הרב יהודה אלקלעי נולד בעיר סרייבו בבוסניה (יוגוסלביה) לאב שהיה ראש הקהילה היהודית בעיר. בגיל 27, התמנה לרב העדה הספרדית בזמלין, ושימש בתפקידו עד שעלה לארץ ישראל בשנת 1874. הרב אלקלעי טען בלהט שאין פתרון קיומי או רוחני לעם היהודי כל עוד הוא בגלות ו"בעיית היהודים" תיפתר רק על ידי שיבה כללית של העם היהודי לארץ ישראל. הרב אלקלעי התנגד לתנועת הרפורמה משום שהתכחשה ללאומיות היהודית וזנחה את התקווה לשוב לציון. לפי תפיסתו, יש קשר פנימי הדוק בין ארץ ישראל לבין התורה ומי שחי בגולה אינו יכול לקיים את המצוות בשלמותן.
את רעיונותיו על השיבה לציון החל לכתוב בשנת 1834 בחוברת שקרא לה "שמע ישראל". בחוברת הזכיר הרב אלקלעי לראשונה את המושג גאולה טבעית – גאולה שתבוא בעקבות מעשים שיעשו בני האדם בעולמנו ולא בדרך של התערבות ניסית. לכן יש לעלות לארץ ישראל ולייסד בה מושבות. לפי הרב אלקלעי, יישוב ארץ ישראל חשוב גם מפני שהוא מאפשר לקיים את כל המצוות החשובות התלויות בארץ, ובכך הוא מקרב את הגאולה.
בשנת 1843 פרסם הרב אלקלעי את ספרו "מנחת יהודה" והקדיש אותו ל"אחינו בני ישראל יושבי עיר דמשק". בספר מדגיש הרב אלקלעי את הצורך לרכוש קרקעות בארץ ישראל עבור המתיישבים היהודים כמו שעשה אברהם אבינו ברכישת מערת המכפלה. הוא גם מדגיש את החשיבות בפיתוח מקורות פרנסה בתחומי החקלאות והמלאכה בארץ ישראל ואת החשיבות בהתפתחות שפה אחת – העברית.
הרב אלקלעי התעורר לרעיונות האלה בהשפעת מאבקם של היוונים לעצמאות ועלילת הדם בדמשק. הוא היה משוכנע שהנכונות של העמים להעניק ליהודים שוויון זכויות מלמדת כי "יהיה להם לכבוד אם נקבל מהם האזרחיות בארץ מגורינו". עלילת דמשק המחישה בעיניו את האשפרות של יהודים רמי מעלה לפעול למען עמם.
הרב אלקלעי גיבש תכנית מדינית שלמה ופעל להגשמתה. הוא תמך בפנייה אל הסולטן התורכי ואל מעצמות אירופה, ודגל בהקמת חברה ליישוב ארץ ישראל. בשנת 1851 יצא ר' אלקלעי למסע שכנוע בצרפת, בגרמניה ובבריטניה. בשנת 1860 תמך בהקמת כל ישראל חברים (כי"ח) ובהקמת קרנות לאומיות.
לתפיסתו המהפכנית קמו מתנגדים אך הוא לא נרתע. רעיונותיו של הרב אלקלעי התממשו רק כעשרים שנה לאחר מותו, עם הקמתה של התנועה הציונית. על שמו היישוב אור יהודה.
להרחבה עיינו באתר האבות המייסדים של הציונות – חזון ומעשה.
