כותרת הכרזה "מועדים לשמחה!'' מציינת של"ג בעומר הוא יום שמחה ושירה, יום "המכנס יחד את המוני ישראל". בתחתית הכרזה מופיעה החתימה של הפנתרים השחורים – דמוקרטים ישראלים וכתובת התנועה בתל אביב.

את הכרזה פרסמה תנועת הפנתרים השחורים שפעלה להעלאת המודעות הציבורית לנושאים חברתיים בישראל ולמצוקתם של בני הדור השני של העולים מארצות ערב. הם קוראים לכולם לשמוח ביום זה מתוך גאווה ב"מורשת אבות", כמו שהם יחד בימי מאבק. בפרפרזה על כותרת הכרזה הם חותמים בהצהרה "כי יש מועדים לשמחה – ומועדים לפעולה! די!"

הפנתרים השחורים הוא שמה של תנועה שהוקמה בשנת 1971 על ידי צעירים בני הדור השני והשלישי לעולים מארצות המזרח ומארצות ערב. לטענתם הפלו מוסדות המדינה את העולים האלה. פעולות המחאה וההפגנות שקיימו הפנתרים השחורים, מקצתן אלימות, עוררו הדים והובילו להקמת ועדה ציבורית שחקרה את טענותיהם ומצאה כי העולים סבלו מאפליה וקיפוח. בסוף שנות השבעים הפנו הפנתרים השחורים את מאבקם לזירה הפוליטית וכמה מהם היו חברי כנסת.

הפנתרים השחורים פרסמו את הכרזה לקראת ל"ג בעומר, גם משום שהחג קשור במאבק ומרד וגם משום שרבים מבני עדות המזרח נוהגים ביום זה לעלות למירון לקברו של רשב"י.

ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה לספירת העומר, המתחילה בחג הפסח ונמשכת עד לחג השבועות. על פי המסורת, זהו יום פטירתו של  רשב"י (רבי שמעון בר- יוחאי) שמרד ברומאים וגם היום שפסקה בו המגפה שמתו בה תלמידיו של רבי עקיבא. בקהילות שונות בגולה נהגו הילדים לצאת ליערות בל"ג בעומר, לקלוע בחץ וקשת ולהדליק מדורות. את הקשר בין ל"ג בעומר למרד בר כוכבא יצרה התנועה הציונית. שירי ילדים נכתבו לכבוד המרד, ובר כוכבא נהיה לגיבור לאומי הנלחם עבור חירותו של העם.