב במושג האוריינט. נראה לי שהיא הייתה מסוגלת לסבול את המקום כל עוד הוא תיפקד כאוטופיה. כל עוד הונו הסימבולי היה מועשר. מרחב פנטסטי ממש. החיים זה כבר סיפור אחר לגמרי... המושג 'אוריינטליזם' שמתבקש כל כך להזכיר כאן מקבל כאן פנים די אבסורדיות. לסקר-שילר מעולם לא הגיעה לארץ כדי להישאר, תמיד רק לבקר. אך ברלין שסיפקה את הרקע התרבותי להתענגות על האוריינט כמקום של פנטזיה אליה יוצאים למסע, לא הותירה יותר בית לחזור אליו.
 
מכיוון שאני חייה כבר 12 שנה בניו יורק יוצא לי לחשוב הרבה מאוד על 'אוריינטליזם עכשווי'. בסדרת עבודות מ 2007-8 המכונה Oriental Landscapes אני מתבוננת על סדרה של אנשי תרבות בינלאומיים המבקרים בישראל אוצרים, מבקרים ומנהלי מוזיאונים. פעמים רבות מידי את הביקור בישראל ופלסטין מקדימה ידיעה (או פנטזיה) מה הם הולכים לראות. הנופים העכשוויים לא יתמקדו בגמלים ועצי תמר אלא בביקור (לעיתים לא פחות שטחי במהותו) בנופי מדיניות הכיבוש. בסדרת הרישומים נראים המבקרים תמיד פונים למצלמה ולא לנוף, כולם חמושים במשקפיים מעוורות שנועדו להגן עליהם מפני השמש האלימה. התמונות בגבם לקוחות מאתרי החדשות אך ממוסגרות במסגרות מעוטרות עלי גפן, תאנה ותמר, גמלים ושמשות מוטיבים קלאסיים של האוריינטליזם האירופאי. תמונת המזרח היא מין היבריד של פנטזיות על האוריינט משני צדי המאה העשרים. העבודות מציעות אפשרות לחשוב על סוג אחר של אוריינטליזם, הרבה יותר תקין פוליטית, אך במידה רבה לא פחות מעוור.
 
 
בעולמה הבימתי של אלזה לסקר-שילר היא עושה שימוש בעצמה, בגופה ובדמותה, במסגרת היצירה. מה דומה ושונה בעינייך ביחס ליצירה שלך?
 
אני בדרך כלל עובדת עם שחקנים, אם כי לרוב לא שחקנים מקצועיים וזאת הפעם הראשונה שאני מוצאת את עצמי בצד הזה של המצלמה.  הפעם בחרתי להצטלם גם כי הרגשתי מוגנת מספיק מאחורי החלונות הצבועים אך בעיקר כי הרגשתי שאני צריכה לעשות את פעולת החריטה והכתיבה במהופך בעצמי. אני מקווה שזה עובד...
 
אלזה לסקר-שילר באה לא"י למה שהיא הגדירה תמיד כ"ביקור". אך ברקע, ידוע שעולמה התרבותי-חברתי חרב. האם יש לך חשש מגלות שכזאת?
 
בגלל שהבית הראשון של אלזה נחרב, ובגלל שהאתוס שצמח מאותו החורבן 'משואה לתקומה' הוא זה שגדלנו עליו, ובגלל כל משפטי ה'אחרון שיכבה את האור' שכבר לא רלוונטיים לאף אחד אבל עדיין שם, ישראל היא לא מקום שבאמת אפשר לעזוב.
 
מי שבוחרת כמוני לחיות מחוץ לישראל, תמיד תחיה בתחושה מסוימת של זרות. אבל צריך לזכור שכנראה כל מי שהחל את המסעות הללו בחייו, היה גם צריך להשאיר משהו מאחור. גלות יכולה להפוך ל-state of mind. בהרבה רגעים אני מרגישה שאני לא כאן וכבר לא שם. ברגעים אחרים, פשוט יש לי שני בתים. אפשרי?
 אירוע השקת היצירה "סְפָר" מאת עפרי כנעני בהשראת ארכיון אלזה לסקר שילר
אירוע השקת היצירה "סְפָר" מאת עפרי כנעני בהשראת ארכיון אלזה לסקר שילר
האירוע התקיים ביום שלישי, כ"ה בחשון תשע"ד, 29 באוקטובר 2013, בשעה 20:00 בספרייה הלאומית.
למידע נוסף