כרוז שפרסמו "בני הקנאים" ביוני 1938, ערב הוצאתו להורג של עולה הגרדום הראשון, שלמה בן יוסף. הכרוז יוצא בלשון חריפה נגד מדיניות ההבלגה שנקטה הנהגת היישוב.
הכרוז קורא לנוער העברי לבוא להפגנה שתצא מבית הספר "למל" בירושלים נגד אנגליה "הנוכלת". הכרז מבטא זעם על "השתוללות הדמים בציון" ועל סגירת שערי הארץ בפני "אחינו הנמקים בגיא התופת". מנהיגי היישוב מכונים "בוגדים" ומתוארים כמי ש"עומדים על דם אחיהם". התפיסה שהכרזה מייגת היא שרק במלחמה כובשים מולדת ומצרה על שרק מעטים הולכים בדרכו של שלמה בן יוסף הרוג המלכות הראשון.
מדיניות "ההבלגה" הייתה תפיסה שלפיה פעלה הנהגת היישוב היהודי בתגובה לפעולות האלימות מצד הערבים במרד הערבי הגדול בשנים 1939-1936. המשמעות המעשית של מדיניות ההבלגה הייתה הגנה על יישובים שהותקפו, לחימה נגד פורעים ותוקפים והימנעות מפעולות טרור ללא הבחנה. ההצדקה שניתנה לה הייתה הן מוסרית – החשש מפגיעה בחפים מפשע, הן מדינית - רצון לחזק את הברית עם בריטניה וחשש שתיסוג מתמיכה בהקמת הבית הלאומי היהודי.
חברי האצ"ל לא קיבלו את התפיסה הזו וראו בהבלגה ביטוי של חולשה. בתגובה לרצח חמישה פועלים יהודים בקרית-ענבים שיצאו לעבודה בשדה, הם זרקו רימונים על התחנה של "חברת האוטובוסים הערבית הלאומית" ברחוב יפו, שנודעה כמרכז של אנשי הכנופיות הערביות. מן ההתפוצצות נהרגו שני ערבים ונפצעו חמישה. שלושה ימים אחר כך ב־14 בנובמבר פתחו חברי האצ"ל במתקפה במקומות שונים בעת ובעונה אחת. זו לא הייתה הפעם הראשונה שחברי הארגון הרגו ערבים, אולם, הפעולה ביום זה שנוע בשם "יום ראשון השחור" הייתה ביוזמת המפקדה הראשית של האצ"ל ובאישורו של זאב ז'בוטינסקי, ולכן הוא נחשב "יום שבירת ההבלגה".
שלמה בן יוסף נתפס בעקבות ניסיון שלו ושל חבריו לפלוגת בית"ר בראש פינה לבצע פעולת תגמול בערבים על רצח יהודים. השלושה הם ירו על אוטובוס ערבי שעבר במקום ונידונו למוות, אך דינם של האחרים הומתק מסיבות שונות, ורק בן יוף הועלה לגרדום.