הכרזה תלבושת אישה מציגה את שמותיהם העבריים של פריטי לבוש שונים של נשים. בכרזה ציורים של הפריטים, ולצד כל ציור מופיע מספר. מתחת לציורים מופיעה רשימה של המספרים, ולצד כל מספר מופיע שמו העברי של הפריט. בכרזה יש מילים שאנו משתמשים בהן גם כיום כמו שמלה, טבעת וחליפה, אך גם מילים שאינן בשימוש כיום כמו שנצה, פוזמק ומחפצה.
את הכרזה פרסמה הוצאת מנורה, שפעלה בברלין ובווינה החל בשנות העשרים של המאה העשרים. מייסד ההוצאה הרב משה דוד גרוס עלה לארץ ישראל בשנת 1913 ולימד בבית המדרש למורים של חברת "עזרה". בשלהי מלחמת העולם הראשונה נסע גרוס לווינה והקים שם הוצאת ספרים ובית דפוס עברי בשם "מנורה". ההוצאה הדפיסה ספרים וחוברות בעברית ובגרמנית, בעיקר בענייני ארץ ישראל, הציונות ותנועת המזרחי, וכן מילון שימושי קטן שחיבר גרוס ונודע בארצות מרכז אירופה בשם "מילון מנורה עברי־גרמני".
בראשית המאה העשרים הגיעה לשיאה מגמה שהחלה כבר במאה ה־19 והיא שימוש בשפה העברית בתרבות, בספרות ובעיתונות. במרכז אירופה ובמזרחה התפרסמו שורה ארוכה של כתבי עת ועיתונים יומיים בעברית, ומספר רב של הוצאות ספרים עבריות שימשו כר פורה להתפתחות הספרות העברית. המוקדים העיקריים של התהליך הזה היו ברלין, וינה, ורשה, אודסה ופראג.
התחדשות השפה העברית בארץ ישראל מזוהה בעיקר עם פועלו של אליעזר בן יהודה. בן יהודה ייסד את "ועד הלשון העברית", ייסד וערך את עיתון "הצבי" וחיבר את "מילון בן יהודה". המאבק למען השפה העברית נמשך גם בימי העלייה השנייה. לצד כיבוש העבודה וכיבוש השמירה פעלו החלוצים גם לביסוס השפה העברית במושבות ובבתי הספר. התחדשות השפה הייתה חלק חשוב בבניית התרבות של היישוב והמדינה שבדרך.
