השיר "אל לשון עבר" מתוך המהדורה השלישית של הספר "מטעי קדם על אדמת צפון" שיצאה לאור בשנת 1818. את השיר כתב המשכיל היהודי שלום בן רבי יעקב הכוהן, משורר, מורה, עורך כתבי עת ומגיה, שפעל בפולין, ברלין, אמסטרדם, וינה והמבורג.
בשיר ששמו "אל לשון עבר" פונה המחבר אל השפה העברית. המחבר משבח את העברית וטוען כי רבים חשבו שעבר זמנה, אך יבוא יום ושוב היא תופיע כשפה חדשה ורעננה על בימת ההיסטוריה. עוד כותב המחבר כי במשך שנים רבות לא נעשה שימוש בשפה העברית ורבים זלזלו בה, ואולם, עוד נכון לה עתיד מזהיר.
המשורר מדמיין את היום שבו שוב תיכתב השפה העברית ותהיה לשפה חיה
"[...] הן עוד שרידים לך קרבתך יחפצו
מִלייך לחִכּם מתקו גם נמלצו
עוד לראות עמים יופייך יתפשו קסת
[...] אל ספיר נושן, עברִיה את נמשלת
רבת זוהר היית, עת משול משלת
[...] עוד כימי קדם פרוח תפרחי [...]"
בשיר שמונה בתים בני שלוש שורות, והוא רווי בשיבוצים מן המקורות היהודיים. לדוגמה, "רב לך שבת" - ביטוי מתוך הפיוט "לכה דודי" מאת ר' שלמה אלקבץ או "הבוז לגאיונים" מתוך פרק קכ"ג בתהלים, הביטוי "כּדכֹד שמשותייך" מתוך ישעיה נ"ד, 12 ועוד. השיר כתוב בשפה מליצית וגבוהה, וקריאתו מחייבת תיווך ו"תרגום" עבור התלמידים, אך המאמץ משתלם.
הלשון העברית תפסה מקום מרכזי בתודעתם של הסופרים העבריים בדור ההשכלה, והם שאפו לרומם אותה ולעשותה שפת הספרות החילונית. קובץ השירים "מטעי קדם על אדמת צפון" יצא לאור לראשונה בשנת 1807 בפרנקפורט ע"נ מיין. בשער הקובץ נכתב "לתועלת אוהבי לשון ספר במדינותינו".
