כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
כתרי דמשק בספריה הלאומית
השם "כתר" (בערבית تاج, תאג'), התייחס במקור לכתב יד מסוים של התנ"ך, שנכתב בארץ ישראל במאה העשירית, ונוקד ונמסר בידי אהרן בן אשר. כתב היד הזה קיבל את אישורו של הרמב"ם כמייצג הנוסח המדויק ביותר של המסורה, הגיע בסופו של דבר לרשותה של קהילת חלב, וכונה משום כך כתר ארם צובא. בשנת 1958 הגיע הכתר לארץ ונמסר לנשיא המדינה יצחק בן-צבי, ומאז הוא בבעלותו (כהקדש) של מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח. כיום מוצג הכתר בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל, אולם בעבר נשמר בספרייה הלאומית.
במשך הדורות הפך השם "כתר" לכינוי כללי למַצְחַף של מקרא או של אחת מחטיבותיו, ובו ניקוד וטעמים, והערות נוסח: ציוני מסורה. בתימן כינו במונח הערבי תאג’ כתבי יד (כיום גם דפוסים) של תורה עם תרגום אונקלוס ותרגומו הערבי של רס"ג.
המסורה היא מכלול ההערות המלוות את נוסח המקרא לצורך מסירתו המדויקת. הערות המסורה המתייחסות לנוסח, לכתיב ולקרי של מילים במקרא, נוסחו בעיקר בארץ ישראל בסביבות המאה התשיעית. המסורה הקטנה מנוסחת בקיצור מופלג ורשומה בשולי הטקסט המקראי ואילו המסורה הגדולה מפרטת את הערות המסורה הקטנה, בדרך כלל בשולי הדף. בכתבי היד המפוארים של המקרא, ובמיוחד במאוחרים שבהם, כאשר מידת השימוש בהערות המסורה פחתה, עוצבו הערות המסורה הגדולה בציורי מיקרוגרפיה, כלומר באותיות זעירות היוצרות קווי מתאר של עיטורים שונים.
בספרייה הלאומית בירושלים שמורים היום מספר כתרים המכונים "כתרי דמשק". כתרים אלו לא נכתבו בדמשק, אך בשלב מסוים שהו בה, ומכאן שמם. מתוך הכתרים ראוי לציון מיוחד החומש, שנכתב ככל הנראה בארץ ישראל, הכולל בתוכו חמישה חומשי תורה, והוא בן למעלה מאלף שנה.
כתב: ד”ר אביעד סטולמן
ייעוץ מדעי: פרופ’ יוסף עופר, אוניברסיטת בר אילן
תיאורי הכתרים מבוססים על: רפאל וייזר, תצוגת מגילות תורה וספרי תנ”ך, ירושלים תשס”א
