תוכנית של טקס העברת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לקבורה בהר הרצל בירושלים. הטקס התקיים ב־9 ביולי 1964, כ"ט בתמוז תשכ"ד. כותרת המסמך היא "זאב ז'בוטינסקי שב למולדת", והוא כולל הנחיות למוזמנים.

הטקס נשא אופי ממלכתי – המוזמנים התבקשו לעמוד בדומייה בעת הובלת ארונו של ז'בוטינסקי לקבורה ומסדר של צה"ל נכח במקום ודגל את נשקו עם הבאת הארון. הדגלים הורדו לחצי התורן, ועל ארונו של ז'בוטינסקי הונחה חרב. בטקס מסר מנחם בגין, מנהיג מפלגת חירות ולימים ראש ממשלת ישראל, את החרב ליוסף פעמוני, שייסד את מכון ז'בוטינסקי, וליהודה בנארי, יו"ר המכון. ארונו של ז'בוטינסקי כוסה בעפר שהובא ממקומות שונים הקשורים להיסטוריה הציונית: קברו של יוסף טרומפלדור, קבריהם של פורצי כלא עכו ושל חללי 'אלטלנה', הר הזיתים ועוד. גם עפר מקברי בני משפחתו של זאב ז'בוטינסקי הובא למקום.

בהמשך הטקס נאמרו פרק מספר תהילים, קדיש ותפילת 'אל מלא רחמים', וחניכי תנועת בית"ר הניחו פרחים ושרו את ההמנון 'התקווה'. בכיסוי הקבר בעפר השתתפו נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, נשיא בית המשפט העליון ודמויות מרכזיות מן ההנהגה הצבאית והמדינית. לאחר סיום הטקס הוזמן הקהל לפקוד גם את קברו של הרצל. מעניין לשים לב כי בפרק קמ"ד מספר תהילים שנבחר להקראה בטקס, הדובר מודה לה' על הכוח שקיבל ממנו, על ההגנה שהוא מספק לו ועל יכולות הלחימה שהעניק לו. בהמשך הדובר קורא לאל שיסייע לו בפני מאבק עם "בני נכר". הפרק מסתיים בקריאה "אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוהיו".

ז'בוטינסקי נפטר בשנת 1940 במחנה קיץ של תנועת בית"ר סמוך לניו יורק ונקבר בלונג איילנד. בצוואתו ביקש להעלות את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל רק בפקודתה של ממשלה עברית. ואולם, כל עוד עמד יריבו הפוליטי דוד בן גוריון בראשות הממשלה, לא מומשה הצוואה. רק בשנת 1964, בעת שלוי אשכול היה לראש ממשלת ישראל, הוא אישר את העלאת עצמותיהם של זאב ז'בוטינסקי ואשתו לקבורה בארץ ישראל.

זאב ז'בוטינסקי היה מנהיג ציוני, משורר וסופר. הוא היה ממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, הקים את התנועה הציונית הרוויזיוניסטית ועמד בראש ארגון בית"ר.