כרזה נגד הסכם שביתת הנשק שנחתם עם ירדן ב-3 באפריל 1949. את הכרזה פרסמה רשימת הלוחמים - קבוצה של יוצאי לח"י שהתארגנה במסגרת של מפלגה בראשות נתן ילין מור. חבריה התנגדו לחלוקת ירושלים, לשלטון ירדן על העיר העתיקה ולכך שמוסדות המדינה לא יהיו בירושלים. בכל אלו הם ראו "השתעבדות" למה שהם כינו "רודנות".
הכרזה רואה בהסכם עם ירדן ביטול הניצחון של ישראל במלחמה ומתן פרס לירדן על רצח שיירת הדסה, הטבח בגוש עציון והפגזת ירושלים. זאת ועוד, ההסכם מסכן את מדינת ישראל: "האויב דורך על צוואר המדינה – במטווחי תותח קל מנתניה, במרחק של רגעי נסיעה מועטים מתל אביב ובתוך ירושלים". ההסכם לא יביא שלום עם עבדאללה, משרתם של הבריטים, ובשל היעדר הביטחון ייאלץ הצבא הישראלי לעמוד "דרוך על נשקו". לדעת הלוחמים, עצם החתימה על ההסכם היא הכרה של ישראל בסיפוח הגדה.
מלחמת העצמאות הסתיימה בהסכמי שביתת נשק עם לבנון, סוריה, מצרים וירדן. ההסכם עם ירדן היה מורכב הן בשל אופי הגבול ואורכו והן בשל העובדה כי עבדאללה מלך ירדן סיפח לממלכתו את שטחי יהודה ושומרון. שטחים אלו הוקצו בתכנית החלוקה למדינה הערבית, וישראל סירבה להכיר בריבונות ירדן עליהם.
