מה בספרייה > בלוג הספרייה > זיכרון חי: ממכת הארבה ועד לספרייה הלאומית
4
4.2013
זיכרון חי: ממכת הארבה ועד לספרייה הלאומית
נערך על ידי: Ioram Melcer
04.04.2013 12:41

חלק חשוב מן העבודה בספרייה הלאומית הוא מאמץ מתמיד להראות את תכניה לקהל הרחב. במובנים מסוימים מחלקת התוכן בספרייה פועלת באורח המזכיר מערכת של מגזין לתרבות. בערוצי הפרסום השונים של הספרייה – אתר הבית, דף הפייסבוק וגם הבלוג שאתם קוראים כעת – אנו משתדלים להראות חומרים מעניינים מסוגים שונים ובתחומים מגוונים. אכן, כעין פרסום שוטף בתחום התרבות, אנו שמחים כאשר מתאפשר לנו להראות חומרים שיש בהם רלוונטיות לענייני השעה למיניהם.

 

כך חיפשנו לא מזמן חומרים המצויים בספרייה הלאומית ושעניינם תופעת הארבה. ענני המזיקים שאיימו על דרום הארץ אינם דבר חדש או לא מצוי, כמובן, ואוספי הספרייה כוללים פרסומים שונים העוסקים בארבה. הארבה מיוצג בספרות ההלכתית, בספרים הנוגעים לחי ולצומח בארץ ישראל, בפרסומים הנוגעים לחקלאות מן המאה ה-19 ועד ימינו, בחומרי הדרכה שפורסמו בימי המנדט ונועדו להנחות את התושבים, חקלאים ועירונים כאחד, כיצד להתמודד עם הנגע המסוכן. מעיון בכתבים הללו אתה למד שמכת הארבה הגדולה ביותר הזכורה בדורות האחרונים התרחשה בשנת 1915, בימי מלחמת העולם הראשונה, כשבארץ שלטו עדיין התורכים העות'מאנים.
 
בחיפוש לפי המלה LOCUST, ארבה באנגלית, התגלה ספר בשם "Year of the Locust", ספר משנת 2011 מאת Salim Tamari. כותרת המשנה מעידה שהספר אינו עוסק דווקא במכת ארבה זאת או אחרת: "יומנו של חייל ומחיקת עברה העות'מאני של פלסטין". עיון קצר מגלה שמדובר במחקר על סמך יומנו של אחסאן תורג'מן, פלסטיני ירושלמי שגויס לצבא העות'מאני וכתב יומן שעיקרו מתאר את הקורות אותו בירושלים, כחייל תורכי, באותה שנה הרת גורל, שנת 1915, הזכורה לפלסטינים בשם "עאם אל-ג'רד", "שנת הארבה". 
 
מדובר בספר מרתק, המחולק לשני חלקים. החלק השני הוא קטעים מיומנו של תורג'מן, ולפניו מביא תמארי טקסט מקיף המנתח את היומן, מעניק לו הקשר היסטורי ותרבותי רחב, וגם משבץ אותו במסכת התיעוד האישי שיש בידינו על שלהי התקופה העות'מאנית בפלסטין והמזרח הקרוב בכלל.
 
אחסאן תורג'מן היה בחור בן 22, פלסטיני ירושלמי ממשפחה עם היסטוריה ארוכה. הוא קיבל חינוך מגוון, שילוב של חינוך מוסלמי דתי והשכלה תיכונית פתוחה. מורו ורבו היה איש הרוח ח'ליל סכאכיני, והשניים התיידדו מאוד. ערכו של היומן רב מאוד. תודות לו אנו מתוודעים לשלב מכריע בהיסטוריה של האזור, ובפרט בכל הקשור להתגבשות התודעה העצמית הפלסטינית. אני בוחר לומר "תודעה עצמית" לפני שאני משתמש במושג "תודעה לאומית". תורג'מן מתאר במבט פנימי, בזמן אמת, את התהיות והחששות בקרב המשכילים הפלסטינים באשר לגורלם לאחר המלחמה. מה יהיה "אחרי התורכים?", ואולי ימשיכו התורכים למשול, אבל בצורה אחרת? הפלסטינים בודקים בלבם, בעברם, איזו זיקה יש להם לערבים בסביבה, לכפריים, לעירוניים, ליושבי המחוזות הסמוכים. כל אחד מהם שואל את עצמו "מי אני?", "באיזו מידה הוא נוטה למסורת, למודרנה, למערב, לעות'מאנים?", "מה המשענת האינטלקטואלית והנפשית שלי?"

 

מדובר בשאלות אישיות ומעשיות מאוד. המצב בארץ מחמיר. הארבה גורם לרעב, שנוסף על המחסור שנגרם בשל המלחמה. סכנת הגיוס מאיימת על מעגלים גדלים והולכים באוכלוסיית הגברים. יש המתגייסים ברצון. אחרים חוששים, מבקשים לחמוק. האם לעזוב? האם לשאת עיניים לדמשק? ואולי לקהיר? המצב הגאופוליטי מביא פלסטינים מסוימים לחשוב על עתיד מצרי, ולא דווקא על פלסטין כמחוז הדרומי של סוריה. מפת המציאות משתנה תדיר, וסלים תמארי מיטב להראות כיצד התחולל תהליך הדדי, גם עם עקיף, בין התפרקות המציאות העות'מאנית בכלל והתמורות במציאות הפלסטינית הספציפית. גם התורכים אינם מקשה אחת, והספר מגלה לקוראיו שהאימפריה העות'מאנית הייתה מסגרת כללית מאוד, שעם שקיעתה פחתה יכולתה להכיל את גווניה.

 

היומן של תורג'מן הוא מסמך מרתק ומרגש גם מן הבחינה האישית. איש צעיר, תודעתו מתפתחת, לבו רוגש. הוא מאוהב וחולם, חושק וחושש. עתידו לפניו והוא מפתח עמדות חברתיות, פוליטיות ואתיות. מצב הנשים מדאיג אותו, הוא מבין שיש לאפשר להן חיים מלאים יותר. הוא סולד מן הקלקלות המוסריות שהוא עד להן בקרב אנשי הצבא התורכי וגם בקרב רבים מתושבי הארץ. ימים קשים של מחסור, הזנות פושה בערים, ימים עם ניחוח של סוף העולם. והוא אינו יודע שהגורל מזמן לו מוות קרוב, מידיו של קצין תורכי, בשנת 1917.
 
המסמך המופלא הזה, יומנו של אחסאן תורג'מן, הוא בעל חשיבות עצומה מן הבחינה ההיסטורית. מסתבר שכמעט לא הגיעו לידינו יומנים של חיילים בצבא העות'מאני. סלים תמארי מדבר על שלושה בלבד: של חייל פלסטיני, של חייל תורכי ושל אחסאן תורג'מן, עיקר עניינו של Year of the Locust. התובנות שהיומן מציע, הן ביחס לחיי היומיום, הן ביחס לפרק המכריע הזה בתולדות האימפריה העות'מאנית והן מבחינת הגיבוש של הזהות הפלסטינית, הן כמעט יחידות במינן. הנה לפנינו עד-משתתף במפגשים חברתיים של אינטלקטואלים פלסטיניים שמנסים להביט קדימה. הם אינם משערים שהארץ תיפול בידי הבריטים, ובוודאי אינם מעלים על דעתם שהמתיישבים היהודים המנקדים בדלילות רבה אזורים מועטים ברחבי הארץ יהיו גורם מכריע בעיצוב העם הפלסטיני ובקביעת גורלו.

 

וכל העושר הזה הזדמן לידיו של ההיסטוריון סלים תמארי תודות לספרייה הלאומית בירושלים. יומנו של אחסאן תורג'מן נעלם ודבר קיומו לא היה ידוע. תורג'מן, בנה של המשפחה הירושלמית הידועה, כנראה הותיר את היומן בידי קרובים. הללו, אנשי "שכונת תורג'מן" באזור מוסררה בעיר, מי שבנו את "בית תורג'מן" שהיה לבניין רב משמעות בהיסטוריה – מ"עמדת תורג'מן" ועד מוזיאון "על התפר" הפועל בימינו. עם איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים, ושינוי שחל באזור מוסררה ושכונת תורג'מן, התגלגל היומן יחד עם ספרים וכתבים נוספים שהיו בבתים פלסטינים, והצטרף לאוסף החומרים שהספרייה מכנה בשם "אוסף AP". השם מתייחס לחומרים מודפסים שהם בבחינת נכסי נפקדים, באחריות באפוטרופוס על נכסי נפקדים. הספרייה הלאומית לא רק שומרת על האוסף בנפרד אלא שהוא גם מקוטלג ופריטיו מזוהים ומופיעים בקטלוג הספרייה הנגיש דרך האינטרנט. כל חוקר מהארץ ומן העולם יכול לעיין בספרים ובמסמכים באוסף. כך עשה גם ד"ר סלים תמארי, שגילה את היומן יקר המציאות, חקר אותו, הפיק ממנו פנינים ופרסם ספר מעולה. ד"ר תמארי מספר על כך שבספרייה הלאומית מצויה רשימה מסודרת של בתים פלסטינים שמהם הוצאו ספרים וכתבים אחרים, ונשמרו בידי אנשי "ההגנה". חבל שהוא לא השכיל להכיר באופן גלוי ומלא שמגיעה לספרייה הלאומית מידה של תודה והערכה על כך שהיא שימרה מקור כה חיוני להיסטוריה הפלסטינית. ולא רק שהיא שימרה את היומן של אחסאן תורג'מן אלא שהתאפשר לחוקר פלסטיני לעסוק בו ולהביאו לידיעת העולם.

 
כך או אחרת, פרשת יומנו של אחסאן תורג'מן מ"שנת הארבה" מדברת אלינו בקולות רבים. זהות, היסטוריה, תיעוד וזיכרון תלויים גם במוסדות שידאגו לשימור התעודות המקוריות. יש סיבה טובה להניח שאוסף AP  בספרייה הלאומית עוד יניב תגליות מרתקות. חוקרים בני כל העדות והדתות עובדים על הפריטים באוסף, ואנו ממתינים לתוצאות מחקריהם.
תגובות למאמר (2)
אוסף AP
יחד עם העניין הרב בעדות יחידה במינה של משכיל פלסטיני צעיר וחייל הצבא העותמאני בארץ, מרתק לדעת על קיומו של אוסף כתבים מירושלים תחת חסותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים. האם קיימים גם כתבים שנאספו בנסיבות דומות ממקומות נוספים בארץ?
1
אלפא חיימוב
04.04.2013 08:17
תשובה חלקית
האפוטרופוס על נכסי נפקדים אינו מוגבל לירושלים. את זה אני יכול לומר מידע כללי. זה אומר שעקרונית גם ספרים שנפלו בידי צה"ל וכוחות הביטחון במקומות אחרים ב-48 או לאחר מכן, עשויים להימצא באוסף AP. היות שכולו מקוטלג, אני מציע לך להשתמש בקטלוג המקוון שלנו ולפנות לאנשי היעץ (אפשר גם בצ'אט, שעות רבות במשך היום) ולקבל תשובה מוסמכת ומלאה.
2
יורם מלצר
04.04.2013 08:35
הוספת תגובה