מה בספרייה > בלוג הספרייה > "קלאס" של קורטאסר, על תירגום ועל תרגום
6
6.2013
"קלאס" של קורטאסר, על תירגום ועל תרגום
נערך על ידי: Ioram Melcer
קטגוריות:
06.06.2013 08:45
לתרגם את Rayuela מאת חוליו קורטאסר היה אתגר ייחודי וחוויה שיש טעם לספר עליה. חלק חשוב במעשה הספרותי של קורטאסר ברומן המורכב הזה נוגע ללשון, למקומה של הלשון בחיינו ולחשיבותה כמחוללת ומקיימת יסודות בתודעתנו, בזהותנו, בזיכרוננו. קורטאסר, המעוניין לדבר על הלשון, לומר עליה דברים וגם להדגים באמצעותה אחדים מן הרעיונות המעסיקים אותו, מותח עוד ועוד את גבולות השימוש בשפה ומציב אתגרים משמעותיים מאוד לכל מתרגם המבקש להעביר את היצירה לשפה אחרת.

הדוגמאות לכך רבות מאוד, מכל חלקי הספר. קורטאסר לש בספרדית ועושה בה כבתוך שלו. הוא מערב משלבים וסגנונות. שפה רשמית גבוהה עם שפת הרחוב של בואנוס איירס של שנות ה-50; שפה המתחזה להיות ארכאית ושפה ילדותית; שפה תקינה לעילא עם שפה המשובצת המצאות לשוניות חופשיות מאוד ואפילו פראיות. בנוסף על כל אלה, הוא בונה טקסטים שלמים הנשענים על היצירתיות הלשונית, על הגדרות לשוניות וטקסטואליות פרטיות שלו, הרחק מכל מנהג מקובל ומכל סטנדרט לשוני מוכר. 


למשל, כבר כטקסט מקדים לספר, קורטאסר מביא קטע שמוצג כאילו נכתב על ידי אדם בשם סֶסָר ברוטו, וכולו ניסיון של אדם נבער להישמע בן-תרבות, והתוצאה היא טקסט זרוע שיבושי לשון. לקראת סוף הספר, אחדים מן הגיבורים מתחקים אחר סופר עלום ונידח, ומגיעים אל דירתו בפריז, שם הם מוצאים את כתביו. הכתבים כוללים תכניות מפורטות להקמת מדינה מתוקנת, תוך פירוט המוסדות ודרכי הפעולה שלהם. הקורא ברומן של קורטאסר מקבל הזדמנות לקרוא מובאות מהכתבים הללו, ומגלה מיד שהם כתובים בשפה משובשת או לכל הפחות בז'רגון פרטי מאוד, אולי כעוד דרך של קורטאסר לשים קו מפריד בין צורה ותוכן. 

שתי הדוגמאות הללו, מתחילת הספר ומסופו, הן טיפה בים היצירתיות הלשונית של הסופר הדגול. בין התחנות הבולטות במסע הלשוני ב"קלאס" (שראה אור בפברואר השנה בהוצאת "כרמל"), אפשר לציין למשל פרק שכתוב בשפה מקובלת, אבל שכשאתה ניגש לקרוא אותו אינך מצליח לעקוב אחר הרצף. זהו פרק 34, שהמפגש איתו גורם לרגע או שניים של דיסוננס קוגניטיבי. לעומתו, פרק 68 הוא הפרק המפורסם ביותר מבחינת הקרנבל הלשוני ב"קלאס". הפרק הקצר כתוב כך שחלק ניכר מאוד מהמילים שמרכיבות אותו פשוט אינן קיימות בשום מילון ספרדי. קורטאסר המציא את כולן. ואף על פי כן, הקריאה בטקסט מאפשרת להבין במה מדובר, לעקוב אחר ההתרחשות ולהתענג על הגאונות של המחבר. המלים אמנם מומצאות, אבל הן בנויות לפי כללי המורפולוגיה הספרדית, ומתפקדות על פי המצופה מהן בתחביר הספרדי. שמות עצם, פעלים, שמות תואר, כולם מזוהים וכולם משמשים בדרך המקובלת. בנוסף לכל אלה, הספר כולו משובץ בהבלחות לשון פרועות, כגון פעלים שנגזרים משמות ושמות שנגזרים מפעלים, תארים שנגזרים משמות עצם ומפעלים, מעברים חדים בין סוגים של ספרדית, וכן שילוב של קטעי שיחה בצרפתית, ציטוטים משפות שונות (אנגלית, לטינית, שבדית, איטלקית...). בנוסף לכל אלה מעמיד קורטאסר את המלים, ומלים מסוימות, במוקד התייחסותו ברומן. לכן עליו להקפיד להבהיר לנו מתי הוא מתכוון להתייחס למלה ומתי הוא מתכוון להשתמש בה. דרכו לסמן שהוא אינו משתמש במלה אלא מבקש להתייחס לה, לדבר עליה כאובייקט, היא להחדיר לתוכה את האות h. האות h מתאימה למטרתו מסיבות אחדות. היא בולטת מעט למעלה, היא אינה נהגית ומלים מעטות בלבד בספרדית יש להן h באמצע. כך "תוקע" קורטאסר סימן, כמו סיכה בגופו של פרפר, וממית את המלה לקראת העיסוק בה כאובייקט. ובכלל, גישתו אינה מוגבלת לדיון במלים בלבד. קורטאסר סבור שההקשר הוא הכול, ושבין שמיים וארץ פרושות משבצות משחק הקלאס. הוא אומר לנו שהמילון, הגילוי העליון של היעדר ההקשר, הוא למעשה בית קברות למלים. כדי להמחיש זאת הוא שולח את הגיבורים שלו לשחק ב"משחק בית הקברות". במשחק הם פותחים את המילון הספרדי במקום אקראי וחייבים לבנות משפטים מן המלים שנגלות להם בדפים, ובאותו הסדר שבו הן מופיעות במילון.

וכיצד מתרגמים את כל זאת?

קשה לטעון שתרגום Rayuela של קורטאסר דומה לתרגום ספרים אחרים. ובכל זאת, התרגום לא יכול להיעשות אלא כתרגום, כלומר כניסיון מקיף ומתוזמר ליצור ספר עברי שישקף במידה הרבה ביותר את היצירה המקורית. השיקוף הזה חייב לבקש ליצור אצל הקורא העברי אפקט מקביל לאפקט הפועל על הקורא בשפת המקור. פליאה, תדהמה, צחוק, בכי, תימהון, מבוכה, אי-הבנה שמחלפת לאחר זמן לגילוי שמח, תסכול ואפילו התרסקות מול החידתיות. כל אלה צריכים להתרחש גם בעת הקריאה בגרסה עברית של הספר.

תרגום הוא מעשה גדול של רמייה גדולה. הוא העמדת פנים ומשחק, גם במובן התיאטרלי וגם במובן הקשור לפעילות המשחק של הילד. במובן זה, הרומן של קורטאסר הוא אתגר שיא ומבחן עליון למתרגם.

ואין דרך אחרת פרט להליכה פרק פרק, פיסקה פיסקה, משפט משפט, עקב בצד אגודל. בכל מקום צריך הייתי, כמתרגם הספר, לגלות מה קורטאסר עושה, מה הן אבני הבניין של המשחק שלו, מה הוא המנגנון הפנימי של המעשה במשפט, בפסקה, בפרק, ברומן כולו.

לפרק כדי להרכיב. ולקוות שהתוצאה "דומה" דיה. השפה העברית מציעה יתרונות מסוימים למי שמתמודד עם טקסט כמו "קלאס". היא אמנם רחוקה מאוד מהספרדית ואינה יכולה להיסמך על צורות ומבנים בשפת המקור, אבל לעברית יש מנגנונים עשירים, יצירתיים ופעילים מאוד בכל הקשור ליצירת מלים ולשיקוף קירבה סמנטית בין מלים. אם האתגר הוא ליצור מלים אפשריות או אפילו מלים שאינן קשורות לשום שורש פעיל בעברית, הרי שהשפה העברית מתמסרת היטב. אך מובן שבכך אין נפתרות כל הבעיות בטקסט כה מורכב. ספר כמו "קלאס" דורש לעתים מהמתרגם להתיישב על כס הסופר ולכתוב טקסט שיעמוד במקומו של קטע מהטקסט המקורי, כלומר ליצור היכן שהמחבר המקורי יצר.

השיא הוא כמובן אותו פרק 68. בכל התקופה שבה עסקתי בתרגום "קלאס", נשאלתי על ידי קוראים וחוקרים המכירים את הספר בספרדית, מה אעשה בטקסט הזה, שרובו מלים מומצאות, שהאפקט המצטבר שלהן הוא אסוציאטיבי-צלילי, טקסט שהמרקם שלו בונה הקשר שהקורא נלקח על פניו ממלה עלומה לביטוי מומצא, ובכל זאת מבין מה מסופר לו, מבין ומשתתף ומתרגש. מבחינתי היה פתרון אפשרי אחד בלבד: בכל מקום שבו קורטאסר המציא, יהיה עלי להמציא. ואם הוא המציא פועל, אמציא פועל, ואם שם עצם – שם עצם. בעברית משמעות הדבר הייתה חיפוש שילובים של שלושה עיצורים שיוכלו להיות שורשים חדשים, ושגם יעניקו חוויה שמיעתית-הקשרית סבירה. ולאחר המצאת השורשים, כל שנותר היה להכניס אותם למערכת יצירת המלים העברית, ולהפיק תוצאות מתאימות.מהדורה חגיגית מיוחדת של Rayuela


פרק 68 נחשב לאתגר הגדול בספר, על אף שאינני בטוח שהוא הראוי ביותר לתואר. כל הספר זרוע מוקשים שדורשים ליצור פתרונות במקומות שבהם קורטאסר מגלה יצירתיות משוחררת במיוחד.

ויחד עם זאת, חשוב לזכור שתרגום של ספר כה מורכב, עשיר ומגוון, אינו יכול לנבוע רק ממוקדים של יצירתיות במקומות שבהם המחבר המציא המצאות. ל"קלאס" גם "מגיע" יחס כמו לכל ספר אחר המגיע לתרגום. ברומן יש דמויות ויש סיפור, יש קווים עלילתיים מרכזיים והסתעפויות (רבות מספור), יש בו תיאורים של מקומות והפניות לטקסטים חיצוניים מכל סוג, יש בו ציטוטים קצרים וארוכים מתוך שלל מקורות, יש בו אפיזודות העומדות בפני עצמן, והוא נטוע בשתי תרבויות עיקריות – הארגנטינית והצרפתית – אך גם נוגע בתרבויות רבות נוספות. כל אלו מדגישים שתרגום "קלאס" אינו רק התמודדות עם שורה של חידות הגיון (אם כי חידות כאלה יש בטקסט למכביר), אלא תרגום "ככל התרגומים". כלומר, יש חובה להעביר את כל מה שיש בספר, כמיטב האפשרות.

לכן מעניין לציין כי בכל הנוגע למהדורה העברית, עלו לבטים ספציפיים. למשל: קורטאסר אינו מתרגם את הקטעים בצרפתית. אמנם כל קטע הוא משפט או שניים לכל היותר, אבל מי שאינו יודע צרפתית כלל, יתקשה מאוד להבין את הקטעים הללו. והוא גם אינו מתרגם או מפרש שום מלה או משפט בשפה אחרת. האם להותיר את הדבר כך גם במהדורה העברית? לאחר ויכוח ארוך, הוחלט בהוצאה שכל הצרפתית תתורגם, אך תובא כהערות בסוף הספר, ולא בסוגריים או בהערות שוליים בתוך הספר עצמו. גישה טהרנית הייתה עומדת על כך שאין לתרגם את הצרפתית. מולה עמדה הטענה שקורא עברי בן זמננו אינו דומה לקורא הארגנטיני משנות הששים או השבעים, שלא פעם למד ולו מעט צרפתית בבית הספר, ובכל אופן ההתמודדות עם מלים בצרפתית תהיה לו לעתים קלה יותר, בזכות הספרדית. 

ובכלל, עלתה פעם אחר פעם שאלת הערות השוליים. במקור, קורטאסר לא העיר ולא פירש דבר. האם להותיר את המהדורה העברית ללא הערות שוליים? לפני מתן מענה לשאלה, אפשר לחשוב על האפשרות הקיצונית, שהיא להסביר כל דבר שעשוי להיות זר, סתום או רחוק מעולמו של הקורא העברי. משמעות החלטה כזאת הייתה הפקתן של מאות ואלפי הערות שוליים. אזכורים למבצעים ולקטעים בתחום מוזיקת הג'ז, הרמזים ספרותיים, הרמזים היסטוריים, הפניות לאירועי היום (והספר התפרסם במקור בשנת 1963), שימוש בשפות אחרות, ראשי תיבות וקיצורים, התייחסויות לכתבי עת ועיתונים, לפסיכולוגיה, לסוציולוגיה, למדע המדינה, לאמנות, לפריטי מחיי היומיום בארגנטינה ובצרפת... אילו הערנו על כל מה שעשוי להיות לא מובן לקורא העברי בשנת 2013, היינו כותבים יצירה נוספת, ליד המקור – "הערות שוליים ל'קלאס' בעברית".

אילו היינו עושים זאת, התוצאה לא הייתה תרגום של Rayuela אלא מהדורה מדעית-פרשנית, בעברית. זאת ועוד, פעם אחר פעם היה חשוב לזכור שגם הקורא במהדורה המקורית לא הבין הכול. יש להניח שרבים קראו וניסו להבין מן ההקשר, שקלו האם כדאי להם לחפש פירוש למלה, לברר מי נגן הג'ז המוזכר או לרוץ למילון צרפתי. "קלאס" הוא רומן מיוחד גם בכך שהוא יוצר קורא שהוא שותף למתחולל בו, ולמתרחש תוך כדי הקריאה בספר. קורטאסר הניח ואף רצה שכל קורא ינהג על פי דרכו. אם הקורא העברי יעצור, יתהה, יחליט האם הוא רוצה או צריך לברר דבר-מה, או שאולי מוטב לו להמשיך בקריאה, אולי לשוב לקטע זה או אחר בהזדמנות אחרת, לדלג, לקפץ, לחזור, להמשיך, לעצור, להביט סביב ושוב לקרוא – הרי שהוא נמצא ראוי להיות קורא ביצירה האדירה של הגאון הארגנטיני חוליו קורטאסר, המוגשת לו בתרגום עברי.

תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה