כתובה משנת 1926, כ"ד טבת תרפ"ו, ירושלים. החתן החתום על הכתובה הוא אפרים בן נחמן זוננשין וכלתו היא רבקה בת־ציון בתו של חיים אריה זוטא, סופר ומחנך שפעל רבות בתחום החינוך בירושלים.
הכתובה צבועה בצבעי מים, וכתב היד הוא בדיו. במרכז הכתובה למעלה ציור המציג זוג צעיר מחובק בכניסה לאוהל. האוהל צופה על העיר ירושלים. סביב הציור וכן בתחתית הכתובה פסוקים המתאימים לזוגיות ולנישואין. הפסוק בצד שמאל, המופיע במעין מגן, הוא התחלה של ברכת הבנים – ברכת ההורים לבניהם בערב שבת "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". הפסוק לקוח מדברי יעקב לנכדיו, בני יוסף, שאותם הוא פגש לראשונה במצרים (בראשית מ"ח, כ). הפסוק בצד ימין הוא מירמיהו ל"א, י"ט "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכר אזכרנו, רחם ארחמנו נאום ה'". הפסוק מתאר עד כמה עם ישראל, המכונה כאן אפרים, חביב על הקדוש ברוך הוא. שני הפסוקים הללו רומזים לשמו של החתן – אפרים.
הפסוקים המעטרים את הכתובה מבטאים את התקווה לבניינה של ירושלים. הפסוק המקיף את הציור לקוח מדברי הנחמה של הנביא ישעיהו (פרק ל"ג, פסוק כ) "חזה ציון קרית מועדנו, עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן. אוהל בל יִצְעָן בל יסע יתדותיו לנצח וכל חבליו, בל ינתקו". הנביא ישעיהו אומר לעולים לירושלים שיתבוננו בעיר ויראו שהיא נוה שאנן, כלומר עיר שאין בה פחד מן האויב. הנביא מבטיח שהבית לא ייעקר ממקומו וירושלים לא תיחרב עוד. למשכן במדבר היו יתדות, והוא נישא ממקום למקום, אך לא כן אדם שיבנה את אוהלו ולא יעקור לעולם את יתדותיו. המילה "בל", מלשון לא, חוזרת על עצמה שלוש פעמים ומדגישה שלא יהיו עוד חורבן ועקירה. בתחתית הכתובה מופיע פסוק משיר השירים (פרק ח' פסוק ו) "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". מסביב לפסוקים איורי פרחים מצוירים בצבעי מים האופייניים לאיורים בסגנון אר־נובו (האומנות החדשה).
בסוף הכתובה מופיעה התחייבות של החתן לא לנסוע לחו"ל ללא רשות אשתו. התחייבות זו משקפת מציאות שהייתה קיימת בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית המנדט הבריטי של בעלים שיצאו לחפש פרנסה מעבר לים ונטשו את רעיותיהם.
פרט מעניין בכתובה זו הוא שמות העדים: מנחם אוסשיקין ודוד ילין. מעיון בתולדות אבי הכלה (המוזכר גם הוא בכתובה) חיים אריה זוטא אפשר להבין את הקשר בין האישים. חיים אריה זוטא היה איש חינוך עוד ברוסיה בסוף המאה ה־19 והתפרסם כמורה לעברית. ברוסיה פגש את איש התנועה הציונית מנחם אוסישקין, ששכנע אותו לעלות לארץ ישראל. בארץ ישראל ניהל אבי הכלה את בית הספר למל ונבחר לראש מרכז המורים בארץ ישראל. הוא היה מורה בבית המדרש למורים שייסד דוד ילין, שם שימשו הוא ודוד ילין מורים וגם כתבו יחד כמה ספרים לנערים ולילדים. עוד מעניין לשים לב לחתימה של דוד ילין בסוף הכתובה. ילין חתם את שמו באותיות שהן בסגנון כתב ערבי. חתימה זו מבטאת קו מאפיין באישיותו ובפועלו – הרצון לשלב בין מזרח למערב.