הכרזה שפרסם האיגוד למען תוצרת הארץ קוראת לאישה העבריה לא לצרוך חמאה מתוצרת זרה, אלא רק חמאה שיוצרה במשקים העבריים בארץ.

הכרזה פונה לנשים בתביעה "לבער את החמאה הזרה" ולא לאכול או להאכיל את ילדיה חמאה זרה. ניסוח הכרזה מבקש לעורר אסוציאציות שליליות כלפי חמאה מתוצרת חוץ באמצעת ביטויים כמו "ביעור" ו"עבודה זרה", שמקורם באיסור המקראי על עבודת אלילים. הכרזה משווה בין חמאה מתוצרת חוץ לדבר רע שיש לבערו מן הבית. הכרזה מדגישה כי הבחירה בחמאה תוצרת המשק העברי תשפיע הן על דור העתיד שהיא מאכילה והן על אופי העם והארץ.

הפנייה אל האישה מלמדת על חלוקת התפקידים שהייתה רווחת ביישוב בארץ בשנות השלושים. האישה נחשבה הממונה על כלכלת הבית ועל תזונת המשפחה. גם השימוש במושג "עברי" או "עברייה" היה נפוץ בשנים אלו, והוא נועד להבדיל בין המשק היהודי והתושבים היהודים לבין הערבים בארץ.

בשנות השלושים של המאה העשרים קנו יהודים רבים את תוצרתם מן הערבים. בשנת 1936 פרץ המרד הגדול הידוע גם בשם מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט. המאורעות הביאו להפחתת התלות בפועלים ערבים ובמשק הערבי ולעידוד התוצרת היהודית. פעילי האיגוד למען תוצרת הארץ פעלו להעדפת מוצרי חקלאות ותעשייה מתוצרת משקים ומפעלים יהודיים וראו בהעדפה זו "מצווה". מתנדבי הארגון היו מסיירים בשווקים ולא פעם איימו על סוחרים שלא הקפידו על תוצרת הארץ. האיגוד התפרק בשנת 1949 לאחר הקמת המדינה.