כרזה שהוציאה לאור הקרן הקיימת לישראל – קק"ל לכבוד חג השבועות. בכרזה נראים ילדים נושאים ביכורים. הילדים לובשים בגדי לבן, לראשם זרי פרחים ובידיהם דגלי ישראל. הם מחזיקים את מיטב תוצרת הארץ: פירות, פרחים, יונה וגדי. הילדים הולכים בתהלוכה לכיוון בתי הכפר. תושבי הכפר מחכים לילדים בבגדי לבן, פרחים ודגלי ישראל. בתחתית הכרזה כתוב "ביכורים פרי הילולים, שי הבאנו שי לעם". זהו פזמון מתוך השיר "שיר תודה" מאת יצחק שנהר המביע תודה לאדמה ולחקלאים ונושא תפילה לברכה ביבול השנה. רוח הכרזה ציונית מאוד ומעלה על נס את ההתיישבות העובדת.
המקור לטקס הבאת הביכורים הוא הציווי של התורה להביא מביכורי האדמה לבית המקדש. בזמן שבית המקדש היה קיים נהגו בני ישראל לעלות לירושלים בחג השבועות ולהביא את הפירות הראשונים שהבשילו משבעת המינים. במסורת היהודית חג השבועות הוא גם החג שניתנה בו התורה לעם ישראל.
התנועה הציונית חידשה את טקס הבאת הביכורים ויצקה לו תוכן חדש – לא הבאת ביכורים למקדש, אלא טקס שמבטא את הקשר המתחדש לאדמת המולדת. הביכורים הובאו לקק"ל בתהלוכות חגיגיות, והפירות שימשו להכנת סעודות או נמכרו. ההכנסות הועברו לקק"ל לשם רכישת אדמות הארץ. הטקס ביטא את הרצון לשמר את המסורת היהודית מצד אחד, אך לצקת בה תכנים חדשים ברוח הרעיון הציוני.
מועצת המורים למען הקק"ל היא זו שהפכה את מנהג הבאת הביכורים לחג ישראלי. בין חברי המועצה היו חילוקי דעות, שכן נציגי "המזרחי" התנגדו לקיום טקס הבאת הביכורים בזמן שבית המקדש אינו קיים. הפשרה שהתקבלה הייתה שבטקס יסופר "כיצד ערכו אבותינו את חג הביכורים בזמן שבית המקדש היה קיים". עוד נקבע כי הטקס ייקרא חגיגת זכרון הביכורים ולא חגיגת הביכורים, ותוכנו שונה בהתאם.
