קריקטורה מאת שילה שפורסמה ב־13 בפברואר 1986, יום לאחר נחיתתו המרגשת והמסוקרת של אסיר ציון נתן שרנסקי בארץ. באיור נראים נתן (אנטולי) ורעייתו אביטל הולכים יחד ברחוב בלילה, עטופים במעילים. נתן שואל את אביטל "את בטוחה שלא עוקבים אחרינו?" ברקע נראים אנשים עטופים גם כן במעילים, מתחבאים בחלונות ביתם, בפתח ביוב, מאחורי קירות, וביד כל אחד מהם רשת ללכידת פרפרים. ליד כל אחד מן האנשים הללו כתוב שם מפלגתו: אגו"י (אגודת ישראל), מפד"ל, ליכוד, מערך, מורשה והתחיה. כל אחת מהן ראתה בשרנסקי נכס אלקטורלי וביקשה לצרפו לשורותיה.
אנטולי (נתן) שרנסקי, אסיר ציון בברית המועצות לשעבר, היה פעיל בחוגים הציוניים החל משנות השבעים. הוא הצטרף לארגון זכויות אדם שפעל ליישום אמנת זכויות האדם שברית המועצות חתמה עליה בהסכם הלסינקי. שרנסקי היה דובר הארגון ודוברם של אסירי ציון ומסורבי עלייה יהודים. אשתו אביטל עלתה לישראל בשנת 1974, משום שנאמר לה כי אם לא תעלה מיד - תבוטל אשרת היציאה שלה. ואולם, לנתן לא ניתנה אשרת יציאה, והזוג נאלץ להיפרד למשך שתים עשרה שנה!
ביולי 1978 נעצר שרנסקי, נשפט והואשם בבגידה וריגול למען ארצות הברית ובהסתה אנטי-סובייטית, והוא נשפט לשלוש עשרה שנים. רעייתו אביטל ניהלה מאבק ארוך ועיקש לשחרורו וכעבור תשע שנים, שבהן היה כלוא במחנות כפייה, ובתי כלא, הוא שוחרר. נתן שרנסקי ואביטל היו לסמל המאבק למען יהודי ברית המועצות ולמען זכויות אדם.
נחיתתו של שרנסקי ואביטל בישראל סוקרה בהרחבה, והעניין בה לא דעך זמן רב. שרנסקי המשיך במאבקו למען מסורבי העלייה בברית המועצות, היה לחבר כנסת, שר בממשלה תפקידים ציבוריים נוספים. כיום הוא משמש כיושב ראש הסוכנות היהודית.
בברית המועצות לשעבר ובמדינות הגוש הקומוניסטי הייתה אסורה כל השתייכות לדת או לאום אחרים, מלבד "האומה הקומוניסטית". בשל כך, כל פעילות יהודית או ציונית נאסרה, ויהודים ציוניים אשר ביקשו לעלות ארצה לא קיבלו אשרות יציאה. השלטונות אסרו והגלו פעילים ציוניים ובהם נתן שרנסקי.