איור של ירושלים מתוך הגדה לפסח. מתחת לתמונה מופיע הכיתוב: מראה ירושלים, חיתוך עץ מתוך הגדה לפסח, ונציה 1609. האיור רומז לחזון אחרית הימים בנבואת ישעיהו. בצד שמאל למטה נראה איש – המשיח – רוכב על חמור ומתקרב לירושלים, ולפניו צועד אליהו הנביא התוקע בשופר ומבשר על בואו. השמש והירח מופיעים בשמים בו־זמנית. המראה של ירושלים הוא של עיר מוקפת חומה סימטרית משושה, והמרחקים בין בנייניה שווים. במרכזה בית המקדש בצורת המבנה של כיפת הסלע. מסביב לעיר דמויות של אנשים הנושאים צרורות על שכמם ונראים כמי שהגיעו מארץ רחוקה. אחת הקבוצות היא של אנשים שחומי עור, רמז לעשרת השבטים האבודים. כל הפרטים באיור תואמים את דברי הנביא על קיבוץ הגלויות וימות המשיח "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ [...] לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק, כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם [...] לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ, וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף [...] וְשָׁלְמוּ, יְמֵי אֶבְלֵךְ (ישעיה, ס).
בשער ההגדה נכתב "בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים יהללו את שם ה', אשר שם בלבי אני הזפרוני להוציא לאור מכלול יופי כזה, לא תשבע עין לראות את הצורות ולעולם תמצאו בהן חדושים, כי לא לחנם נעשו כי אם בכוונת מתכוין. ומה לי להאריך בסיפור ועיניכם תראינה ופעולותי תהלתי יספרו".
את ההגדה עיצב המדפיס ישראל בן דניאל הצפרוני מגואסטלה, עיר בדוכסות מנטובה, אך זהות הצייר איננה יודעה. ההגדה הודפסה בוונציה, והייתה אחת מן ההגדות הנפוצות ביותר באירופה במאה ה־17. נוסף על הנוסח העברי של ההגדה יש בה פירושים בשלוש שפות: לדינו, יידיש ואיטלקית, וכך יכלו יהודים מקהילות שונות –איטלקים, ספרדים ואשכנזים– לקרוא בה. ההגדה הודפסה פעמים רבות, והאיורים שהופיעו בה שולבו גם בהגדות אחרות. לדברי החוקר בצלאל נרקיס ''הגדת ונציה היא אחת משלוש ההגדות המצוירות המוקדמות ביותר שהופיעו בדפוס. אחרי הגדת פראג שהוצאה לאור בשנת 1526 והגדת מנטובה שנדפסה ב־1560, מהווה הגדת ונציה את השיא בהתפתחות ההגדה המעוטרת בחיתוכי עץ". בהגדה עשרה חיתוכי עץ קטנים וישרי זווית המתארים את עשר המכות ושורה של שלושה עשר ציורים המתארים את ההכנות לחג הפסח.