הפיוט הוא אחד מסדרת פיוטים שנאמרו בכמה קהילות אשכנזיות בחג השבועות בנושא עשרת הדיברות. הפיוט "אמר יצחק" הוא הפיוט של הדיבר "כבד את אביך". הפיוט כתוב ארמית, מסודר באקרוסטיכון אל"ף־בי"ת, ואין בו חריזה.
נושא הפיוט הוא עקדת יצחק, והוא מיוצג גם באיור שבראש העמוד. באיור נראה רגע הצלתו של יצחק על ידי המלאך. מצד שמאל נראה האייל שנאחז בסבך, ומימין המלאך העוצר את אברהם מלהקריב את בנו. המלאך עומד על יצחק ונוגע במאכלת וממש חוצץ ביניהם.
יש דמיון ויזואלי בין המלאך והאייל (הכנפיים השלוחות כמו ענפי השיח) משני צדיו של אברהם, ואולי הן מדגישות את מרכזיותו של אברהם במעמד זה. אברהם והמלאך צבועים באדום, והדבר יכול להדגיש את הקונפליקט ביניהם. ידו השנייה של אברהם אוחזת בשערות ראשו של יצחק בכוונה לערוף את ראשו. עיניו של יצחק מביטות בעיני אביו, וגופו שמוט על המזבח. פרצופו של אברהם תמה, פרצופו של המלאך חמור. בגדיהם של אברהם ויצחק מזכירים את לבוש היהודים בימי הביניים, ודמות המלאך שונה מאוד מציורי המלאכים המקובלים באמנות הנוצרית.
את הציור מלווה קליגרפיה (עיטור באותיות) של שני פסוקים מבראשית כ"ב "והנה איל אחר נאחז בסבך [ב]קרניו" (י"ג); "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" (י"ב); ושל פסוק מסוף הפיוט "שדי אמר ליה לא תדחל טליא [המשך הכתוב לא ברור]" שפירושו "ה' אמר לי לא תירא טלה" (הוא עונה למלאכים שלא יחששו ליצחק).
הפיוט מתחיל בפנייתו של יצחק לאביו. המילים הארמיות לקוחות מתרגום אונקלוס לפסוק ז' "אמר יצחק לאברהם אבוהי [=אביו]". בפסוק יצחק שואל היכן השה לעולה, ואילו בפיוט יצחק מבין שהוא השה לעולה, ואף מזרז את אביו לגבור על ספקותיו ולקיים את מצוות ה'. שיוך הפיוט לדיבר "כבד את אביך" מותח את גבולות מצוות כיבוד ההורים עד לקצה: הבן מעודד את אביו לקיים מצווה שתפגע בו עצמו.
זהות מחבר הפיוט אינה ידועה, ואולם, הפיוט נחשב פיוט ארץ ישראלי קדום. הפיוט מופיע כבר במחזור ויטרי, שנחשב אחד היסודות לנוסח אשכנז.