נוסח של הושענות ליום השלישי של חג הסוכות שחיבר רב סעדיה גאון (882–942), ואמירתו היא סגולה על כל צרה שלא תבוא. הודפס בשנת תש"ך.
בתפילת שחרית בחג הסוכות, למעט בשבת, נוהגים להקיף את הבימה בבית הכנסת עם ארבעת המינים ביד ולומר פיוטי הושענות (אחד או יותר). הפיוטים הנאמרים מבוססים על המילים 'הושע נא' ומסודרים לפי סדר הא"ב. מנהג ההושענות הוא זכר למקדש: ההקפה מסביב לספר התורה באה במקום הקפת המזבח.
הטקטס שלפנינו הוא נוסח שהועתק "מכתבי יד מסידורי תימן", והוא שונה מן הנוסח המופיע בסידורי אשכנז או ספרד. עוד הבדל הוא זמן אמירת ההושענות. לפי רס"ג יש לומר את ההושענות מיד לאחר אמירת ההלל ולפני הוצאת ספר תורה, וכך נוהגים יהודי תימן. אבל בקהילות אחרות נוהגים לומר הושענות לאחר חזרת הש"ץ של תפילת מוסף, מנהג שמוזכר לראשונה בסידורו של רב עמרם גאון (810–875).
מחבר הפיוט רב סעדיה גאון (רס"ג) בן יוסף אלפיומי היה ראש ישיבת סורא ומגדולי גאוני בבל. הוא היה פוסק, מדקדק והוגה דעות, שחי במצרים, בארץ ישראל ובבבל. בין כתביו המפורסמים: המילון העברי־ערבי הראשון ''האגרון'', ספר ההגות "אמונות ודעות'', תרגום לערבית ופירוש לתנ"ך, פירוש למשנה ולגמרא, סידור תפילה המנסה להציג נוסח אחיד ומפשר בין נוסחי התפילה השונים בקהילות היהודים במזרח, פיוטים ועוד. רס"ג עמד בראש המאבק נגד הקראים וכתב חיבורים פולמוסיים נגדם. בשל מחלוקת עם ראש הגולה דוד בן זכאי, נאלץ רס"ג לברוח ולהסתתר במשך שבע שנים עד שהשניים התפייסו. במחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל על קביעת לוח השנה, תמך רס"ג בחכמי בבל.
בפיוט הזה רס"ג מבקש שה' יושיע את עם ישראל משבעים האומות המשעבדות אותו, והוא מונה אותן בשמותיהן לפי סדר אלפבית. לפי רס"ג אמירת פיוט זה היא סגולה, כלומר אמצעי מאגי שיכול להשפיע לטובה על המציאות.