פסח

---

חג הפסח הוא חג יהודי שבו מציין עם ישראל את יציאתו מעבדות מצרים לחירות. החג מוזכר כבר במקרא, והוא הראשון משלושת הרגלים שבהם היו עולים לרגל לירושלים בימי בית המקדש. חג הפסח נמשך שבעה ימים, בין ט"ו בניסן ל-כ"א בניסן.

החג נפתח ב"יום טוב", שבו לפי התורה אסורה מלאכה, ומסתיים ב"יום טוב" נוסף הנקרא "שביעי של פסח", ובין שניהם חלים ימי חול המועד. המצווה המרכזית בכל ימי הפסח היא איסור של אכילת חמץ, הנאה מחמץ ובעלות על חמץ. בערב הראשון של החג עורכים את "ליל הסדר", ובו קוראים את ההגדה של פסח, מספרים את סיפור יציאת מצרים ואוכלים מצה.

שמות חג הפסח

חג הפסח מכונה גם חג המצות, חג החירות וחג האביב. השם פסח נקרא על שם המילה פָּסַח, המוזכרת בפסוק: ו"ַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לָה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל..." (שמות י"ב, פסוק כ"ז). משמעות המילה פָּסַח היא מלשון פסיחה, דילוג (על בתי בני ישראל), ולפי פירוש אחר כוונת המילה פָּסַח היא הצלה.

בעוד שבמקרא פירוש המילה "פֶּסַח" היא קורבן פסח שהוקרב בערב החג, השם המקראי הוא חג המצות, כפי שנכתב בשמות כ"ג, פסוק ט"ו: " אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם...". כלומר החג נקרא על שם המצות שמצווה לאכול בחג. על בסיס אותו פסוק, הכינוי חג האביב ניתן בתקופה מאוחרת יותר לציון העונה שבה תמיד חל החג, כחלק מהוראות המצווה.

בתפילה מוזכר החג בשם "זמן חירותנו", כלומר הזמן שבו אנחנו יוצאים לחירות. ומכאן נותר הכינוי השגור עד היום – חג החירות.

אוצרות חג הפסח בספרייה הלאומית

בספרייה הלאומית שמורות כ-8,500 הגדות באוסף הנחשב למקיף בתחומו בעולם. באוסף המיוחד אלפי הגדות עתיקות מרשימות, חלקן נדירות, מתקופות שונות ומארצות מגוונות, במהדורות מודפסות או בכתבי יד, ולרבות מהן יש ערך היסטורי רב וסיפור מרתק מאחוריהן. חלק חשוב נוסף באוסף כולל עשרות נוסחים של הגדות שראו אור ערב קום המדינה. הגדות אלו, עיצובן ותוכנן מבטאים את רוח המאבק להקמת המדינה והלכי הרוח בחברה היהודית בישראל ובתפוצות ומשקפים את תהליך עיצוב התרבות הישראלית. נוסף על כך אפשר לעיין בסיפורים על החג, מערכי שיעור ומודעות המבשרות על בוא החג בתפוצות ובארץ ישראל..