על האוסף

רודי בפעולה​נדמה כי בארבעים וחמש שנות פעילותו כצלם ארץ-ישראלי ביקר ויסנשטין בכל פינה בארץ הנבנית וליווה את התפתחותה ברגעים גדולים ובאפיזודות יום-יומיות. יומני העבודה של אוסף התצלומים שלו מעידים על חריצותו הרבה ועל רצף פעילותו משנות השלושים ועד שנות השבעים. תשלילי הצילומים מעידים על עינו החדה והרגישה של הצלם, על הזדהותו עם בני דורו בוני הארץ מכל העדות והמגזרים, וגם על הכבוד שהוא רחש לערביי הארץ. תיקי התיעוד של הארכיון, מצדם, מעידים על תמונת עולמו של הצלם, המתרכזת במפעלים ובמאמצים השונים לפיתוח הארץ, וגם מגלים את עיסוקו האינטנסיבי בחיי היום-יום של אנשים מן הישוב.

 

האוסף שעניינו תיעוד ארץ-ישראל מתחיל להתהוות בראשית שנת 1936, מיד עם בואו של ויסנשטין לארץ-ישראל. העלייה החמישית עמדה אז בסופו של השלב הראשון שלה, ורודי ויסנשטין תיעד בקדחתנות את הפיתוח העירוני המואץ של תל-אביב והישוב היהודי כולו, מיזמות עסקית ועד הקמתם של מפעלי תרבות ומדע גדולים. עם פרוץ המרד הערבי באביב באותה שנה, הוחל בפיתוח מפעלי תשתית לאומיים בישוב, וכך מתועדת באוסף הקמתם של נמל תל-אביב ותחנת הכח רדינג. גם תנופת ההתיישבות החקלאית החדשה מתועדת כאן במסירות, מתוקף עבודותיו של הצלם עבור קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל, וכמוה גם מבצעי ההעפלה הגדולים.

 

חלון הצלמניה 1976עושרו של האוסף בא לו מן ההיקף הרחב של תחומי עבודתו של הצלם. הוא לא הניח ידו מעבודות צילום עבור גורמים מקצועיים רבים ומגוונים, כמו למשל צילומי אדריכלות, אופנה וקונצרטים או צילומים עבור שלטונות המנדט, הצבא הבריטי ובתי המשפט. נוסף על התיעוד הרצוף והנרחב של העיר תל-אביב, ניכרת עינו הסקרנית והאוהבת לארץ כולה שבה נסע לאורכה ולרוחבה, על נופה ועל הטיפוסים המגוונים של תושביה. ויסנשטין עמד ממש על ערש לידתה של המדינה, וצילם את החגיגות לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ולאחר מכן את הכרזת העצמאות. מיד לאחר מכן, עוד בעיצומה של מלחמת העצמאות, המשיך לתעד בעדשתו את פיתוח הארץ: צה"ל, בניית מפעלי הפיתוח הגדולים, ההתיישבות וסלילת הדרכים. גם על הקשיים לא פסח, כשצילם את קליטת העלייה במעברות ואת קשיי משטר הצנע. בכל אלה המשיך גם לאחר מכן, עד לשנות השבעים. מלבד כל אלה, צלמניית פרי-אור הייתה המקום שאליו באו אנשי שם בישוב ובמדינה הצעירה לצילומי סטודיו מחמיאים, וכך התעשר האוסף בפורטרטים ייחודיים רבים.

 

יתרון מיוחד של האוסף הוא בארכיון העשיר והמסודר שלו. הארכיון מספק התמצאות בזמן ובמרחב שבהם צולמו התצלומים, וכך מאפשר למעיין בו לאתר אירועים, אישים ואתרים ולדעת במדויק מתי צולמו.

 

רודי ויסנשטין נהג להעיד על עצמו שצילומיו הם תיעוד מה שראו עיניו. ואמנם, בעין מצלמתו המחמיאה נגלית אהבתו לבני אדם ולתרבות באשר הם. במיוחד ניכרת משיכתו אל נופי הארץ והזדהותו עם המפעל הציוני על כל צדדיו כמפעל לאומי נאור, וצודק ומתקדם, המביא רווחה גם לערביי הארץ ושואף לחיים משותפים במחיצתם. ייחודו של האוסף הוא בכך שהוא מתעד אירועים גדולים ופכים קטנים, אישים מפורסמים לצד דמויות טיפוסיות של פועלים ובעלי מלאכה, מתיישבים, בורגנים עירוניים מן השורה, בני עדות שונות ועוד. בכך הוא נותר נאמן למטרתו להציג את פניו היפות של כור ההיתוך הישראלי.

 

אתר הצלמניה:  http://www.pri-or.com

 
 
 
   
צלמניית "פריאור" נוסדה בתל-אביב בשנת 1940 על ידי רודי וַיסנשטַין, שעלה ארצה בשנת 1936. רודי החל לצלם בגיל שמונה והצילום היה תשוקתו ותחום עיסוקו כל ימי חייו.
 
נדמה כי בארבעים השנים הבאות ביקר ויסנשטין בכל פינה בארץ-ישראל הנבנית וליווה את התפתחותה ברגעים גדולים ובאפיזודות יום-יומיות. יומני העבודה של ויסנשטין מעידים על חריצותו הרבה, ותשלילי הצילומים מעידים על עינו החדה והרגישה ועל כבוד רב שרחש לבני דורו בוני הארץ מכל העדות והמגזרים, ובהם גם ערביי הארץ.

 

הוא תיעד בעדשת מצלמתו אירועים גדולים ופכים קטנים, אישים מפורסמים לצד פועלים ומתיישבים, חקלאים וגם בורגנים עירוניים מן השורה. בעין מצלמתו המחמיאה נגלית אהבתו לארץ ולנופיה וכן למפעל הציוני על כל גילוייו. עלייתם לקרקע של ישובי ספר לצד פיתוחה של תל-אביב ומפעלי התרבות הגדולים שלה; סלילת דרכים והנחת תשתיות לפיתוח המשק הישראלי, התפתחותו של צה"ל והקמתם של מוסדות הציבור. ויסנשטין לא הניח ידו גם מתיעוד מפעלי מדע, מוזיקה ותיאטרון בחברה הישראלית הצעירה, ובכך נותר נאמן למטרתו להציג את פניו היפות של כור ההיתוך הישראלי.
 
במשך כל השנים תפקדה הצלמניה כעסק משפחתי. לצד רודי הפעילה את הצלמניה רעייתו מרים, שהמשיכה בכך גם בשני העשורים שלאחר פטירתו בשנת 1992. לאחר פטירתה בשנת 2011, ממשיך נכדם בן פטר בהפעלת הצלמניה. כיום מדובר בעסק שדומיו פסו מזמן מן העולם. ככזה, הוא בולט כדוגמה ומופת לשימור חי של מורשת משפחתית ולאומית גם יחד.
 
הספרייה הלאומית חברה אל הצלמניה מתוך מטרה משותפת לאפשר לציבור גישה נוחה לנכס תיעודי זה. בשלב הראשון של הפרויקט, הכולל את שני העשורים הראשונים לפעילותו של ויסנשטין, בוצעה דיגיטציה איכותית של ארכיון התשלילים של הצלמניה בידי הצלם ארדון בר-חמא. גם המידע התיעודי על אודות התשלילים הועבר ממחברותיו של הצלם אל מערכות הספרייה ושם שויך אליהם מחדש. כך קמו לתחייה התצלומים הישנים והיו למאגר מידע מתקדם, נגיש וחופשי.