הספרייה הדיגיטלית > תערוכות > מעגל השנה > פורים > עיתונים היתוליים לפורים

עיתונים היתוליים לפורים

  • 1. העיתון 'אך שמח' אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 2. העיתון 'אך שמח' אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 3. העיתון "אך שמח" אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 4. העיתון "אך שמח" אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 5. העיתון "אך שמח" אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 6. העיתון "אך שמח" אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 7. העיתון "אך שמח" אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 8. העיתון "אך שמח" אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 9. העיתון "אך שמח" אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 10. העיתון "אך שמח" אשר יצא לאור בפורים ת"ש (1940)
  • 11. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 12. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 13. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 14. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 15. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 16. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 17. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 18. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 19. העיתון "ליהודים" אשר יצא לאור בפורים תרס"ט-תרפ"ה
  • 20. "מגילת בן גוריון" – מגילת פורים פוליטית משנת 1952
  • 21. "מגילת בן גוריון" – מגילת פורים פוליטית משנת 1952
  • 22. "מגילת בן גוריון" – מגילת פורים פוליטית משנת 1952

 
 
פורים, חג התחפושות, הקרנבל היהודי, הוא חג של משחקי זהות, של הסתר וגילוי, חג שההיתוליות ניצבת במרכזו. לאור זאת, פועלים בו שני צירים יצירתיים: התייחסות לסיפור מגילת אסתר, ושימוש בפורים כהזדמנות כללית להומור פרוע.

כתיבה הומוריסטית בפורים היא חלק מן ההתנהגות הקרנבלית ומן ההחצנה הליצנית המקובלת בחג. מזה דורות מרבים היהודים לכתוב סאטירות ודברי הומור לקראת פורים. לא פעם אכן נסמכים הטקסטים על סיפור המגילה או לפחות על דמויות בו: אחשוורוש שטוף התאווה, אסתר המקריבה את עצמה, מרדכי הצדיק והמן הרשע, וכמובן – הינצלות היהודים מאסון גדול; בנוסף לכך, הסביבה החצרונית, ארמון המלוכה, סביבה שכמו נלקחה מעולם האגדות – כל אלו מעניקים השראה לכתיבה היתולית ואפילו פרועה. מידת ההסתמכות על סיפור המגילה או השימוש בדמויותיה משתנה, ולעתים די לכותבים לקחת את הדמויות בקווים הכלליים ביותר. פעמים אחרות, בוחרים היוצרים לקחת תמונה או התרחשות אחת, ולבנות עליה את יצירתם המקורית. אווירת ה"נהפוך הוא" והרשות להחליף זהות מעודדת יצירתיות שלוחת רסן והתבטאויות חריפות. ​
 

באיתונות
 "באתונות", מתוך "ליהודים", גליון מס' 6 - "הארץ" נגד "דואר היום", שני עיתונים יומיים מאותה התקופה. 
 
 
 
הצחוק הפורימי, אם-כן, לובש צורות שונות. בעיתונים ההיתוליים לפורים נמצא הומור תמים, משחקי מלים על ביטויים ודמויות מהמגילה, חידות וחידודים, מדרשים סיפוריים על יסוד הדרמה של מגילת אסתר ועוד. אך יש ונמצא בהם סיפורים מפולפלים, הומור בודק גבולות ורומזני. והיות שלסיפור המגילה יש גם עלילה פוליטית, קורה לא פעם שהעיתונים הפורימיים נותנים במה לאלגוריות חריפות ולסטירה ביקורתית ביותר. המגילה, המספרת על שלטון יחיד של מלך שיודע לנצל את מעמדו כדי למצוא לו מנעמים, מספרת גם על ירידתו מגדולה של השר הבכיר בחצרו, ועל קנוניה חצרונית סוערת. הסיפור הוא גם סיפורו של המן, המנסה לשמר את כוחו, רוקם מזימה רצחנית, ומשלם על כך את המחיר הגבוה ביותר, יחד עם בני משפחתו ומקורביו. זהו חומר עסיסי מכדי שכותבים סטיריים יותירו אותו ללא ניצול, ובחסות הצחוק הפרוע והשיכרון הפורימי, הם יוצרים לא פעם סאטירה חסרת רחמים.  
'אך שמח', פורים ת"ש (1940).
'אך שמח', פורים ת"ש (1940).